פנים. בית קפה טיפוסי – יום
נכנסים שני פקחים בעלי ארשת פנים רצינית. אחד מהם גוץ בעל שיער דליל המשוח לאחור בג'ל, השני גבוה וכרסתן. הם לבושים באלגנטיות שלומפרית: מכנסי בד מקומטים, חולצה מכופתרת קצרת שרוולים (למגודל יש עיגולי זיעה בבית השחי) ועדשות שחורות המורכבות על משקפי הראייה. הגוץ קורא בדקדקנות את התפריט ומאזין ברוב קשב למוזיקה המושמעת (בדיוק מנוגן איזה שיר פופ לועזי). הפקח הקטן פונה למלצרית שעוברת לידו כשהיא נושאת מגש כבד.
פקח קטן: סליחה…
מלצרית (ממהרת): כבר תבוא המארחת להושיב אותכם.
הגוץ עוצר אותה בידו ושולף תעודה.
פקח קטן: אני לא חושב שאת מבינה.
המלצרית מניחה את המגש על הדלפק וקוראת לאחראי המשמרת.
מלצרית: אבי, בוא שנייה.
אחראי המשמרת מגיע, מלא ביטחון עצמי (הוא רגיל לנפנף לקוחות שמתלוננים שהסלט היווני מגיע בלי לחם).
אחראי משמרת: כן, חבר'ה, מה אפשר לעזור לכם?
הפקח הגוץ מציג לו את התעודה.
פקח קטן: אנחנו פקחים של כלי"ה, כשרות ליום הזיכרון והשואה. ה-ה' השנייה מושתקת. קיבלנו תלונות על זה שאתם לא כשרים פה.
אחראי המשמרת לוקח את התעודה ומתעמק בה תוך כיווץ גביניו.
אחראי משמרת: אבל ערב יום הזיכרון זה רק בערב, אחי. יש עוד זמן.
פקח קטן: ומה אתה חושב, שאפשר פשוט לעבור משמחה לעצב, ככה, בלי הכנה? זה אנשים עם רגשות פה, לא איזה רובוט שאתה יכול להחליף לו מצב בלחיצת כפתור.
אחראי משמרת: אני ממש לא מבין את הקטע, אחי. כל העסקים מסביב פתוחים כרגיל.
פקח קטן: אף אחד לא אמר שאתה צריך לסגור את העסק, רק להתחשב ברגשות של האנשים.
אחראי המשמרת שם לב שהלקוחות מסביב נועצים בהם מבטים. הוא לוקח את הפקח הצידה וכורך את זרועו סביב כתפיו.
אחראי משמרת: שמע, אחי, אני יודע איך זה עובד העסק הזה. בוא נסגור על 1500, כמו עם המשגיח כשרות, ונעבור הלאה. מה אתה אומר?
הפקח משתחרר מהאחיזה ומסמן משהו לעמיתו. הפקח הגדול מכבה את המוזיקה במחשב ומסביר ללקוחות, בלי להוציא קול, שעליהם לעזוב. הם לא מתווכחים ועוזבים במהירות. הפקח הקטן לוקח תפריט ומראה אותו לאחראי המשמרת.
פקח קטן: מה זה ביצת עין שובבה? זה נראה לך כמו יום טוב להיות בו שובב? וסלט טוסט קופץ? זה לא נשמע לך כמו חוסר רגישות? יש הרבה אנשים במדינה שלא ממש קופצים היום.
הפקח הגדול לוקח צלחת עם אוכל ומנפץ אותה על הרצפה. המלצרית פולטת צווחת בהלה.
פקח קטן: אתה יודע שהמלצרית שלך חייכה פה לשלושה אנשים? שלושה! ומה יעשה בן אדם שבחורה יפה מחייכת אליו? לא יחייך בחזרה? בטח יחייך, ועוד ייתן טיפ!
הפקח הקטן ניגש למחשב ומתפעל אותו. הצלילים של "כמו צמח בר" מתחילים להתנגן, והפקח צועד נינוח בין שברי הצלחות. המלצרית בוכה בזרועותיו של אחראי המשמרת.
פקח קטן: אני שמח שהבנתם, זה חסך לכם הרבה כאב ראש. יאללה, שׂרוּל, בוא נזוז. בדרך לפה ראיתי מישהו במכבסה שר שיר של הבילויים. בוא נלך להסביר לו בעדינות שיתחשב.
הפקחים יוצאים מבית הקפה. מהמטבח מגיח הטבח הערבי.
טבח ערבי (מופתע): מה קרה למוזיקה?
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 