פנים. סלון – ערב
מוח: יאללה, גוף, לך לשטוף ידיים.
גוף: תהרוג אותי וזהו.
מוח: מה?
גוף: אמרתי, תהרוג אותי וזהו.
מוח: לא הבנתי, על מה הדרמה עכשיו?
גוף: לא דרמה, איזה דרמה! רק תסתכל על החתך יובש הזה באגודל, זה נראה לך כמו משהו שיכול לסבול עוד שטיפת ידיים?
מוח: נו, מה לעשות, היית עכשיו בשירותים, ושנינו יודעים מה עשית שם.
גוף: אין מצב.
מוח: ידעת שיש 21 מדינות, כולל מדינות עולם שלישי, שבהן מה שהוצאת עכשיו ממך נחשב לעבירה על החוק?
גוף: שמענו עליך. ידעת שאם עוד פעם אחת נוגעים מים בעור הידיים הוא אומר 'יאללה, הזדיינתי מפה' ועובר לגור עם רקדנית ברזילאית בת 21 בשם מוריאל?
מוח: איזה בכיין אתה, לא להאמין. יש אנשים שכל החיים עובדים בעבודה פיזית בשדה, בגשם, בשמש, בחום ובקור, עד שהעור שלהם נראה כמו משהו שרוטוויילר עם זקפה עבר עליו, ואתה מתלונן לי על חתך יובש קטן באגודל. תאמין לי, אם לא הייתי מכיר אותך, היית חושב שאתה חתיכת כוסית.
גוף: 'חתך יובש קטן באגודל'?! אתה קולט בכלל איזה כאבים זה? זה מרגיש כאילו אני עוד שנייה יולד תינוק במשקל שבעה קילו דרך החתך הזה!
מוח: איזה דרמה-קווין, יא וואלי. פשוט תמרח אחרי כל שטיפה את הקרם ידיים המיוחד הזה של ד"ר קישר, ותוך יום יומיים זה יעבור.
גוף: אה, אתה מתכוון לקרם ידיים שעולה 540 שקל לטיפה? יהיה לי יותר זול להוריד את האצבע עם מסורית חלודה. בא לי שיישאר לי קצת כסף בשביל שאר הדברים בחיים.
מוח: איזה חיים?
גוף: ואוו, אתה ממש קורע היום. בטוח שלא עישנת משהו?
מוח: הלוואי.
גוף: הלוואי באמת. דווקא היה מתאים לי איזה בוף קטן.
מוח: ואיי ואיי. זה היה בא טוב, אה?
גוף: חבל על הזמן. ועוד נשארו לנו השאריות של הפיצה מאתמול שיכולנו לרדת עליהן.
מוח: והגלידה! איזה מזל שהזכרתי לך לקנות גלידה בקניות האחרונות!
גוף: אבל מה זה עוזר לנו? אין לנו שום דבר לעשן.
מוח: באסה.
גוף: באסה.
[הפסקה של כמה שניות]
מוח: נו, אז אתה הולך לשטוף ידיים?
גוף: לך תישן על האף.
מוח: שלך.
גוף: מה?
מוח: האף שלך.
גוף: ואוו, אתה מלאה. אני הולך לשטוף ידיים רק כדי שתעזוב אותי בשקט. אינשאללה תנשור לי האצבע מהמים הקרים.
מוח: ואל תשכח את הקרם!
[הגוף צועד לחדר האמבטיה ושוטף ידיים]
גוף: אאאאאאההההההההההההההה.
מוח: מה קרה?
גוף: דפקתי את האצבע הקטנה של הרגל במשקוף.
[המוח לא מאמין שזה קורה לו. הוא רוצה להגיד "אם היו שמים את המוח שלך בציפור, היא הייתה עפה אחורה", אבל קולט את האירוניה ושותק].
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 