ביצה קשה שבלתי אפשרי לקלף. יודע כל אדם, גם כזה שהתקנת ארוחות אינה אחת ממעלותיו התרומיות, שהכנת ביצה קשה היא מעשה פשוט להפליא, שבלתי אפשרי להקדיחו. באופן מפליא (או שלא), הצליחו במטבח הצה"לי – כנראה בעקבות מחקר ארוך שנים של חטיבת המחקר הקולינרי-קומבינטורי (מק"ק), הממוקמת במרתפים טחובים בבא"פ לכיש – לייצר ביצה קשה מיוחדת במינה, שהקליפה והחלק האכיל בה חד הם. למי שלא חזה בפלא הקולינרי הזה, אספר כי מדובר בביצה קשה בה הקליפה דבוקה כל כך חזק לחלבון, עד כי עומדות בפניך שתי אפשרויות: להתחיל לקלף את הביצה במאמץ סיזיפי ומורט עצבים, שבסופו מתגבה על השולחן הר לבנבן שקליפה וחלבון משמשים בו בערבוביה, ורק חלמון קטן ועצוב נותר בידך; האפשרות השנייה היא לאכול את הביצה בשלמותה, כולל חלקים נרחבים מהקליפה, המתפצחת לה בהנאה בין שיניך.
החלק העצוב בכל הסיפור הוא שאתה יודע שבכל אחת מארוחות הבוקר והערב הבאות תקבל שוב ביצה קשה, ובכל פעם מחדש זו תהיה משימה בלתי אפשרית לקלף אותה כך שתאכל גם חלבון וגם חלמון. הפתרון שאימצתי לאחר שנים של מאבק מפרך: בבוקר, כשהקיבה עדיין רעננה ומוכנה לתלאות היום, יש לאכול את הביצה בשלמותה. בערב, כשהמעי הגס כבר מבקש הפוגה ממעשה ידיו של הטבח הדילטנט, יש להילחם בחירוף נפש ולקלף את הביצה כמיטב היכולת. כמו שאומרים בקורס טבחים בסיסי בבה"ד 000: "מוטב חלמון אחד ביד משברים של קליפה ברקטום" (המיתוס מספר כי זהו משפטו האחרון של רס"ל שוקרון, רגע לפני שנפח את נשמתו בקרב בחווה הסינית [לא, הוא לא מת מוות הירואי בעודו קופץ על רימון ומציל את חבריו. הוא נפטר מחסימת מעיים שגרמו ביצים קשות שבלתי אפשרי לקלף]).
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
הרגת אותי 🙂