"היו לו רגעים כאלה שלא ידעת אם הוא הולך להתייחס אליך כמו אל הבן שלו, או להיכנס בך ממש חזק, רק כי אתה לא ברמה שלו. אני זוכר פעם אחת שהוא קרא לי אליו לחדר, ונכנסתי ממש בדחילו ורחימו. איך שאני נכנס אני רואה שהוא הוריד נעליים, וישר אני נזכר בחבר הזה שלי שחטף ממנו פעם נעל לתוך הגבה, רק בגלל שהוא לא ידע מי זה הרב קוק. אין, הוא היה יכול לשאול אותך פתאום שאלות כאלה שאין לך מושג איך אתה אמור לדעת בכלל את התשובה, ואז היה גורם לך להרגיש כמו בור ועם הארץ. ותבין, זה לא שהיה לנו אינטרנט לבדוק את הדברים האלה. בקיצור, איך שאני קולט את הנעליים השחורות שלו מונחות ליד כפות הרגליים שלו, אני ישר מתחיל להזיע ולגמגם. אבל שלא תבין לא נכון – הכל היה מהערצה. הייתי מוכן לנשק לו את הכפות הרגליים אם הוא רק היה מבקש. ובאמת נישקתי. אבל כשאשתי שאלה אותי למה יש לי כתם כחול מתחת לעין, אמרתי לה שכמה נערים ערבים ניסו לשדוד אותי".
"כל הקטע הזה עם הספר זה אך ורק צביעות של התקשורת. הרי מה כתוב שם? בדיוק את מה שכולם יודעים וחושבים. אז הוא היה גבר, לא כמו כל מלחכי הפנכה האלה, ואמר שהוא עומד במאה אחוז מאחורי מה שכתוב שם. וזה שהוא יצא מלך עצבן כנראה כמה אפסים שצייצו שזה לא בסדר".
"אתה מבין? הוא היה מוכן לשרוף קשרים עם האנשים הכי קרובים אליו, והכל בשם האמונה שלו במה שצודק. הוא לא דיבר שנים עם הבן אדם הכי קרוב אליו, רק בגלל שהוא לא הסכים עם השמאלנים האוטומטים האלה, שעטים עליך כמו חבורה של נערים ערבים שרואים בחור ישיבה תמים".
(עמיתיו ותלמידיו של הרב יעקב יוסף נזכרים)
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 