ג'נטקס. הרגע בו אתה מבין שאתה כבר לא בקנזס (או באזרחות) הוא לא הרגע בו אתה עולה על מדים (כי אלה בסך הכל בגדים רגילים, רק קצת יותר מחוספסים והרבה יותר מכוערים); לא השלב בו אתה סוחב אחריך קיטבג מאובק (כי מי שיש לו ילדים יודע שכל יציאה איתם מהבית כרוכה בסחיבת 50 קילו של ציוד); ואפילו לא הרגע בו אתה חותם על נשק (כי היום יש חפץ אחר שאתה לוקח איתך לכל מקום, בודק מספר פעמים ביום אם הוא עדיין איתך, למרות שברור שכן, ומתייחס אליו כאל חלק אינטגרלי מהגוף שלך. קוראים לזה סמארטפון). לגביי, הנקודה בה הייתי משיל מעליי את האזרחות באופן סופי ולובש את מסכת הבאסה הייתה הרגע שבו הייתי לוקח את קסדת השריונאים, הקרויה ג'נטקס, דופק עליה כמה פעמים כדי להוציא ממנה תועפות חול וקשקשים יבשים של 14,700 שיריונרים שחבשו אותה לפניי, ומניח אותה על הראש כשהבעת גועל על פניי.
על פניו, יש היגיון רב בחבישת ג'נטקס בעת נסיעה בטנק, במיוחד אם מדובר בטנק מדגם מג"ח – מספיק בור אחד (או ג'ע'גוע, בשפת הצבא), כדי להבין שבלי הג'נטקס היית מוצא את עצמך עם ידית צידוד במקום מוח. הבעיה היא שהג'נטקסים בצה"ל בכלל ובמילואים בפרט הם כל כך עקומים ומטונפים, שאין סיכוי שתמצא אחד שלא מעקם לך את המשקפיים / מועך לך את האוזן עד שאתה מתחיל לשמוע תחנת רדיו מירדן שמשמיעה רק שירים של מייקל ג'קסון / מנחית לך על הקרקפת ארמיה של כיני דם אדומות שמוצצות לך את השורשים עד שאתה נהיה קירח ועיוור.
אם אתה בטעות מרהיב עוז לגשת למכולה של הקשר ומבקש שיחליפו לך את הג'נטקס, בטענה כי הוא גורם לך להרגיש כאילו צה"ל לדורותיו מחרבן לך על הראש, אתה מסתכן בקבלת הקסדה היחידה שהיא יותר גרועה מהג'נטקס – ה-VRC המקולל, אותו קונדום לראש שהתיך לדורות שלמים של טנקיסטים את ידיות המשקפיים לתוך הרקות, עד שהם צעקו אחוזי אמוק: "שמישהו יפסיק את המוזיקה של מייקל ג'קסון! כמה פעמים אפשר לשמוע את Don't stop till you get enough?!".
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
תגובה אחת בנושא “עוד משהו שכבר לא אראה במילואים #2”