לסבתי היה משפט קבוע
כשהייתה עולה מתנשפת במדרגות:
הזקנה היא חליפה כבדה
אתה רוצה להסירה
אבל אינך יכול
לבסוף היא השילה אותה מעליה
וירדה בקלילות אלי קבר
בלי להתנשף כלל
***
השכנה הזקנה אמרה לי:
אני מאבדת את הראייה
ודמעות זלגו מעיניה העששות
בביתה ריח דחוס של עבר –
שואה, תקומה ובדידות
***
בשנת חייו האחרונה סבא אברם (במלרע) לא ידע מימינו ומשמאלו
למעט אותה פעם בה נכנסתי לחדר השינה והוא אמר לי:
אינגעלע
כמו הייתי שמש המפציעה לרגע מבעד לחשרת ערפילי התודעה
מאז אני עונד את האינגלע הזה על חזי כמו שרשרת
תחת חליפה שעוד תכביד על נשימתי ותכהה את עיניי
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 