הכוונה

פנים, לובי מכון להכוונת פנסיונרים – יום 

שושי, פנסיונרית בת 60 וקצת, ניגשת אל דוכן הקבלה, שם יושבת פקידה צעירה, יפה וחייכנית.

שושי: בוקר טוב. כאן זה הכנס להכוונת פנסיונרים משוחררים?

פקידה: בוקר אור. כאן זה הכנס, אבל אנחנו מעדיפים לקרוא לו "כנס צעירים חסרי מנוח ועבודה ו/או זיקפה".

הפקידה מצביעה על השלט שמעליה, עליו כתוב הסלוגן ולצידו תמונה של גבר משופם וקירח שזוקף אגודל.

שושי: אוקיי. השם שלי הוא שושי גוטמן.

הפקידה בודקת ברשימות.

פקידה: כן, שושי גוטמן. את משובצת לסדנת פיתוי-פיצוי.

שושי: מה זה אומר?

פקידה: זו הסדנה שמיועדת לגרושים גרושות שיוצאים ממעגל העבודה, מה שאומר שאם עד עכשיו עוד היה להם סיכוי למצוא בן זוג, גם אם זה משה הפיסח מהנהלת חשבונות, אז עכשיו גם זה הלך קפוט.

שושי: מה, את מכירה את משה הצולע מהנהלת חשבונות? זה עם הרגל הקצרה שתמיד אומר שהוא נפצע ביום כיפור?

פקידה: בכל מקום עבודה יש את משה הצולע מהנהלת חשבונות עם הרגל הקצרה שסיפר שהוא נפצע ביום כיפור, למרות שבתכל'ס נתקעה לו הרגל במעבד מזון כשהיה בן 24.

שושי: אה.

פקידה: הסדנה שלך באולם מספר חמש פה מימין. היא מתחילה בעוד עשר דקות. יש לך בפנים שתייה חמה וכיבוד. תיהני ותזדייני.

שושי: סליחה?

פקידה: זה מה שאנחנו מאחלים לכל מי שמשתתף בסדנת פיתוי-פיצוי.

שושי: (נבוכה) תודה.

שושי לוקחת את הברושור ונכנסת לאולם.

פנים, אולם – יום 

באולם עומדים כמה פנסיונרים שמחזיקים כוסות שתייה וצלחות חד-פעמיות. הם אבודים, אבל משדרים בכל זאת איזה ביטחון עצמי מזויף. שושי ניגשת לשולחן שעליו הכיבוד, ובעודה מכינה לעצמה קפה ניגש אליה יחזקאל, פנסיונר בטוח בעצמו, עם כרס גאה ויותר מדי כפתורים פתוחים בחולצה.

יחזקאל: שלום לך, נסיכת הפנסיה.

שושי: (שוב נבוכה) שלום אדוני.

יחזקאל: (צוחק) אדוני? לא קראו לי ככה מאז כיתה ג'. אני מרשה לך לקרוא לי יחזקאל.

שושי: שלום יחזקאל. תסלח לי, אני פשוט חדשה פה.

יחזקאל: נו, בטח, כולם חדשים פה. תסתכלי סביבך, נראה לך שאלה אנשים שיודעים מהחיים שלהם?

המבט סוקר את הנוכחים באולם. פנסיונרית אחת מחזיקה ביד צלחת עם בורקס אבל לא נוגעת בו, פנסיונר לידה מכין לעצמו קפה נמס עלית עם עשרים כפיות סוכר, ופנסיונרית אחרת מנפנפת על עצמה עם מניפה. חוזרים לשושי ויחזקאל.

יחזקאל: את מבינה? כל הפנסיונרים פה הם בשר טרי, ציד קל, טרף פוטנציאלי (מפליג בהרהורים), כוס זמין, תחת רוטט, פה לוהט (קולט שהוא נסחף וחוזר לעצמו). בקיצור, את ממש לא לבד פה, אה? יש לך אותי.

שושי: זה נראה שאתה מאוד מנוסה.

יחזקאל: זו כבר סדנה שמינית שלי.

שושי: באמת?? חשבתי שנותנים לעשות אותה רק פעם אחת.

יחזקאל: זה מה שהם אומרים לך, הנבלות האלה, אבל אני דפקתי את השיטה – במבחן סיום אני עונה לא נכון על כל השאלות, ואז יש לי זכאות לקורס חוזר. הם חייבים, זה החוק. למשל, בשאלה "אתה עולה על האוטובוס ובמושב שמאחורי הנהג, זה ששייך למבוגרים, יושבים שני ערסים ששומעים מזרחית בטלפון בפול ווליום ולא קמים בשבילך. כיצד תנהג?", אז אני כותב להם שאני לוקח לום ברזל ודופק לערסים בראש.

שושי: ואוו.

יחזקאל: כן. ובשאלה "אתה הולך ברחוב ופתאום תוקע נוד בלי שהתכוונת כי אתה זקן מסריח. האם תתחיל ללבוש חיתול של מבוגרים?" אני כותב "אני מחרבן עליכם ועל כל החיתולים שלכם".

שושי: אתה ממש אמיץ.

יחזקאל: (בחזה נפוח) אה, זה שטויות. בדיוק בשביל זה אני פה – ללמד את הפנסיונרים החדשים איך לא לצאת פראיירים. רוצה שאני אלמד אותך?

שושי: מה, ככה, בחינם?

יחזקאל: בחינם, בטח בחינם. את רואה מה זה המדינה המחורבנת הזאת, הרגילו אותנו שעל אוויר צריך לשלם. בואי איתי.

יחזקאל נותן יד לשושי ולוקח אותה לכיוון השירותים.

שושי: מה זה, לאן אנחנו הולכים?

יחזקאל נעצר ומסתובב אליה.

יחזקאל: את רוצה ללמוד או לא?

שושי: רוצה, רוצה.

יחזקאל מושך אותה אחריו לשירותים.

קאט ל: אותו המקום, כמה דקות מאוחר יותר. שושי ויחזקאל יוצאים מהשירותים. שושי סתורת שיער, בגדיה מקומטים, יחזקאל סוגר כפתור בחולצה (עכשיו פתוחים רק חמישה) ומעביר את חמש השערות שעל ראשו מצד לצד.

יחזקאל: נו, שושק'ה, מה אמרתי לך?

שושי: (המומה) אה… כן… אני… אני מתחילה להבין למה קוראים לסדנה פיצוי-פיתוי.

יחזקאל: אין בעד מה. אם את רוצה, אני מלמד גם בסדנאות "69 זה לא רק גיל" ו"תפירה, מקרמה ומה שביניהם".

יחזקאל נותן לה כרטיס ביקור.

שושי: תודה, יחזקאל. נהיה בקשר.

שושי הולכת. יחזקאל מפזר חיוכים סביבו ופתאום צועק לעברו של מישהו:

יחזקאל: משה, תוריד את הידיים מהבורקסים! זה לחדשים!

אנחנו רואים את משה מרים את ידיו בהכנעה והולך משם, צולע על רגלו האחת הקצרה יותר. חוזרים ליחזקאל שיורד על ידו ומעביר את שיער ראשו מהצד שני לצד האחד. הוא מרוצה. עוד פנסיונרים טריים התחילו את חייהם החדשים ברגל ימין (חוץ ממשה, אבל זה בגלל מעבד המזון).

"הראיתי לך כבר את השעון מזהב שקיבלתי?"
"הראיתי לך כבר את השעון מזהב שקיבלתי?"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s