"לפני כמה ימים חטפתי וירוס בקיבה אז כדי להתמודד עם השלשולים לקחתי כמות של קלבטן שיכולה לגרום לעצירות בכל אפריקה, כולל המדינות בהן אם אתה שותה מהמים אתה מת במקום מאבולה ואיידס, ובאמת יום למחרת נסתתמו המעיים בצורה כזאת שגם D9 צה"לי עם נהג שלובש חולצה של כהנא חי מתחת למדים לא יכול לפתוח אותה, וכשהתיישבתי על האסלה התאמצתי כל כך עד שראיתי כוכבים והגעתי לחלל, שם ניגש אלי אופיר אקוניס, לחץ לי את היד ואמר לי, "מתוקף תפקידי כשר המדע בממשלת ישראל אני רוצה לברך אותך על היותך הישראלי הראשון שהגיע לחלל", ואמרתי לו, "אבל מה עם אילן רמון? הוא לא נחשב?", ואקוניס ענה, "מי, הלוזר הזה שאפילו מהחלל לא הצליח לחזור בחתיכה אחת? מחקנו אותו באופן רשמי מההיסטוריה של מדינת ישראל", ואני עניתי לו, "מה?? אתה רציני?! הבן אדם תקף את הכור הגרעיני בעיראק, לחם במלחמות, זה גיבור ישראל זה. חוץ מזה, הפיצוץ של המעבורת בכלל לא היה באשמתו", אבל אקוניס היה בשלו ואמר, "תראה את הבן שלו, עוד לוזר. במקום להישאר ער כל הטיסה הוא שם את הראש ונמנם כמו כל הלוזרים שמתו בתאונות", ואני ניסיתי להוכיח אותו ואמרתי לו, "תזכיר לי מה עשית בצבא", והוא אמר, "הייתי כתב צבאי, אבל זה בכלל לא רלוונטי. מה, רק מי שהיה לוחם רשאי להביע דעה בנושאים צבאיים? אנחנו לא בספרטה". לפני שהספקתי לענות לו שזו צביעות מצדו להגיד את זה אחרי שעשה קריירה מתקיפת אנשים שצה"ל עצמו שחרר אותם, הוא אמר, "תראה למשל איך מתחשבים בדעתי בשולחן הממשלה. בכל פעם שיש סוגיה ביטחונית חשובה ביבי אומר לי, 'דני, תסגור את הדלת כדי שלא ישמעו בחוץ', כי רק עליי הוא סומך בקטעים האלה, ואני תמיד עונה לו, 'אבל אני אופיר, לא דני', וביבי תמיד תוקע בי את המבט הזה שתוקעים במישהו כשהוא לא עושה מה ששרה אומרת, אבל אני יכול לגמרי להבין אותו כי הייתה תקופה ארוכה שדני דנון ואני היינו עושים תרגילים כאלה כמו שעושים תאומים בבית ספר, והיינו מתחלפים בתפקידים, הוא היה הולך להיות שר בלי תיק במשרד שלי ואני הייתי הולך להיות שר בלי בתיק במשרד שלו ולהפך, ואנשים לא היו שמים לב שהתחלפנו ואנחנו היינו מתפוצצים מצחוק כשהיינו נכנסים מתחת לשמיכה ומספרים איך עבר עלינו היום. אבל בסוף מכל התרגילים האלה רק אני נדפקתי, כי דני זכה לנסוע לניו יורק ולהיות השגריר ולגור בסוויטה במנהטן, למרות שתכל'ס התחלפנו בזהות כל כך הרבה פעמים שאנחנו כבר לא בטוחים מי זה באמת אופיר ומי דני, אז יכול להיות שאני בכלל דני והוא אופיר, הייתי שואל את אשתי מי אני אבל אפילו היא לא שמה לב כשהתחלפנו בזהויות ונרדמה כרגיל שתי שניות אחרי הסקס, אז אני לא יכולה לסמוך עליה בקטע הזה. בכל מקרה, רציתי לברך אותך ולהזמין אותך להרמת כוסית חגיגית בעירום, כי זה משהו שדני היה מאוד אוהב לעשות כשהיה מתחלף איתי במשרד", וברגע שאופיר אקוניס התחיל להתפשט חזרתי להכרה והבטתי לתוך מימי האסלה ולא היה שם שום דבר" (מתוך "בדרך לכוכבים", מונודרמה שהייתה אמורה לזכות בפרס תגלית השנה בטקס פרסי התיאטרון, אבל מירי רגב אמרה "על גופתי המתה שההצגה הזו מקבלת משהו חוץ מכדור בראש", והפקידים במשרד התרבות פחדו להמרות את פיה כי במשרד רצה שמועה שרגב הרגה פעם מישהו, כנראה ערבי, לא בטוח, בידיים חשופות, וכשהם הביטו בזרועות שלה הם טעו לחשוב שהשומן הוא שריר ואמרו לעצמם, "עם ידיים כאלה זה בטח נכון").

תגובה אחת בנושא “בדרך לכוכבים”