מערכונים·סאטירה

המנהרה

חוץ. שטח אימונים בצאלים – יום

זהו יום חמסין בשטחים המדבריים. החול האבקתי, פודרה בלשון החיילים, מכסה את השטח עד האופק. מספר טנקים פזורים בעצלתיים פה ושם, כשביניהם נטועות רשתות צל שחורות. שום תנועה לא מורגשת, עד שעיגול בקוטר מכסה ביוב נפער באדמה החולית. כאשר המכסה מוסר, עולים מן האדמה שלושה מחבלי חמאס: יאסר, סמי וחאט'ב. הם רעולי פנים, לובשים מדים שחורים ומחזיקים רובים בידיהם. חאט'ב מחזיק בידו מצלמת וידאו שבעזרתה הוא אמור לתעד את החדירה והפיגוע ולהעלות הכל ליוטיוב. שלושתם משתעלים מבליעת חול. יאסר לא מתאפק ומגלה את ראשו כדי לירוק את כל החול.

יאסר: טפי, יא ראב ראבאק!

חאט'ב: יאסר, מה אתה עושה? מוסא אמר שאסור שיראו את הפנים שלנו בווידאו. אחרי זה השב"כ יעלה עלינו ויורידו לנו את הבית.

יאסר: הוא גם אמר שאסור לנו להגיד את שמנו, חאט'ב חוסיין ממשעול השהידים 6, זייתון! וחוץ מזה, מוסא גם לא אמר שום דבר על 40 קילו חול שנצטרך לאכול בדרך לפה, נכון?

סמי: טוב, מספיק שניכם. לא באנו לפה כדי לריב. באנו כדי לחזור עם יהודי חי, אינשאללה. יאללה, בואו.

השלושה מתכופפים ומתחילים להתקדם במהירות לכיוון הטנקים. יאסר עוצר במפתיע.

יאסר: כוס אמק, ראב ראבאק ערס, יא בן שרמוטה!

חאט'ב וסמי חוזרים אחורה.

חאט'ב: מה קרה?

יאסר מביט בסוליות נעליו. הוא דרך על גוש חרא גדול וריחני שהשאיר בשטח מילואמיניק שחי כבר שלושה ימים על מנות קרב, וכן על ריבוע מרובב של נייר טואלט, שנדבק לסוליה שלו בעקשנות של מחבל מתאבד. השלושה מסתכלים סביבם וקולטים שהם נקלעו לתוך "שדה מוקשים" ממש – פינת החרבון של כל החיילים שעברו בצאלים ב-66 שנות קוממיות: מהגוש האפרפר והקשה כאבן של הרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, ועד המנה החמימה שהוציא מקרבו משה כהן מרחובות זה לא מכבר. שלושתם מביטים בסוליות נעליהם והבינו שכשיחזרו לעזה, יצטרכו לקפוץ לסניף הקרוב של "ג'אלי".

סמי: אינעל אבוק היהודים האלה, חיות. אפילו הסוס שלי לא מוציא דברים כאלה, והוא חי כבר שנתיים על חומוס מקולקל.

השלושה ממשיכים להתקדם לכיוון הטנקים והצילייה. כשהם מגיעים, כפופים ומיוזעים, הם רואים לנגד עיניהם חיילים רבים שוכבים ללא ניע, הנשקים שלהם זרוקים בצד.

יאסר: אינעל דינאק! החולייה של תייסיר הכלב בן כלב הזה כבר הייתה פה! הייתי צריך לדעת שהוא ינסה לנקום בי בגלל ששכבתי עם אחותו הצולעת.

חאט'ב: שכבת עם אחותו הצולעת של תייסיר?! אתה יודע מה הוא עשה לגיסי ששכב איתה? הוא שלח אותו לחפור מנהרה שיוצאת ליד קיבוץ של תימנים, ואמר לו שהוא לא חוזר לפני שהוא גונב משם מאה אלף שקל. מקיבוץ של תימנים, אתה מבין?! עד היום לא ראינו אותו.

יאסר: טוב, אתה רוצה לבאס אותי עוד קצת? לא מספיק זה שפעם אחרונה שאחותו ראתה סכין גילוח הייתה בהסכמי אוסלו?

סמי: מספיק, שניכם! בואו נבדוק, אולי נשאר פה מישהו חי.

השלושה מתחילים להסתובב בין החיילים המוטלים על הקרקע המהבילה. רובם בלי חולצה, חלקם אפילו ללא מכנסיים. ביניהם פזורות פחיות פתוחות של טונה ושקיות של חטיפי באגסי ובולי. סמי עולה על אחד הטנקים ומביט לתוך הצריח. הוא רואה חייל שוכב מקופל על רצפת הצריח, זבובים עטים על פניו מלאות הזיפים כמוצאי שלל רב.

סמי: (צועק לחבריו מהצריח) אין, הם לא השאירו אפילו אחד חי.

חאט'ב מנצל את המתח הרפוי, מוריד את כיסוי הפנים ומרים שקית של באגסי מהרצפה. הוא מכניס חטיף אחד לפיו, אבל יורק אותו שנייה אחר כך.

חאט'ב: אייככככססס! איזה זבלה זה האוכל של היהודים. ואני חשבתי שהגפילטע פיש שנתנו לי פעם לאכול כשהייתי מלצר באולם אירועים בחולון היה הדבר הכי דוחה שאכלתי בחיים. וואלה, תהרוג אותי אם אני יודע איך היהודים האלה הגיעו לאן שהגיעו.

סמי: טוב, חבל על הזמן שלנו. בואו רק ניקח את הנשקים שלהם, שלא יגידו שחזרנו בידיים ריקות. חאט'ב, צלם אותי פה עם אחד הכלבים האלה.

סמי מוריד גם הוא את כיסוי הפנים, וכורע ליד גופו של מילואימניק שמן במיוחד, לבוש בגופיית סבא מטונפת שכתמי זיעה ענקיים מתפשטים עליה כמו אוקיינוסים. חאט'ב מוציא טלפון נייד מהכיס.

חאט'ב: תגיד לבנה.

סמי: לבנה!

חאט'ב מצלם, ואז ניגש לסמי, ומצלם את שניהם בסלפי עם המילואימניק הסרוח כששניהם משרבבים את שפתותיהם ומעווים את פרצופם.

סמי: יאללה, בואו נזוז. אמרתי לאשתי שאני אעבור דרך הסובר פארם כדי לקנות חיתולים ומטרנה.

חאט'ב: אה, אתם קונים בסובר פארם? כי אנחנו עדיין קונים בסופר פארם, והם הורגים אותנו במחירים של הטואלטיקה.

סמי: חבל לך על הזמן. אולי עכשיו, כשסוף סוף יש תחרות, החארות האלה בסופר פארם יפסיקו לחשוב שאפשר לדפוק אותנו בלי שנגיב.

השלושה אוספים את כלי הנשק של החיילים וחוזרים למנהרה. יאסר וסמי נכנסים, וחאט'ב מנצל את ההזדמנות כדי להביט לאחור.

חאט'ב: זה על הגפילטע פיש שלכם, יהודים.

חאט'ב יורק על החול ונכנס למנהרה. שממית שעוברת במקום נתקלת בחול הרטוב מהרוק, מתעכבת עליו שנייה וממשיכה בדרכה.

ברגע שמכסה המנהרה נסגר, המילואימניק השמן מתעורר ומביט סביבו בעיניים מזוגגות. הוא שולח יד לעבר חבילת הבאגסי ואוכל ממנה בבלי דעת. אחרי שהוא מסיים הכל הוא משליך אותה הצידה וחוזר לישון. אין משהו אחר שאפשר לעשות בחום הלא שפוי הזה.

Smuggling_Tunnel 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s