גוף ומוח #2: רעב

פנים. סלון. ערב

גוף: אוף, אני רעב.

מוח: מה רעב?! סיימת ארוחת ערב ענקית לפני רבע שעה.

גוף: כן, אבל אני רעב.

מוח: אין מצב. זה בטח מעייפות.

גוף: לא אכפת לי עייפות לא עייפות. אני רעב.

מוח: תקשיב, אכלת עכשיו חביתה, לחם, גבינה צהובה, גבינה לבנה, נקניק, פשטידה, מרק ופרוסת פיצה. זה יותר מהזחל הרעב, וזה מספיק קלוריות בשביל להאכיל מדינה קטנה באפריקה. לפני האבולה. בכלל, אני מציע לך ללכת מחר לשירותים עם רופא מיילד – יש מצב שתצטרך אפידורל בשביל לחרבן את כל זה.

גוף: מצחיק מאוד, אבל אני עדיין רעב.

מוח: אתה זוכר שעברנו אתמול בדיוק את אותו הדבר, אבל בסוף הלכת לישון בלי לאכול? ואתה זוכר שכשקמת הבנת שלא היית באמת רעב?

גוף: מוח, אם הייתי רוצה מישהו שיספור לי קלוריות, הייתי ממשיך ללכת לשומרי משקל, עם המדריכה שתמכור את אמא שלה לסרסור קווקזי עם רטייה על העין בשביל איזו לאפה טובה.

מוח: אתה יודע מה?! לך, תשכב על הספה עם שקית ביסלי חצי קילו שקנית בסופר של החרדים וקופסת גלידה פלדמן 100% שומן צמחי, לי כבר לא אכפת! אבל שלא תעז לבוא אליי מחר בטענות כמו 'איכס, תראה את הכרס שלי, אפשר להקפיץ עליה כיתה שלמה מחטיבת ביניים באור עקיבא', או 'אני שמן מגעיל, אם מישהי תסכים לשכב איתי זה רק בגלל שיש לה פטיש לדובים מאז הביקור ההוא בגן חיות בגיל 14, כשהדוב גהר על הדובה מאחור והיה לה פרצוף של 'יו, זה דוב זה!'. תעשה מה שבא לך, לא מזיז לי!

גוף: אין לי כוח, אני עייף.

מוח נאנח.

גוף נאנח.

פייד אאוט.