טיפת חלב

[סניף טיפוסי של טיפת חלב. הרבה פוסטרים של תינוקות מרוצים ואמהות מחייכות. לשולחן יושבת האחות חנה, כבת 60. נכנסים רבקה, 65, ויוסי, 40, מכריס ומקריח, ומתיישבים מולה].

רבקה: שלום חנה, מה שלומך?

חנה: היי רבקה. זכרתם הפעם להביא את הכרטיס?

רבקה: (אל בנה) נו יוסי, תוציא אותו.

יוסי מרים חצי ישבן מהכיסא, שולח ידו אל הכיס האחורי ושולף במאמץ את הארנק ומתוכו את הכרטיס.

חנה: אני רואה שחודש שעבר לא באתם אליי.

רבקה: (בטון מתנצל) כן, היינו קצת עסוקים. יוסי היה צריך לנסוע לחו"ל מהעבודה. הוא מנהל עכשיו.

חנה: טוב. בוא נראה איך התקדמת. תוריד בבקשה את הבגדים.

יוסי קם, די באי רצון, ומסיר את בגדיו. הוא נשאר עם גופיית סבא, תחתוני בוקסר צבעוניים וגרביים. מתורגל, הוא ניגש לקיר שעליו ציור הג'ירפה. חנה ניגשת אליו כשבידיה סרגל וחתיכת גיר.

רבקה: תוציא עד הסוף.

יוסי מבליט את כרסו. חנה מסמנת את קצה כרסו על הקיר.

חנה: יפה מאוד. שני סנטימטר בחודשיים, כמו שכתוב בספר. בוא תעלה על המשקל.

יוסי מציית. חנה נעמדת לצדו ומביטה מטה.

חנה: נהדר. (לרבקה) איך היציאות שלו?

רבקה: בסך הכל תקינות. לפני יומיים כאבה לו קצת הבטן, אבל זה בטח מהלחץ בעבודה.

חנה: ותגידי, הוא עדיין פולט בלילה?

רבקה: לא, ברוך השם הוא הפסיק עם זה (מלטפת את ראשו) יוסי שלנו בוגר.

חנה: אתה יכול להתלבש.

חנה חוזרת למחשב.

חנה: את יכולה להיות רגועה, הוא מתפתח נהדר.

רבקה: איזה יופי, איך אני שמחה לשמוע! יש לו היום פגישה עם בת של חברה שלי מהריקודי עם, אבל את יודעת איך זה היום, חשוב לבנות לדעת שלבן זוג יש עתיד, שהוא מתפתח טוב.

חנה: נו מה, אני לא יודעת? תראי את אהרל'ה שלי. הוא מצא מישהי רק אחרי שהפסיק למצוץ אצבע.

רבקה: זה לא כמו בתקופתנו, שיכולת להתחתן גם אם עדיין לא יצאו לך כל השערות.

חנה: מי שתזכה בו תהיה מאושרת, הוא משהו מיוחד.

חנה צובטת חזק בלחיו של יוסי.

רבקה: בוא יוסי, נלך, שלא תאחר לדייט. להתראות, חנה.

חנה: להתראות.

רבקה ויוסי יוצאים. אחרי מספר שניות הטלפון מצלצל. חנה עונה.

חנה: הלו? כן… לא נורא, תכיני לו אורז לבן ושיישתה הרבה. תכיני לו אפילו ויטמינצ'יק אם הוא לא אוהב מים. אחרי שהשלשול יעבור הוא יכול לחזור לעבודה… להתראות.

חנה מניחה את השפופרת חוזרת לתקתק במחשב. הסוף.