בעקבות הזמן האבוד

פנים. חנות – יום

לקוח כבן 30 נכנס לחנות. על הקירות יש פוסטרים של סדרות טלוויזיה מפורסמות (מד מאן, שובר שורות וכו'). הוא ניגש לקופה, שם עומדת היפסטרית צעירה בעלת מבט מתנשא.

לקוח: שלום.

מוכרת: כן.

לקוח: אני רוצה בבקשה החזר. עם מי מדברים על זה?

מוכרת: החזר על מה בדיוק?

לקוח: ארבע שעות מהחיים על צפייה במיני-סדרה הזאת של דיוויד סיימון.

מוכרת: אתה מתכוון ל-Show me a hero.

לקוח: לא יודע, זה עם הראש עיר והבתים לשחורים.

מוכרת: זו דרמה שמבוססת על סיפור אמיתי על הזכות לקבל דיור ציבורי נאות במקום שיכונים מטים לנפול מלאי עזובה, סמים ופשע.

לקוח: כן, החרא הזה.

מוכרת: אני מצטערת, אבל אין החזר על זמן צפייה בדיוויד סיימון. זה כתוב פה במפורש (מצביעה על שלט שכתוב עליו: אין החזר זמן על דיוויד סיימון)

לקוח: מה? למה?

מוכרת: כי יש עליו קונצנזוס. לא רק של המבקרים. גם אנשים רגילים חושבים שהוא גאון.

לקוח: אבל לא אכפת לי מה חושבים עליו. המיני-סדרה הזאת נראית כמו הפקה של הולמרק בשיתוף ערוץ ההיסטוריה. במיוחד הסיפורים המשניים על השחורים וההיספנים העניים והאמהות החד-אמהיות. כזה עולם של שחור ולבן לא ראיתי מאז משפחת קוסבי.

מוכרת: לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל יכול להיות שפשוט לא הבנת את הסדרה?

לקוח: טוב, אני לא מוכן לקבל את ההתנשאות הזאת. אני רוצה לדבר עם המנהל.

מוכרת: המנהלת. מותר גם לנשים לנהל אתה יודע.

לקוח: תביאי לפה בבקשה את המנהלת.

מוכרת: היא לא נמצאת.

לקוח: אז תשיגי לי אותה בטלפון או שתבוא לפה בחללית מצידי.

המוכרת מגלגלת עיניים ומחייגת בטלפון הנייד שלה.

מוכרת: (לטלפון) היי. אני יודעת שאת ביום חופש, אבל יש פה לקוח שמתעקש לקבל החזר זמן מהחיים על הסדרה החדשה של דיוויד סיימון. (מקשיבה לצד השני) אוקיי, שנייה. (פונה ללקוח) היא שואלת אם אתה יודע שהוא כתב את הסמויה?

לקוח: יודע. אני יכול בבקשה לדבר איתה בעצמי?

מוכרת: שנייה. (לטלפון) הוא אומר שהוא יודע. (מקשיבה) היא שואלת אם ראית גם את טרמיי, או שאתה מאלה שרואים את מה שכולם רואים.

לקוח: זה בכלל לא משנה מה ראיתי או לא, המיני-סדרה הזאת היא קלישאה אחת גדולה. את מוכנה לתת לי לדבר איתה בעצמי, למען השם?

מוכרת: שנייה. (לטלפון) הוא שלף את הקלישאה של הקלישאה. (מקשיבה) היא שואלת מה חשבת על הסיום של מד מאן?

לקוח: אויש, זה היה גרוע ברמות. מניפסט להאדרת השיטה הקפיטליסטית, שום דבר מעבר.

מוכרת: (לטלפון) את מבינה עם מי יש לנו עסק? אני אומרת עזבי, בואי נחזיר לו את הזמן אחרת לא יהיה לנו שקט ממנו.

לקוח: (צועק) מה זה הדיבור הזה?! מה, בגלל שלא אהבתי משהו של דיוויד סיימון?! יאללה יאללה, אני ראיתי הבלש המזמר וטווין פיקס כשאת עוד למדת אנגלית עם דורה!

מוכרת: (לטלפון) טוב, אני מפצה אותו וזהו. (מנתקת את השיחה ופותחת את הקופה) רק שתדע שאנחנו חורגות מהנהלים בשבילך, כי לא בא לנו להתעסק עם אנשים לא תרבותיים כמוך. עד היום אף אחד לא ביקש החזר על דיוויד סיימון. על מאור זגורי כן, גם על סדרות שבדיות עם בלשים בעלי קשיים חברתיים על סף האוטיזם. היה פעם מישהו שאפילו ביקש החזר על סדרה של ארון סורקין כי הוא קיבל נקע במוח מהדיאלוגים. אבל דיוויד סיימון – זה לא. ואני עובדת פה כבר שנתיים וחצי, ראיתי הכל. רק שתבין עד כמה אנחנו באות לקראתך ומקוות לא לראות אותך פה יותר בחיים (מגישה לו דיסק שהוציאה מהקופה).

לקוח: מה זה?

מוכרת: כל הפרקים של עמוד האש, כולל מאחורי הקלעים של ועדת פיל.

לקוח: תשמרי את זה לעצמך. אני חוזר לקרוא ספרים וזהו. אבל קודם אני אדאג לכתוב עליכם בפייסבוק. אף אחד לא ירצה להתקרב אליכם אחרי זה.

מוכרת: (בלגלוג) כן, אז על מה הם ידברו אחרי זה בעבודה, על ספרים? מה בני זוג יעשו בערב אחרי שהשכיבו את הילדים, יקראו ביחד ספר? הצחקת אותי.

הלקוח מתחיל לצעוד לכיוון הדלת. רגע לפני שהוא יוצא הוא מסתובב לכיוון המוכרת ואומר: איך הסדרה החדשה עם ההאקרים? טובה?