פנים. חדר ילדים – יום
אב, 35, ובנו, 5, יושבים בחדר שכל קירותיו מכוסים כמעט לחלוטין בפוסטרים של אנשי צבא, פוליטיקאים ואנשי תרבות. יש שם את משה דיין, רפול, שמיר, ברק על כנף הסבנה, יזהר כהן באירוויזיון וכו'. על החלק היחיד בקיר שאין פוסטרים תלוי מסך טלוויזיה.
אבא: (מצביע על פוסטר של משה דיין) אז איך אמרנו שקוראים לו?
הילד מגרד בראשו, מנסה לדלות את התשובה.
ילד: אההה… יובל המבולבל?
הילד מביט אל האב בעיניים מתחננות. האב מסמן בראשו לשלילה.
ילד (בחשש): בוב הבנאי?
האב מניד שוב בראשו.
ילד: עידו מוסרי?
אבא לא, חמוד, זה לא אף אחד מהם. זה משה דיין. ואתה זוכר מה הוא היה?
ילד: עיוור?
אבא: (סבלנותו קצת מתערערת) רק בעין אחת. אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שהוא היה שר הביטחון במלחמת ששת הימים וביום כיפור. אתה זוכר שהראיתי לך את הסרט הזה?
האב מפעיל את הטלוויזיה. על המסך עולה דמותו של דיין החיוור והמבולבל.
משה דיין: (בטלוויזיה) בסיני, התחלנו להכות אותם שוק על ירך. המדבר גדול, וסיני רחוקה. אילו זה היה בעמק הירדן…
האב מכבה את הטלוויזיה.
אבא: טוב, אני בטוח שבפעם הבאה תדע כבר מי זה. בוא נעבור עכשיו לאישיות הבאה.
האב שולף תמונה של ש"י עגנון.
אבא: טוב, זה קל.
לא נראה שהילד חושב אותו הדבר.
ילד: (בחוסר ביטחון מוחלט) המממממ…. אהההההה… סבא מנחם?
אבא: (כבר די עצבני) איזה סבא מנחם בראש שלך?? סבא מנחם נראה ככה?? יש לסבא מנחם כיפה על הראש?? זה ש"י עגנון, הישראלי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות. סבא מנחם בקושי יודע לכתוב את השם שלו בלי שגיאות כתיב.
האב לוקח נשימה עמוקה, מנסה להירגע.
אבא: ירוני, תקשיב, אתה יודע שאני עושה את זה בשבילך, נכון? אנחנו כולנו מאוד רוצים שכשתגיע לצבא תעשה שירות משמעותי בגלי צה"ל, ולא סתם תרוץ על הג'בלאות בגולני, אבל בשביל שזה יקרה אתה חייב להתרכז ולהגיע עוד כמה שנים למבחנים הכי מוכן בעולם. אתה חייב לשלוט בחומר. יאללה, בוא נעשה עוד ניסיון אחד ואז נלך לקנות גלידה וספר על מלחמות ישראל. מה אתה אומר?
ילד: (בהתלהבות) כן! גלידה!
האב שולף תמונה נוספת, הפעם של אריק שרון נושא על כתפיו עגל.
אבא: יאללה, תגיד לי מי זה, ואנחנו זזים.
ילד: (ממשיך את מגמת ההתלהבות) אני יודע! זה אריק! (פניו של האב נוהרות) מאריק ובנץ! (מתחיל לשיר) אם הייתי יודע שתבוא היום…
האב לא מסתיר את אכזבתו מהתוצאות הכושלות.
אבא: בוא בוא, בוא נלך לאכול גלידה. שלפחות יהיה לך כוח לרוץ על הג'בלאות.
ילד: (באקסטזה) יש! גלידה! ג'בלאות!
השניים יוצאים. בחדר נשארים ש"י עגנון, אריק שרון והעגל ודיין והרטייה. מה הם היו נותנים עכשיו בשביל גלידה טובה.
>> וגם זה קשור
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 