אפרסק או נקטרינה?

פנים. חדר ישיבות במשרד פרסום – יום

יקי, סמנכ"ל הקריאייטיב הצעיר והאופנתי, מכניס לחדר הישיבות גבר כבן 60 עם שפם ושתי נשים, גם הן באותו הגיל פחות או יותר, שלושתם לבושים בפשטות ונראים כמו פקידים הסתדרותיים מהמאה שעברה. בחדר יושבים כבר שני גברים צעירים.

יקי: הנה, פה מחכים לנו כבר הארט-דיירקטור יונתן והקופירייטר מתן (פונה אל השניים) יוני, מתן, אני רוצה שתכירו את יעקב, מנהל מחלקת פירות קיץ, ציפורה, אחראית מחלקת אפרסקים ואהובה, אחראית מחלקת נקטרינות. הם ממועצת הפירות במשרד החקלאות.

יעקב: אני מבקש לתקן, זה מועצת הפירות והירקות הגלעיניים במחלקת הצמחים במשרד החקלאות. יש מועצה שלמה שמוקדשת לפירות וירקות ללא גלעינים. אנחנו לא מתערבים אחד בעבודה של השני.

יקי: ברור, ברור. טעות שלי.

כולם מתיישבים מסביב לשולחן – הפרסומאים בצד אחד, אנשי משרד החקלאות בצד שני.

יקי: אני חושב שאתם הולכים לאהוב מאוד את מה שתראו כאן, אבל ברשותכם אני אעביר את השרביט ליונתן. יוני.

יונתן קם מכיסאו ונעמד מול המסך, עליו כתוב "קמפיין מועצת הפירות 2015 – אפרסק ו/או נקטרינה".

יונתן: קודם כל, אני רוצה לומר לכם ברוכים הבאים ותודה שבאתם כל הדרך מיהוד. אני יודע שאתם בטח עסוקים מאוד וזה לא פשוט בשבילכם להגיע לכאן באמצע יום עבודה.

השלושה מביטים בו ושותקים. הם מחזיקים מולם מחברות ועט, מחכים לרשום.

יונתן: אוקיי… אז בואו נעבור קודם בקצרה על הבריף שקיבלנו, מטרות הקמפיין.

מתן, שיושב מול המחשב, מתפעל את המצגת. על המסך מוצג כעת שקף שכותרות בריף.

יונתן: אז המטרה שהוצבה בפנינו היא העלאת המכירות של האפרסק והנקטרינה באמצעות הגברת המודעות לזה שהם פירות קיץ כיפיים ולגיטימיים לא פחות מאבטיח וענבים, אם לא יותר.

השקופית מתחלפת. אנחנו רואים גבר ישראלי שעיר ושמן עם גופיית סבא מחזיק פלח אבטיח ענק ומחייך. בלחיצה של מתן מופיע איקס אדום גדול על התמונה, והיא נדחקת הצידה לטובת תמונה של אותו הגבר, אלא שהפעם הוא מחזיק בידו נקטרינה קטנה ומחייך חיוך עוד יותר גדול.

יונתן: האסטרטגיה שבחרנו היא מה שמכונה בפרסום "אסטרטגיית ה'בואו נשטוף ללקוחות הפוטנציאליים את המוח עם פרסומת מפגרת עד שהם יעשו כל מה שנגיד להם אחרת הם יקפצו מהגג". אז מה שנעשה זה נלך רק על קמפיין רדיו, משהו גרילה כזה ברשת ב', כשבעשרים וארבע חודשים הראשונים אנחנו נעשה למאזינים טיזינג כזה שהם לא ידעו למה הפרסומת, אם לאפרסק או לנקטרינה, ורק בתום התקופה נגלה להם שזה גם לאפרסק וגם לנקטרינה!

יעקב, ציפורה ואהובה רושמים את הכל במחברת. ציפורה מרימה את ראשה.

ציפורה: רגע, אני רוצה להבין – במשך שנתיים תמימות אנחנו נתעתע בציבור ולא נגיד לו על מה הפרסומת?

יונתן: אה, זה לא מדויק. אנחנו…

יקי: (מתערב בשיחה) אני רוצה רגע לחדד את הדברים. אנחנו לא מסתירים פה שום דבר מהלקוחות שלכם. בסופו של דבר אתם רוצים הרי לקדם את שני הפירות כפירות קיץ כיפיים ולגיטימיים, לא רק משהו שאמהות טבעוניות ממרכז תל אביב מציעות לילדים שלהן, גאיה-אל ותום-פרידמן, בגן המשחקים האנתרופוסופי. אנחנו מדברים פה על קהל יעד אחר, הרבה יותר עממי במרכאות, וזה צריך להיעשות בצורה קצת יותר אגרסיבית. אבל כדי למנוע את הבלבול ולהעביר טוב יותר את הנקודה, אני רוצה להכניס לפה שני שחקנים שידגימו לכם על מה חשבנו.

יקי קם, פותח את הדלת ומכניס פנימה גבר ואישה, שניהם כבני 30. השניים נעמדים מול השולחן.

יקי: אנחנו נתחיל עם הפרסומת המקדימה, זו שתרוץ במשך שנתיים (פונה לשחקן) תתחיל בבקשה.

שחקן: (בקול מאנפף ומעצבן) רינה! רינה! אפרסק, או נקטרינה?

שלושת עובדי מועצת הפירות שותקים.

יקי: תן להם את זה עוד פעם. הפעם בטון אחר.

שחקן: (בטון עוד יותר מעצבן) רררררינה! ררררררינה! אפרססססק, או נקטטטרינה?

יקי מחייך חיוך רחב. הוא מסתכל על הלקוחות. הם רושמים במחברות.

יקי: נו, מה אתם אומרים?

יעקב: זה עוד מוקדם לדעת. אפשר עכשיו לשמוע את הפרסומת שתבוא אחר כך?

יונתן: בטח, בטח (לשחקנים) עכשיו בבקשה את הקטע השני.

שחקן: רררררררריייייינננננה, רררררררייייננננה!

שחקנית: (עצבנית) מה?

שחקן: אפרסק (פאוזה קצרה) או נקטרינה?

שחקנית: למה לא שניהם?

השניים קדים לקהל. יונתן מוחא להם כפיים.

יונתן: (לשחקנים) תודה, חבר'ה, עבודה מעולה.

השחקנים יוצאים מהחדר.

יונתן: אין, אין עליהם. כאלה מוכשרים. אבל עזבו אותי, אני משוחד כי אני אוהב את כל הפירות, אפילו גויאבה. מה דעתכם?

אהובה: אני אהבתי, יש בזה משהו חדשני. חתרני אפילו.

ציפורה: כן, זה יעזור לנו לשבור את הדימוי המרובע. אנשים עד היום זוכרים את הפרסומת של הקיווי עסיסי עם ויטמין סי, אבל הם לא יודעים שהמשרד מאוד התקדם מאז. שלא לדבר על זה שהפעם לא יטיחו בנו שאנחנו מבזבזים כספי ציבור על פרסומות אידיוטיות.

יעקב: אם כך מבחינתנו זה בסדר, אבל אנחנו נצטרך להעביר את זה הלאה, לתת-המועצה לקידום משפחת הוורדניים. שם מתקבלות ההחלטות החשובות, ואז הן מועברות לאישור קדם-סופי של המועצה העליונה הראשונה, אחר כך לאישור תת-סופי של המועצה העליונה השנייה ולבסוף לאישור סופי של השר. אני מאמין שתוך שנה וחצי תהיה לנו תשובה.

יונתן: אם אתם צריכים עזרה שלנו לקדם את זה מול משרד החקלאות, רק תגידו. חבל שתפספסו את הקיץ הקרוב. מי יודע אם אחרי זה לא תהיה מלחמה, או חלילה יהיו בחירות ויתחלף השר הממונה.

כולם קמים, לוחצים את זה ידיו של זה.

יעקוב: תודה לכם. עשיתם עבודה נהדרת.

ציפורה: כן, אני לחלוטין יכולה לראות איך ה"ריננננה, אפרסק – או נקטרינה?" הופך למטבע לשון שגור בפי כולם.

יונתן: אל תודו לי, תודו לחבר'ה המוכשרים פה שעבדו על זה במשך חודשים עד מאוחר ולא ראו את המשפחה שלהם בגלל זה.

שוב לחיצות ידיים. עובדי משרד החקלאות יוצאים.

יונתן: כל הכבוד חבר'ה, עבודה טובה. בואו נלך לאכול צהריים וכשנחזור חייבים לעבוד בכל הכוח על הקמפיין של פרימה מלונות. יש לנו עוד שבועיים את הפרזנטציה.

מתן: יש לי כיוון מעולה לקמפיין. תחשבו על מלון עם רעיון.

יונתן: נשמע מעולה. תשמור את זה עד שנחזור מהאוכל.

השלושה יוצאים מהחדר. על המסך מופיעה תמונתו של הגבר השמן עם הנקטרינה הקטנה. הוא מחייך.