חלקי חילוף

פנים. מעבדת מחשבים – יום

אל המעבדה נכנסת אישה כבת 70, בידה שקית. מאחורי הדלפק עומד איציק, 50. על המדפים מאחוריו נמצאים חלקי מחשבים שונים.

איציק: שלום גברת מוסקוביץ', מה שלומך?

גברת מוסקוביץ': לא משהו.

איציק: מה קרה עכשיו?

גברת מוסקוביץ' מוציאה מהשקית מעי דק ארוך שבסופו חיבור USB ומניחה אותו על הדלפק.

גברת מוסקוביץ': מערכת העיכול עדיין לא עובדת טוב.

איציק: המעי הדק ששמתי לך לא עשה את העבודה?

גברת מוסקוביץ': בכלל לא. יש לי כאלה גזים, למות מהם. לפני כמה ימים אכלתי כרובית וכמעט שרפתי את הבית.

איציק: אני אמרתי לך מראש שזה יכול לקרות כשמשתמשים בחלקים משופצים.

גברת מוסקוביץ': אני לא יכולה להרשות לעצמי מעי חדש באלף חמש מאות שקל. אני חיה על ביטוח לאומי.

איציק לוקח את המעי ומחבר אותו למחשב. המעי מתעוות, מוציא כמה נפיחות מעלות אד ופולט עיסה לא ברור על השולחן.

איציק: הבנתי. אני אראה מה אני יכול לעשות, אבל אני לא מבטיח כלום. יכול להיות שזה היה מעי של מישהו שהגזים עם החומוס.

גברת מוסקוביץ': אז בינתיים אתה מביא לי מעי חלופי?

איציק: אין לי חלופי.

גברת מוסקוביץ': אז מה אני אמורה לעשות? לא לאכול?

איציק: לא יודע מה להגיד לך. תנסי לחיות על נוזלים כמה ימים.

גברת מוסקוביץ': אצל באג נותנים ישר משהו חלופי עד שמתקנים. לבעלי עליו השלום אפילו הביאו עיניים כחולות עד שתיקנו לו את שלו. הוא היה ממש חתיך לכמה ימים.

איציק: אין לי מאיפה להביא לך עכשיו מעי. אתמול עוד הייתה לי מערכת עורקים שהייתי יכול לנסות לחבר לך במקום לבינתיים, אבל לקחו לי את זה.

גברת מוסקוביץ': הזהירו אותי שהשירות פה גרוע, אבל אני התעקשתי לבוא לפה בגלל שאתה חנות שכונתית ואני בעד עסקים קטנים. אני רוצה את הכסף בחזרה.

איציק: אבל השתמשת במעי, הוצאת דרכו אוכל. איך אני יכול עכשיו למכור את זה למישהו אחר?

גברת מוסקוביץ': זה לא מעניין אותי. אני לא אסתובב עכשיו שבועיים בלי מעי דק. תביא לי את החמש מאות שקל שלי, או שאני קורא למשטרה ומדווחת עליך שאתה גנב.

איציק נאנח, פותח את הקופה ומוציא ממנה את הכסף. הוא מגיש את השטרות לגברת מוסקוביץ', שלוקחת את הכסף בזעף ויוצאת מהחנות. איציק לוקח את המעי, שוטף אותו קצת מתחת לברז שבירכתי החנות, מריח אותו וזורק אותו ליד שאר חלקי החילוף. בדיוק אז נכנסים אל החנות אב ובנו המתבגר.

איציק: שלום, במה אפשר לעזור?

אב: קראתי באינטרנט שהגיע לארץ השבב החדש של הנטייה המינית. יש לך את זה?

האב מראה את הטלפון הנייד לאיציק. מופיעה שם כתבה על השבב.

איציק: כן, זה הגיע ביום ראשון. עבור מי זה?

אב: (מחווה בראשו לעבר הבן) עבורו.

בן: אבא, אמרתי לך שאני לא רוצה.

אב: אין לא רוצה. הבן שלי לא יהיה הומו כשיש לזה פתרון.

בן: אבל אבא, טוב לי כמו שאני.

אב: מה יהיה כשתתגייס לצבא? אה? ומה יקרה כשתרצה להתחתן ולהביא ילדים? גם אז יהיה לך טוב כמו שאתה?

בן: אבא, אנחנו כבר לא ב-2015.

אב: נכון מאוד! ב-2015 היו רק טיפולי המרה מטופשים, היום יש לזה פתרון טכנולוגי מוכח.

בן: איזה מוכח איזה! אתה לא קולט שכל הכתבות האלה זה רק יחסי ציבור?

אב: (לאיציק) תגיד לו שזה באמת עובד.

איציק: אני לא יודע, אף אחד עוד לא קנה את זה.

אב: עזוב, אני קראתי על זה באינטרנט, זה עובד. יש כתבה שלמה על לסבית ששמו לה את השבב והיא ישר התחילה לשכב עם גברים, בלי הפסקה.

בן: טוב, אני מזדיין מפה, אין לי כוח לשטויות האלה.

הבן פונה ללכת.

אב: אני מבין שאתה לא רוצה את מה שביקשת ליום הולדת.

בן: (נעצר) די, אבא, זה לא הוגן.

אב: זה גם לא הוגן שיהיה לי בן הומו כשאפשר תוך שנייה לסדר את זה.

בן: אבל אתה הבטחת לי!

אב: אני אמרתי שאתה תוכל לקבל את הזין הדיגיטלי הענק רק אם תעשה כל מה שאני ואמא שלך אומרים. אלא אם כן אתה מעדיף להיות הומו עם זין קטן.

איציק: חבל על הריב שלכם, באמת. תראו מה אני מציע: קח את השבב החדש ליומיים שלושה, תראה איך אתה מרגיש איתו. אם אחרי ההתנסות תרגיש שאתה עדיין רוצה להיות הומו, תחזיר אותו אליי. אני לא אחייב אתכם על כלום. מה אתם אומרים?

אב: נשמע לי הוגן. (פונה לבן) נו, מה אתה אומר?

בן: טוב, לא יודע, אני אקח את זה הביתה ואחשוב על זה.

השניים לוקחים את השבב ופונים לצאת, אלא שאז הבן מסתובב.

בן: אני יכול רק ללטף את הזין הדיגיטלי הענק?

איציק: בטח.

איציק מחפש את מבוקשו על המדפים המבולגנים שמאחוריו, עד שהוא שולף את הזין הדיגיטלי הענק. הוא מגיש אותו לבן, שמביט בו בעיניים נוצצות. הוא בולע את הרוק.

אב: לא חבל שלא יהיה לך כזה?

הבן משתהה עוד כמה שניות עם הזין ביד, ואז מחזיר אותו לאיציק. האב ובנו יוצאים מהחנות. איציק מוודא שהם הלכו, ואז הוא מלטף את הזין הענק ומחזיר אותו למדף.

הסוף.