זרע של לוחמים

אישה מגיעה למכון לתרומת זרע. המקום מעוצב כמו בית קפה אינטימי. ברקע מתנגן השיר "דמעות של לוחמים". האישה מתיישבת ליד אחד השולחנות, ומלצרית צעירה, בת 20 וקצת, ניגשת אליה. המלצרית מניחה לפני האישה תפריט.

מלצרית: שלום, ברוכה הבאה ל"זרע עם לק". זו פעם ראשונה שלך אצלנו?

אישה: כן, אבל שמעתי עליכם המון דברים טובים.

מלצרית: איזה כיף לשמוע. את רוצה עזרה קצת? המלצות?

אישה: כן, אני אשמח, כי אני לא כל כך סגורה על עצמי.

המלצרית מתכופפת לעבר האישה, מצביעה על מקומות מסוימים בתפריט.

מלצרית: אם את בקטע של לוחמים צעירים שלא רואים בעיניים, יש לנו פה זרע של גולנצ'יק שחזר לא מזמן מעזה. שתביני, הוא תרם את זה באחת ההפוגות ההומניטריות בשג'עייה – הביאו להם לעמדה את גיליון בגדי הים של "בלייזר", והוא תרם לתוך המימיה שלו. תחשבי מה זה אומר על הזרע שלו אם זה שרד שם.

אישה: (בפרצוף לא החלטי) לא יודעת אם בא לי על זה. יש בגולני גם הרבה אתיופים. חשבתי אולי יותר בכיוון של יחידה מובחרת כזאת.

מלצרית: מצוין! יש לנו היום ספיישלים של לוחמים ביחידות עילית. (מצביעה על מקום בתפריט) זה זרע של לוחם במגלן, מחזור נוב' 2011.

אישה: זה לא קצת ותיק מדי? שמעתי שזה זרע קצת עצלן, ושהילדים אחר כך לא רוצים לשטוף כלים והם כל היום שוכבים בחדר ושרים "תגידי שטוב, תגידי שרע, תגידי המסייעת בת זונה".

מלצרית: עזבי, אל תאמיני למה שאומרים על זרע של ותיקים. מה את מעדיפה, ילד בתול שעושה רק שמירות ומטבחים? חבר שלי הוא פז"מניק ברובאית, ואני יכולה להבטיח לך שהזרע שלו לא רואה ממטר.

אישה: לא יודעת, אולי משהו אחר… מה עם זרע של טייס? זה נחשב הכי טוב, לא?

מלצרית: מצטערת, חמודה, נגמר. מאז כל הבלאגן עם "מכה קלה בכנף" של דן חלוץ, הטייסים לא אוהבים לתת מכה קלה בכנף שלהם, הבנת? (קורצת) אם את רוצה את ההמלצה האישית שלי, אז לכי על זרע של לוחם בכיפת ברזל. זה כלול גם בעסקית שלנו.

אישה: מה, זה נחשב לוחם? הם יושבים במרכז הארץ ולוחצים על כפתורים במחשב.

מלצרית: או, הנה הטעות שלך ושל הרבה אחרים. במה שונה טייס מלוחם כיפת ברזל? גם טייס יושב בכיסא ולוחץ על כפתורים, לא? עזבי, זה הכל סטיגמות. מזרע של כיפת ברזל את יכולה להיות בטוחה שגם יהיה לו חוש טכנולוגי, לא כמו איזה גולנצ'יק שבקושי יודע להפעיל את השלט של הטלוויזיה, והוא גם יידע לתפקד תחת לחץ. זה שילוב מאוד מבוקש היום בהיי-טק… (ממתינה, רואה שהלקוחה לא החלטית) טוב, אני רואה שאת עדיין מתלבטת. את רוצה שאחזור עוד כמה דקות?

אישה: כן, תודה.

המלצרית מתרחקת. האישה מביטה עוד כמה שניות בתפריט, ואז מרימה את ראשה אל מסך הטלוויזיה שתלוי בהמשך, עליו נראה כתב שמדווח מהשטח ותחתיו הכיתוב באותיות גדולות: "סוף המבצע בעזה". האישה ממהרת לקחת את התיק שלה ולצאת מהמקום, לפני שהמלצרית תחזור. ברקע נשמע השיר של שרית חדד "יחד ננצח" ("יחד ננצח, יחד נישאר; בימים של סערה, נדע להתגבר").

וגם: איך מצליחים בדובר צה"ל למכור את האייטם הזה לעיתונים בכל שנה מחדש?

ההשראה למערכון הראשון: מכאן.