מוח: בא לי.
גוף: לא עכשיו.
מוח: אבל בא לי.
גוף: מחר.
מוח: אבל זה גם מה שאמרת אתמול.
גוף: כי אתמול חשבתי שהיום יהיה לי כוח, אבל אין לי. בעזרת השם מחר יהיה.
מוח: השם לא מרשה לשפוך זרע לבטלה, אז אני לא ממש בונה עליו. אולי תשים לנו איזה סרט, זה יכול לעזור.
גוף: אתה לא שם לב שאני קורא ספר? והאמת, אתה די מפריע לי עכשיו.
מוח: מה, אתה רוצה שאני אעשה לך דווקא? אני לא צריך לעשות הרבה כדי שתקרא את אותו משפט ארבע מאות פעם בלי להבין מה רוצים ממך. אתה מצליח לעשות את זה לא רע גם בלעדיי.
גוף: אתה ממש, אבל ממש, מפריע לי. אמרתי מחר – אז מחר!
מוח: טוב, טוב, הבנתי.
[המוח חוזר לעסוק בענייניו, אבל לא מצליח להתאפק יותר ממספר שניות]
מוח: ואם אני אראה לך תמונות של זאת מהעבודה עם הציצים הגדולים? אני יכול לעשות לך הדמיה של איך היא נראית כשהיא מתכופפת לסדר משהו במכונת הצילום כשהיא במקרה לובשת חולצה עם מחשוף ענק.
גוף: ואוו, אתה בלתי נלאה, אה?
מוח: אתה מכיר אותי.
גוף: טוב, אז זריז, אני גמור מעייפות [סוגר את הספר] אז מה אמרת על ההיא מהעבודה?
מוח: הבטחתי אז הבטחתי. קבל.
המוח והגוף מתרכזים.
גוף: (נרתע) איכס, יא מגעיל! אליה התכוונת? לא הייתי נוגע בה גם אם הייתי נער חרמן בן 15 שבדיוק ראה סרט כחול שבו שני עובדים נשארים לבד במשרד, והאישה באה לגבר ואומרת לו 'תגיד, אתה יודע מה הבעיה עם הפקס?', ואז היא מתכופפת כאילו לסדר משהו בפקס וכל הציצים שלה נשפכים החוצה והגבר אומר 'כן, אני רואה מה הבעיה', והאישה שואלת אותו בחושניות 'מה הבעיה?', והגבר עונה 'הבעיה היא שלא תקעו את הפקס הזה כמו שצריך', והאישה הייתה שואלת 'מה, לא הכניסו את השקע לתקע?', והגבר עונה 'הכניסו עד עכשיו תקע קטן ועקום, זה לא מתאים לפקס יפה כזה' ואז השניים מתנפלים אחד על השנייה ומוציאים פקסים כאילו זה משרד ממשלתי בישראל בשנת 2015.
מוח: הבנתי אותך. אז מחר.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 