הצבא בחסות…

שעת צהריים בבסיס צה"לי בבקעת הירדן. בתוך אוהל ענק עשוי ברזנט מתקיימת מסיבה מרובת משתתפים. על השלטים התלויים מדפנות האוהל כתוב Happy Bat Mitzvah, Shelly Rosenberg. ברקע נשמעת להקה שמבצעת שיר של עידן רייכל, חציו מושר בעברית וחציו באנגלית. כל התפאורה הזו לא מפריעה לנחילים של זבובי ענק, כמותם ניתן למצוא רק בבקעה, להתנפל על הררי האוכל מעלי האדים ועל פניהם המיוזעות של האורחים הדורי הפנים, שלשווא מנסים להשיב מעט רוח על פניהם בעזרת מניפות.

חייל נושא נשק, לגופו אפוד ולראשו כובע פטרייה צה"לי, נכנס לאוהל. ניכר שלא מדובר בלוחם בסיירת מטכ"ל. החייל משלשל מעטפה לתוך תיבת הצ'קים וממשיך פנימה, אל אל אחד מדוכני הגשת המזון, שמאחוריו עומד מלצר מחוטט פנים ולבוש מדים שחורים.

חייל: אחי, יש מצב לאיזה טורטייה כזאתי עם בשר, למה אני גווע. ירדתי משמירה בשש בבוקר והטבח הבן זונה לא רצה להכין לי חביתות, אמר שזה מוקדם מדי והעיף אותי מהחדר שלו, הג'ובניק המזדיין הזה, אז בסוף הלכתי לישון רעב והעירו אותי לשמירה שתי דקות לפני ההחלפה. לא עזר שאמרתי להם שלא אכלתי כלום מאתמול בערב, אמרו לי "יאללה, די לטחון את החברים שלך בשמירות, תחטוף משהו באירוע", אז עזבתי את העמדה שלי, למה אני לא כלב של אף אחד פה, ובאתי לאכול משהו לפני שאני מתחיל לירות פה באוויר ולפזר פה את המסיבה הזאתי. אז אתה מארגן אותי עם איזה לאפה קטנה כזאת, אחי?

מלצר: מצטער אחי, אמרו לי שזה רק לאורחים.

אל העמדה מגיע במהירות מנהל האירוע, לבוש במכנסיים שחורים אלגנטיים וחולצה שחורה מכופתרת עם כפתור אחד פתוח בחזה. הוא נפוח מחשיבות עצמית, והאוזנייה משווה לו מראה של מאבטח אישים בחיל המשמר הסעודי.

מנהל האירוע: (אגרסיבי) ואוו ואוו, חיילצ'יק, מה אמרתי לכם בתדריך לפני האירוע? העמדות שלכם זה עמדות ברזל! אני לא רוצה לראות אף אחד מסתובב פה בין האורחים, אלא אם כן זה הלוחמים שעושים תצוגת יכולת.

חייל: אבל אני מת מרעב! לא אכלתי כבר יומיים! מה אני, הכלב שלכם?

מנהל אירוע: חייל, תשמור על הפה שלך. ארגנו לכם עמדה עם אוכל מאחורה, וזה המקום היחיד שאתם אוכלים בו, ברור?

מנהל האירוע מצביע לעבר נקודה נסתרת, בה נראים שלושה חיילים היושבים סביב קופסת שימורים בודדה של טונה. הם מעבירים ביניהם בזהירות את הקופסה, וכל אחד בתורו לוקח חתיכת קטנה בעזרת המכסה המקופל לשניים. אחד החיילים מתעצבן על חברו שלקח ביס גדול מדי, והשניים מתחילים לריב.

חייל: (למנהל האירוע) מה אתה מסתלבט עליי?

מנהל האירוע: (עצבני ומזיע) חייל! אתה רוצה שהפעם הבאה שתצא שבת תהיה כשיעופו חלליות בשמיים?!

אל העמדה מגיע זוג אמריקאים זקנים – הוא חנוט בטוקסידו, מנגב כל כמה שניות את מצחו המיוזע באמצעות מטפחת משי, היא לבושה בהידור, התסרוקת על ראשה נראית כמו רפרפת שנמסה בחום.

זקנה: Oh, honey, look, it's a young warrior (פונה לחייל)

Way to go, son, keep up with the good work of defending the Jewish state and showing our enemies who's got the best army in the world. Your mother must be very proud of you.

מנהל האירוע, שחושש שהחייל יעשה לו בושות, ממהר לענות במקומו.

מנהל האירוע: Yes, he very good soldier. Killed many Arabs.

זקן: You know I once killed an Arab in Korea? I remember us guys thinking "What's an Arab doing in Korea?", but shortly afterwards we forgot about the incident and went on to killing Koreans, which made much more sense. Those were the days, I tell you, no like today, with this Hussein as our leader. What a disgrace! It's a good thing Israel will never select an Arab for its leader.

זקנה: Come on, hon, don't even say such a thing. This is the Jewish state, with its great army and soldiers, they don't want Arabs here.

מנהל האירוע: Here we love our children, not like Arabs, they don't care about their children and send them to die.

מנהל האירוע נד בראשו לעבר החייל, מסמן לו שיסתלק.

מנהל: Excuse him, he needs to protect the country from all the Arabs

זקנה: Oh, but of course, pardon us for keeping you here, having to listen to all our babbling. Go, show them who the best country in the world is

החייל עוזב את עמדת ההגשה וניגש אל העמדה הנסתרת, שם שלושת החיילים מעבירים ביניהם קופסת שימורים של לפתן. החייל שבדיוק מחזיק את הקופסה מרים אליו את מבטו.

חייל עם לפתן: (בתוקפנות) אין, לא נשאר כלום בשבילך, לך. אתה גם ככה ג'ובניק, בטח היום בערב כבר תאכל את האוכל של אמא שלך. יאללה, עוף מפה!

החייל הכועס זורק לעברו את קופסת השימורים הריקה. היא פוגעת בו, ומעט הנוזלים שהיו בה מכתימים את האפוד שלו. הוא עצבני רצח, ובאזרחות הוא מזמן היה פותח לחייל החצוף הזה את הראש, אבל עכשיו הוא רעב ועייף מדי בשביל זה. הוא חוזר למגדל השמירה ומדליק סיגריה.

חייל: (ממלמל לעצמו) חכו חכו, יא בני זונות.

מתחתית מגדל השמירה נשמעת קריאת Hello. החייל מסתכל למטה ורואה שזו האמריקאית הזקנה, מחזיקה חמגשית ביד. הוא יורד אליה.

זקנה: Hon, I thought you might be hungry with all this hard work you're doing, so I brought you something to eat. I asked your unit's cook to prepare something special for you, so he cooked a meat loaf with a special sauce. He even opened a new can of loaf for the occasion, would you believe that? You are all so nice to each other, I wish we had that in America. At the states you can starve to death, and no one will even bother to care. Could you imagine that?

החייל פותח את החמגשית ורואה בפנים גוש של לוף שוחה ברוטב לא ברור. הוא מעיף את החמגשית הצידה ומתחיל לרוץ אל מחוץ לבסיס. אולי הערבים בכפר שליד הבסיס יתנו לו משהו לאכול.

הערת המחבר: כל קשר בין הכתוב למציאות מקרי בהחלט, כמובן.