הקרב על הגי'פ (תסריט לסרט קומי קצר)

חוץ. ליד המשרד של מפקד הבסיס – יום

זוהי שעת צהריים לוהטת בבסיס צבאי שכוח אל, ונדמה שאין בו נפש חיה. ליד המבנה הקטן שמשמש כמשרד של מפקד הבסיס ממוקמת מכונת שתייה, וחייל עייף מגיע אליה כדי להוציא פחית שתעביר לו עוד כמה דקות של שעמום. כשהוא קולט שהיא שוב פעם בלעה את הכסף שלו, הוא לוקח סלע ענק ומתחיל לחבוט בה עד שיוצאות כל הפחיות. הוא לוקח אחת וממשיך לדרכו. אנחנו נכנסים ל:

פנים. המשרד של מפקד הבסיס – יום

שני נגדים, שלום כהן וציון כהן, כבני 40, יושבים מול אבי, 45, מפקד הבסיס. כל הגברים מושחים בג'ל את שיערם המקליש, וכרסם נראית כמנסה לפרוץ מבעד לחולצה הצבאית.

אבי: מה אני אגיד לכם, אין לי ברירה עכשיו עם כל הקיצוץ הזה בתקציב הביטחון. אתם יודעים איך הפקידים של השלישות באוגדה – כל היום עם הטבלאות שלהם, הם לא יודעים מה זה צבא אמיתי.

שלום: בחייאת אבי, אמרתי לאישה שהשנה אני מקבל דרגה עם ג'יפ ונהג צמוד. היא כבר אמרה לכל החברות שלה שעוד שנייה יהיה נהג שייקח אותן לקניון בלי שהן יצטרכו לחפש חנייה. מה אני יגיד לה עכשיו? שאין לצה"ל כסף? שלוש שנים לפני הפנסיה שלי?

ציון: ואני הבטחתי לאמא שלי שהיא תראה עוד סיטרואן אחד על הכתפיים שלי לפני שהיא מתפגרת. אתה יודע כמה זה חשוב לה, אחרי שאבא שלי נפטר רס"ר רגע לפני הדרגה. עד היום היא אומרת לי: "אתה תגמור רס"ר כלומניק שנוסע באוטובוס, כמו אבא שלך עליו השלום יימח שמו קמצן בן קמצן".

אבי: אני מבין אותכם, אבל אין ברירה. מה שהצעתי למפקד אוגדה זה שמי שחוסך הכי הרבה כסף לבסיס בחודש הקרוב, הוא יקבל את הדרגה. תבינו, זה בשביל המדינה.

שלום וציון מביטים זה בזה במלא יצר תחרות. עם כל הכבוד לחברות ביניהם, יש דברים יותר חשובים בחיים: הדרגה והג'יפ, למשל.

שלום וציון: (ביחד) סגור.

פנים. המשרד של שלום – יום

שלום יושב בכיסאו, מראה למצלמה גזיר עיתונות ממוסגר מ"חם בירוחם". בתחתית המסך מופיע הכיתוב: שלום כהן, רב סמל מתקדם

שלום: זה עשו עליי כתבה במקומון שלנו בירוחם, על זה שהמטבח שלי זכה במקום הראשון בכל צה"ל (!) בתחרות קינוחים פרווה על בסיס לוף. הפרס היה סוף שבוע בפריז לכל המטבח.

שלום לוקח את הסמארטפון שלו, מחפש בו משהו ואז מראה למצלמה תמונה מאינסטגרם של קינוח לא מזוהה ומבחיל למראה. שלום שבע רצון.

כתב: (OS) חשבתי שלא מחזיקים יותר לוף בצבא.

שלום: (נבוך מעט) כן, אנחנו המטבח היחיד שנשאר לו קצת במחסן, אז ניצחנו.

שלום קולט פתאום משהו. אפשר כמעט לראות את הנורה נדלקת מעל לראשו.

שלום: יש לי רעיון! בואו, בואו איתי.

שלום קם מהכיסא בהתלהבות. קאט ל:

פנים. מחסן – יום

שלום מחטט בתוך מחסן מעופש.

שלום: (בהתלהבות) או, מצאתי!

שלום יוצא מפנים המחסן כשהוא מחזיק בידיו ערימה של קופסאות שימורים עתיקות למראה. הוא מגיש אחת מהן לכתב, שהופך את הפחית בידו ומראה למצלמה שכתוב עליה "לפתן קורקבנים. תאריך אחרון לשימוש: 10/6/67"

כתב: (OS) אתה בטוח שאפשר להשתמש בזה?

שלום: אתה עושה צחוק? מקפיצים את זה עם שמן וסוכר וזה יוצא מעדן. תאמין לי, יש לי הכשרה של טבח 07. זה הכי גבוה בצה"ל. זה כמו להיות שף בשיפודי התקווה.

פנים. המשרד של ציון – יום

ציון מדבר למצלמה. בתחתית המסך מופיע הכיתוב: ציון כהן, רב סמל מתקדם

ציון: אצל שלום במטבח זה קל לחסוך, אתה רק מוחק את התאריך על הגבינה וכותב חדש. אבל כשאתה נגד בנשקיה, אתה צריך להיות הרבה יותר יצירתי.

קאט ל:

פנים. מבנה של מטווח – יום

ציון עומד מול המצלמה. מאחוריו שורה של חיילים שעומדים מול מטרות.

ציון: (ממשיך) בואו תראה איך אני מצליח לחסוך לבסיס מאות אלפי שקלים בשנה על אטמי אוזניים.

ציון מוביל את הכתב קרוב יותר לאחד החיילים. המצלמה מתמקדת באוזניו החייל, מהן משתלשל חוט מוזר.

כתב: (OS, מופתע) מה זה, מה יש להם באוזניים? זה לא נראה כמו אטמים רגילים.

ציון: בטח שלא, זה טמפונים. עם מוליך! ככה זה הרבה יותר נוח לשלוף אותם אחרי שיורים.

כתב: (OS) ומאיפה אתה משיג כל כך הרבה טמפונים? זה לא עולה כסף?

ציון: לא, מה פתאום. פעם הצבא היה מחלק אותם בחינם לחיילות, כדי שלא ידממו בטעות כשמעבירים להם יד על התחת. מאז שהפסיקו את זה, ואחרי שהבנות התלוננו שצריך פומפה כדי להוציא אותם, נתקענו פה עם מלא טמפונים. (פונה לחייל) נו, איך האטמים?

החייל לא שומע את ציון ומנסה להוציא את האטמים, ללא הצלחה. הוא מבקש מחברו למשוך בחוט, אך למרות המאמץ האדיר שהוא משקיע הטמפונים נשארים תקועים.

חוץ. הש"ג של הבסיס – יום

שלום עומד מחוץ לביתן של השומר, בידו חמגשית שעליה גוש חום לא מזוהה וממש לא מעורר תיאבון.

שלום: החיילים ישתגעו על זה, כמו על הסלט מלפפונים המיוחד שהכנתי להם. ליקקו את האצבעות.

שוב שלום מראה תמונה מהאינסטגרם, הפעם של ערימה של מלפפונים עם פילטר נוסטלגי.

כתב: (OS) אבל זו סתם ערימה של מלפפונים.

שלום: (מתעלם מהשאלה) יאללה, בואו ניכנס.

פנים. בתוך הביתן – יום

שלום ניגש לחייל צעיר ומוכה תימהון, כומתה על ראשו וה-M16 הארוך כמעט יותר גדול ממנו. שלום מניח לפניו את החמגשית.

שלום: קח, חיילצ'יק, בתיאבון. אוכל כזה אפילו אמא שלך לא מכינה לך.

החייל מקרב את החמגשית לאפו, מרחרח ומעווה את פרצופו. שלום רואה שהחייל לא נעתר.

שלום: חיילצ'יק, חבל שבפעם הבאה שתצא שבת זה יהיה עם חללית.

החייל הצעיר נרתע מהאיום, ומקרב בקושי את דבר המזון אל פיו. הוא בולע חתיכה קטנה, ותוך שנייה מעיו מתהפכים והוא רץ החוצה, דוחף את שלום בדרך. המצלמה עוקבת אחריו כמה שניות דרך החלון, והחייל נראה כשהוא זורק מעליו את הנשק והאפוד וכורע לשלשל בשירותים. המצלמה חוזרת אל שלום.

שלום: החיילים של היום… לא פלא שצה"ל נראה ככה. אתה יודע מה אכלתי בשלום הגליל? חלבה של ממתקי ראש העין… היינו צריכים לצחצח שיניים אחרי זה עם מברשת פלדה. תראה, עד היום תקועות לי חתיכות.

שלום מראה את שיניו למצלמה, עד שהיא נבלעת לחלוטין בתוך השחור.

פנים. המשרד של ציון – יום

ציון יושב בכיסא, מדבר למצלמה.

ציון: אני אולי נראה לכם כזה רכרוכי, אבל אתם לא מכירים אותי – כשצריך לעשות משהו לטובת צה"ל אני לא רואה בעיניים.

אל המשרד נכנס בחור צעיר, שלפי המראה שלו אי אפשר לטעות: מדובר בעבריין.

ציון: אתה זה שהתקשר מחסוי? בוא שב, תראה איזה סחורה אתה מקבל אצלי. אין דברים כאלה באזרחות.

ציון מוציא ממגירה כלי נשק: שלושה אקדחים, אחד מהם עם משתיק קול, רימון רסס וגולת הכותרת – RPG.

ציון: (לעבריין) המחירים זה מה שאמרתי לך בטלפון. אם אתה משלם במזומן ובלי חשבונית, אפשר גם לעשות בלי מע"מ. זה משהו ככה, ממני, בשביל ההרגשה.

כתב: (OS) תגיד, אתה בטוח שזה חוקי למכור ככה נשק צה"לי?

העבריין קולט פתאום שיש מצלמה בחדר.

עבריין: מה?! מי זה השטינקר הזה? אתה בלש אתה?!

העבריין קם בעצבים ושולח אגרוף למצלמה. היא נסדקת ונופלת (ואיתה גם הכתב).

פנים. שטח ריק בבסיס – יום

שלום וחייל נוסף זורקים ערימות של מזון: כיכרות לחם, ביצים, גבינות וכו' לתוך מדורה גדולה, שעשן סמיך מיתמר ממנה. מעבר ל: שלום עומד מול המצלמה, מאחוריו המדורה הענקית.

כתב: (OS) אתה שרפת עכשיו את כל האוכל בבסיס? אבל מה החיילים יאכלו?

שלום: שיתחילו להביא אוכל מהבית! מה קרה, הצבא אמור לספק להם הכל? אתה יודע שאני בששת הימים לא אכלתי כלום חמישה ימים?

כתב: (OS) ומה קרה ביום השישי?

שלום: אמא שלי נזכרה להוציא אותי מהאוטו.

פנים. אולם אירועים בבסיס – ערב

אבי, מפקד הבסיס, עומד על הבמה מול המיקרופון. מאחוריו ג'יפ חדש שסרט מתנה כרוך סביבו ונהג (חייל) ישוב ליד ההגה. על הבמה גם תזמורת ושלטים המכריזים על תחרות הנגד המצטיין לשנת תשע"ד.

אבי: (למיקרופון) אני רוצה להזמין לבמה את הנגד המצטיין לשנת תשע"ד, רב סמל בכיר שלום כהן.

נשמעות מחיאות כפיים רפות למשך שנייה בודדה, ושלום עולה לבמה בתנופה. הוא לוחץ את ידו של אבי ומנשק על הלחי חיילת צעירה שמגישה לו את המפתחות לג'יפ ולא מסתירה שהיא נגעלת מהנשיקה.

אבי: ועכשיו, אני רוצה להזמין לבמה את הנגד המצטיין הנוסף לשנת תשע"ד, רב סמל בכיר ציון כהן.

גם ציון עולה לבמה בהתלהבות, ומקבל אף הוא מפתחות. ג'יפ שהסתתר מאחורי הג'יפ הראשון נוסע מעט קדימה וחושף עצמו. שלום וציון מתחבקים בסחבקיות נלהבת.

אבי: שלום וציון חסכו לבסיס ולצה"ל המון כסף, חוץ מזה שהיינו צריכים להזמין מחדש את כל האוכל והנשק. אבל עם התוספת לתקציב שקיבלנו השנה, אנחנו יכולים לכסות הכל וגם להעלות את שניהם בדרגה. תחי מדינת ישראל!

שלום וציון מנפנפים במפתחות הג'יפים לכל עבר. הם את שלהם עשו.

פייד אאוט לכתוביות.

פייד אין ל:

פנים. המשרד של שלום – יום

שלום מדבר למצלמה. מאחוריו עומד חייל. זהו אותו חייל שראינו בסצנה הראשונה, עם הפחית.

שלום: זה נורא כואב לי שאומרים על האנשים בקבע שבאזרחות הם היו מקסימום נהגים של אוטו זבל. אנשים פה נותנים את התחת בשביל המדינה, ואחרי זה מתנהגים אליהם ככה. בושה.

הטלפון הנייד שלו מצלצל. הוא מביט בצג.

שלום: אשתי (עונה לשיחה) כן, מתוקה… לא, אין בעיה, אני עכשיו שולח אותו… כן, אני יגיד לו שזה פעם אחרונה שהוא יוצא רגע להשתין בדיוק כשאת חוזרת עם הקניות… (מסתכל לעבר החייל) את צודקת, חבל שיישאר שבת רביעית ברציפות… ביי מתוקה.

הוא מנתק ופונה לנהג.

שלום: (בגסות) למה אתה מחכה?! גש, בריצה!

הנהג יוצא בריצה.

שלום: ואחרי זה אומרים עלינו "עבד כי ימלוך", אתה מבין? איפה באזרחות הוא עוד היה מקבל יחס כזה?

מבט פניו של שלום מבהיר כי הוא באמת לא מבין מה בסדר.

פייד אאוט.