מאמאזון דאעש #1: גמילה

מאמא 1: מאמות, אני לא יודעת כבר מה לעשות. הקטן שלי כבר בן 5, והוא עדיין לא גמול.

מאמא 2: יוווו, את רצינית????

מאמא 1: כן. בא לי לבכות. אני כבר אובדת עצות.

מאמא 3: רגע, ניסית להראות לו סרטים? אצל האמצעי שלי זה עבד כמו קסם. אני ובעלי לקחנו חופש מהעבודה, והראינו לו כל היום סרטים מהיוטיוב. בערב הוא כבר נגמל.

מאמא 1: אצלי אין מצב שאני לוקחת יום חופש מהעבודה. הבוס שלי יהרוג אותי.

מאמא 4: וואי, אתן מזה מלחיצות אותי. שלי בן שנתיים, ילד ראשון, ועכשיו אני בלחץ שהוא גם לא ירצה להיגמל כשהוא יגיע לגיל הזה.

מאמא 2: תקשיבו, חמודות, אם אתן תעשו מזה עניין הילדים ירגישו וזה רק יכניס אותם ליותר סטרס. אין, הילדים האלה מרגישים הכל.

מאמא 3: לגמרי.

מאמא 1: תקשיבו, בהתחלה בעלי שיחיה ואני היינו כאילו הכי רגועים בעולם, אין דברים כאלה. אבל אז חמותי, שתחיה פחות פחחחחחח, התחילה להלחיץ אותנו ולהגיד דברים כמו "מה זה? אבא שלו בגילו כבר הרג עשרים איש" ו"אם הוא לא נגמל מאקדח צעצוע עד סוף החודש, הבתולות היחידות שהוא יראה זה ב-pornhub.com" וכאלה.

מאמא 2: באמת פחחחחח. לא על הקטע של הבתולות, על הקטע של החמות שתחיה פחות.

מאמא 3: פחחחחחחח

מאמא 4: פחחחחחחחחחח

מאמא 1: פחחחחחחח אז מה אתן אומרות, לא להתרגש?

מאמא 4: אני כבר נרגעתי אחרי הסטטוס הזה.

מאמא 3: אין על המאמאזון דאעש הזה. תמיד כשאני נכנסת לפה אני יודעת שיהיו פה מאמות שמתמודדות עם אותם הדברים כמוני. ככה אני מרגישה שאני לא לבד כשבעלי יוצא להרוג.

מאמא 4: אין, זה יותר טוב מלדבר עם האימאם  (;

מאמא 1: פחחחחח

מאמא 2: אותי זה לא מצחיק.

מאמא 3: יאללה, אל תהיי כבדה. אנחנו מנסות לעזור פה לחברה שהבן שלה לא נגמל. מה את רוצה, שהוא ימשיך עד גיל 6 לשחק עם אקדחי צעצוע???

מאמא 1: יופי, עכשיו אני עוד פעם בדיכאון.

מאמא 2: טוב, סליחה, לא התכוונתי. פשוט את דוד שלי הוציאו לא מזמן להורג כי הוא ראה את האימאם במקלחת ואמר לו, בצחוק יעני, "אז בגלל זה יש לך קול קצת גבוה, אה?"

מאמא 4:  )':

מאמא 3: לגמרי  )':

מאמא 1: יוווו, אתן לא מאמינות!!!!! שמעתי עכשיו בחוץ יריות, ואיך שאני רצה החוצה מה אני רואה? את הילד שלי עומד מעל הגופה של הדוור. הנסיך שלי ירה בו!!!! יייייוווווווווווווו איך אני חולה על הילד הזה!!!!!

מאמא 3: יש לי מקלדת מצונזרת, אז אין לי איך לעשות לך לב – אבל קבלי מני לב בכאילו!!!!!

מאמא 4: פחחחחחח

מאמא 2: אמרתי לך שאין לך מה לדאוג, לא ככה? אבל חכי חכי, עוד מעט הוא יגיע לגיל שבו מתחילים לערוף ראשים, ואז תראי מה זה גיל ההתבגרות. את יודעת מה אומרים, הצרות הגדולות של היום הן הצרות הקטנות של אתמול.

מאמא 3: את חייבת להיות כבדה, אה??

מאמא 1: הכי כבדה. כמו איזו יזידית שעוד רגע מגיעים אליה לכפר.

מאמא 4: כן, היית כולך קלילה בהתחלה, בקטע של תזרמו ויהיה בסדר, אבל יצא ממך כל הרוע אחרי שנייה. יא חתיכת צבועה!!!!

מאמא 3: הכי צבועה. גועל נפש.

מאמא 1: כן, מה את באה לעוף עלינו שאת כבר בת 21 עם ילדים בני 10? יאללה, עופי עופי מפה!

מאמא 4: כן, אינשאללה יעיפו לך את הראש.

מאמא 3: פחחחחח

מאמא 1: פחחחחח

מאמא 2: יאללה יאללה, גם ככה יש פה רק ילדות מבוהלות שכל היום מזיינות את השכל, "אוי, האפרוח שלי עוד לא חנק חתול", "אוי, המתוקונת שלנו בתולה רווקה בת 8 ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלה". פשוט חבורה של תרנגולות פטפניות ובכייניות. זדיינו. [מאמא 2 עוזבת את השיחה]

מאמא 1: ברוך שפטרנו מראשה של זו. תגידו, מאמות, יש לכן תכניות לקיץ? חשבנו לקחת את הילדים לסוריה, לראות את התערוכה של הגופות. מישהי כבר הייתה?