סוס

פנים. בית קפה – ערב

שני בני זוג, בשנות ה-30 לחייהם, יושבים בבית קפה סטנדרטי לחלוטין, משהו בסגנון של "קפה קפה". המקום לא עמוס מדי, רק כמה סועדים פזורים פה ושם, לועסים סלטים וסנדוויצ'ים. בני הזוג משוחחים.

אישה: אני אוהבת את הרני רהב הזה. הוא חמוד. נשמה טובה כזאת.

המלצרית מגיעה עם שתי מנות ומניחה אותן לפני בני הזוג.

מלצרית: יש פה ארוחת בוקר ישראלית אחת, ופסטה שמנת פטריות. בתיאבון.

המלצרית הולכת והשניים ממשיכים לשוחח ומתכוננים להתחיל לאכול.

אישה: מעניין איך יהיה הזה עם בר רפאלי.

האישה מעמיסה ספגטי על המזלג ומכניסה אותו לפיה. בן רגע היא מעווה את פרצופה בגועל ויורקת את הספגטי.

אישה (בגועל): איכס! מה זה הגועל נפש הזה?

גבר: מה, מה קרה?

אישה: לא יודעת, יש לפטריות האלה טעם מגעיל. זה מקולקל לגמרי.

הגבר לוקח מזלג ומתכוון לטעום, אבל גבותיה של האישה מתרוממות באחת. היא נזכרה במשהו.

אישה: לא לא, אל תיגע! אני חושבת שהם שמו סוס בפנים, כמו בבית קפה הזה בתל אביב. זה בטח אותה רשת! תקרא מהר למלצרית, למה אני עוד שנייה מקיאה.

האישה מכסה את פיה בידיה ומתחילה להשמיע קולות של בחילה. הגבר מסמן למלצרית לבוא בצורה לא מאוד מעודנת.

גבר: בואי, בואי לפה!

המלצרית מגיעה, מחזיקה את המגש תחת בית שחיה.

מלצרית: כן?

גבר: מה זה, גם פה שמתם בשר של סוס בפנים? אתם לא מתביישים?

המלצרית מרימה את הצלחת עם הספגטי ומריחה אותה. היא לא מצליחה להסוות את הבעת הגועל שחולפת על פניה.

מלצרית: חכו שנייה, אני יקרא לאחראי משמרת. (קוראת הצידה) אבי, בוא רגע.

מגיע אחראי המשמרת. בחור מגודל, כבן 30, לבוש חולצה שחורה.

אחראי משמרת: כן, חברים, מה אפשר לעזור?

מלצרית: הם טוענים שהספגטי לא טוב.

האישה מפסיקה את קולות ותנועות הבחילה כדי לקחת חלק בשיחה.

אישה: לא טוב?! זה עם בשר סוס, כמו שעשיתם שמה בתל אביב. זה גועל נפש.

אחראי משמרת: מה פתאום? אין מצב.

אחראי המשמרת לוקח את הצלחת מידי המלצרית ומרחרח אותה. הוא לוקח את המזלג של האישה וטועם ממנת הספגטי.

אחראי משמרת: תנו לי לבדוק רגע עם המטבח. שמרית, תני להם בינתיים קולה על חשבון הבית.

אחראי המשמרת הולך עם הצלחת, והמלצרית הולכת להביא את הקולה. הגבר מתחיל לאכול בינתיים את ארוחת הבוקר הישראלית שלו.

אישה: אני לא מאמינה שאכלתי עכשיו בשר של סוס. הוא מפרסס פרסה? נראה לי זה לא כשר בכלל. ואיי, בקושי עבר שבוע מאז שצמתי ביום כיפור, אני לא יודעת אם אלוהים יסלח לי. יוסי, בוא נעוף מפה.

גבר (בעודו לועס בפה מלא): חכי, בטח יביאו לנו פיצוי עכשיו.

המלצרית מגיעה עם שתי כוסות קולה, ואחריה מגיעים אחראי המשמרת – צלחת הספגטי בידיו – וטבח, שניכר שהוא בתחילת שנות ה-20 לחייו.

אחראי משמרת: חברים, הבאתי לפה את השף. (פונה לטבח) החבר'ה פה טוענים שזה בשר של סוסים. אמרתי להם שאין מצב. בוא תטעם.

הטבח טועם. פעם אחת. ועוד פעם. ועוד פעם. כך הוא מסיים כמעט את כל המנה.

טבח: נראה לי זה בגלל הפטריות. בדיוק החלפנו ספק. חוץ מזה, אנחנו בית קפה חלבי פה. אני לא יכול להכניס בשר גם אם אני רוצה.

גבר: נו, בטח יש לכם איזה שוטף כלים ערבי או סודני שהכניס את זה לאוכל. זה כמו פיגוע. (פונה לאחראי המשמרת) תגיד את האמת – יש ערבי במטבח, נכון?

אחראי משמרת: חס ושלום! אני לא מכניס למטבח שלי סוסים או ערבים.

אישה: עזוב, יוסי, בוא נלך. אני ידאג לזה שמחר זה יהיה כתוב בכל העיתונים. אין, חבל לכם על הזמן איזה בלאגן אני הולכת לעשות לכם. (צועקת בחלל בית הקפה) אל תאכלו פה! הם שמים בשר של סוס בפנים! זה לא כשר!

אחראי המשמרת מתחיל להתעצבן.

אחראי משמרת: את יודעת מה? לכו, אל תעשו טובות. בשר סוס של ערבים, עלאק.

גבר (בעודו קם): חכה חכה, יא אפס קטן. חכה בסוף המשמרת.

המלצרית מחזיקה את ידו של אחראי המשמרת, פן יתנפל באגרופיו על הבעל. בני הזוג יוצאים, לא לפני שהאישה מתרה בסועדים הנוספים פן יאכלו שם.

חוץ. בית קפה – ערב

בני הזוג עומדים מחוץ לבית הקפה.

אישה: קח אותי הביתה, יוסי, אני כבר לא רעבה.

הגבר מנטרל את האזעקה באוטו שלהם – ג'יפ שחונה על המדרכה ממש מול הכניסה לבית הקפה. לפתע נשמעים צעדי פרסה של סוס, אשר חוצה מול עיניהם המופתעות, כשעל גבו רכוב צעיר שחום עם גופיה וג'ינס מרוטים. אחראי המשמרת יוצא אליו.

אחראי משמרת: מוחמד, אני יחכה לך הרבה?! כנס, כנס פנימה.

בני הזוג מביטים המומים במחזה, ואז האחד בשנייה.

פייד אאוט.