מערכונים·סאטירה

גזענות

פנים. חנות – יום

גבר ואישה, כבני 40, נכנסים לחנות של טלפונים סלולריים. הם ניגשים למוכרת הצעירה, ששקועה בטלפון שלה.

אישה: צהריים טובים.

המוכרת לא מגיבה.

אישה: (בקול רם יותר) צהריים טובים!

המוכרת מואילה בטובה להרים את הראש.

מוכרת: כן.

אישה: רצינו לדעת אם יש לכם מטען לטלפון כזה (פונה לגבר האדיש) נו, תוציא אותו.

הגבר מניח את הטלפון שלו על הדלפק.

מוכרת: לא, אין לנו.

אישה: אבל אפילו לא הסתכלת. את מוכנה בבקשה לבדוק?

מוכרת: אבל אני מסבירה לך שאין.

אישה: טוב, את ללא ספק המוכרת הכי לא שירותית שפגשתי בחיים. את מוכנה בבקשה לקרוא למנהל?

מוכרת: אין מנהל.

אישה: אין דבר כזה אין מנהל. תיכף תגידי לי שאת המנהלת פה.

מוכרת: כן, אני המנהלת פה, יש לך בעיה עם זה?!

גבר: (לזוגתו) טוב, בואי נלך, חבל על הזמן.

אישה: לא, אני לא זזה מפה עד שאני לא מדברת עם המנהל. מצידי שאף אחד לא יקנה פה עד שהוא לא בא (מסתובבת ללקוח שמאחוריה) אני מצטערת, אדוני, אבל אף אחד לא קונה פה עד שאני לא רואה את המנהל.

הלקוח שעומד מאחוריהם, כבן 40, מתערב בשיחה.

לקוח: (במבטא ערבי) מוכרת, יש פה עוד קופה אולי? אני מחנה פה בחוץ באדום לבן.

מוכרת: אה, אדון, תחכה בסבלנות שהאישה פה תקבל שירות.

לקוח: אבל היא כבר שעה עומדת פה. זה לא יכול להיות ככה, יש פה עוד אנשים.

מוכרת: אם לא טוב לך, אתה יכול ללכת לחנות אחרת. (לוחשת לאישה) אלה אין להם תרבות אלה, חיות.

אישה: מה זה?! מה אמרת עכשיו?! חתיכת גזענית! איך את לא מתביישת?! את יודעת שזה מה שעשו ליהודים בגרמניה ב-33? (לבעלה) בוא נלך, אני לא קונה בחנות של גזענים.

האישה יוצאת בהפגנתיות מהחנות, בעלה משתרך אחריה.

חוץ. ליד החנות – יום

האישה ממשיכה לשפוך את מררתה באוזני הגבר.

אישה: אתה מבין, דווקא הם, שיש להם מנטליות ערבית, הם הכי גזענים כלפיהם. מה, היא לא מבינה שהם באים מאותה תרבות? בטח שהיא מבינה. אבל בזה שהם שונאים את הערבים הם כאילו אומרים, 'אנחנו לא כאלה'. והם הכי כאלה! אני בטוחה שהיא אפילו לא יודעת מה קרה בגרמניה ב-33 ומה זה ליל הבדולח. אלה רק מוזיקה מזרחית בראש שלהם.

השניים צועדים מטר אחד, ואז רואים ג'יפ חונה על המדרכה, ממש מול החנות.

אישה: אין, זה בטוח שלה. זה פשוט לא להאמין החוצפה של האנשים האלה. חלילה יצטרכו ללכת שני מטר. העיקר הם מנשקים מזוזות כל היום. פשוט בושה.

קאט ל:

פנים. חנות – יום

הלקוח הערבי עומד מול המוכרת.

לקוח: יש לכם מטען לטלפון הזה?

מוכרת: כן, בטח (ניגשת להביא) זה 49.90.

הלקוח נותן לה כרטיס אשראי.

מוכרת: (צוחקת) מה אשראי? חשבתם שאתם יש לכם רק מזומן.

לקוח: ראית מה זה? אני אפילו נוהג עם חגורה.

מוכרת: פששש, התקדמת.

היא מעבירה את הכרטיס ונותנת לו לחתום על הקבלה.

לקוח: תראי, אני אפילו יודע קרוא וכתוב.

מוכרת: אין, אם כל הערבים היו כמוך כבר היה שלום מזמן.

לקוח ערבי: אינשאללה. יום טוב.

מוכרת: יום טוב.

הלקוח עוזב. המוכרת חוזרת להתעסק בטלפון שלה, מנפחת בועה ענקית מהמסטיק שבפיה, ואז מפוצצת אותה.

חוץ. ליד החנות – יום

הערבי חולף ליד בני הזוג.

ערבי: איזה פוסטמה זאתי, אה? סתומה בלטה.

הערבי נכנס לג'יפ, מתניע ומתחיל לנסוע בלי לחגור חגורה.

אישה: אין, חסרי תרבות אני אומרת לך.

אין כניסה לגזענים וערבים
אין כניסה לגזענים וערבים
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s