אתם יודעים מי אני? אני המחבל מדיזנגוף. מה זאת אומרת איזה מחבל מדיזנגוף? כמה מחבלים מדיזנגוף כבר יש שנשארו בחיים? נו, אני ההוא עם השם שכולם צחקו עליו. כאילו שאיזה משה כהן גנרי עדיף. מי יזכור את משה כהן מחולון עוד עשר שנים, אה? משה כהן יש כמו זבל. אתה יכול להיות משה כהן רוצח סדרתי, אבל אף אחד לא יירק לכיוון שלך אחרי שנתיים. מה שנתיים? שבועיים, עם כל הטירוף שהולך פה במדינה הזאת. משה כהן מחולון יכול ללכת לסופר ואף אחד לא יתייחס אליו בכלל. הוא יעמוד בתור לבשר כמו כולם, רק כדי שאיזה ערס יעקוף אותו ומשה כהן לא יגיד לו כלום כי הוא יפחד שהערס ידקור אותו. אתה מבין? רק לפני כמה שבועות כל המדינה הסתגרה בבתים בגללו, אנשים פחדו לשלוח את הילדים לבית ספר ולגן, פתחו מהדורות חדשות איתו, אבל עכשיו איזה טמבל לוקח לו את השניצלים האחרונים והוא צריך לחזור הביתה לאשתו שתצעק עליו שבגלל שהוא כזה אפס אין לילדים מה לאכול, וגם ככה הקטן בררן עם אוכל אז הוא פעם הוא ידחוף לעצמו שלוש שקיות של במבה יום הולדת ויהיו לו במשך שלושה ימים גרעפסים של חמאת בוטנים שהוא יודע שעושים לה בחילה, ואז הילד יבכה כי הוא יחשוב שהיא לא אוהבת אותו, אז הוא יכול ללכת להזדיין הוא והזין הקטן שלו. ולא, לא אכפת לה שכל השכנים שומעים, כי עד לא מזמן השכנים עשו לה כבוד בבניין, שמרו לה את המקום חנייה הכי קרוב למדרגות והיא הייתה נכנסת כמו פרינססה, לא כמו עכשיו שהיא צריכה לחנות רחוק ולהיסחב עם התיקים של הילדים והשקיות מהמכולת. וכן, גם הלילה הוא יישן על הספה.
מה, אתם עדיין לא מזהים אותי? טוב, זה בגלל שקצת השתניתי מאז. מה לעשות, הזמן עושה את שלו. יש פתגם בערבית שאומר "החיים הם כמו מרק נמס בכוס – בהתחלה זה טעים, באמצע אתה מבין שעבדו עליך אבל אתה ממשיך כי כבר הגעת עד לכאן ושילמת, ובסוף אתה מגלה שנשאר משקע כזה מגעיל בצורה של מוחטה שמזכיר לך שהכל היה זיוף". מה אתם מתפלאים? חשבתם שלערבים יש רק משפטים על כבשים וחומוס? זה רק מראה כמה אתם גזענים, למה גם אצלנו במגזר מוכרים נמס בכוס שעל האריזה נראה סוף הדרך, עם הירקות הטריים והאדים מעל הספל, וגם אצלנו יש לזה מרקם של ביוב בכפר לא מוכר בנגב.
אם זה ממש מעניין אתכם, אז מה שקרה אחרי הפיגוע זה שהתקשרתי לאבא שלי, והוא אמר לי, "יא איבני, אל תעשה שטויות", כי הוא מתעקש להיות קלישאה של אבא ערבי שמתחיל כל משפט ב"יא איבני", למרות שביקשתי ממנו כבר אלף פעמים להפסיק לראות עבודה ערבית ולהתחיל לדבר כמו בן אדם, אבל אני אמרתי לו שאני יותר חכם מכל היהודים ושהם לא יתפסו אותי. אבא שלי התחיל להתפוצץ מצחוק בטלפון, אז צעקתי עליו שהוא בחיים לא תמך בשום החלטה שקיבלתי, כולל זאת להירשם לחוג שחייה בכיתה ה', כי רציתי לייצג את הכפר שלי במכביה 91', וניתקתי לו בפנים.
הטעות שלכם הייתה שאמרתם "אה, הוא ערבי, הוא בטח ילך למקומות של ערבים", ובגלל זה כולם חיפשו אותי במאפיות, במשלוחים של השופרסל ובמכונים לשטיפת מכוניות, כי הם לא האמינו שערבי יכול לעבוד ברפא"ל או בהיי-טק. אז הגשתי קורות חיים לכל מיני חברות כאלה עם שמות אמריקאיים, ובסוף קיבלו אותי ל-HB. אני יודע מה אתם חושבים, "קיבלו אותו ל-HP אבל בגלל שהוא ערבי הוא אומר HB". זובי עליכם! HB זו חברה קטנה בהוד השרון שאף אחד לא יודע תכל'ס מה היא עושה, ועבדתי שם עשר שנים כמתכנת ג'אווה ואפילו היה לי כרטיס סיבוס, למרות שבאזור של המשרד היה רק פלאפל גרוע. רק שתדעו, דרך אגב, שבהתחלה הציעו לי לעבוד בפייסבוק אבל סירבתי, אפילו שהמשכורת שם הייתה פי שלוש. תארו לכם מה זה, מחבל ערבי עובד בחברה שהקים יהודי מאמריקה שהתחתן עם סינית. היקום היה קורס לתוך עצמו מרוב קוסמופוליטיות. אז אחרי חמש שנים שאני עובד בהיי-טק אני כבר עם כרס קטנה, ויש לי יונדאי מליסינג ואפילו חברה יהודייה חמודה, אבל זה קצת צובט לי בלב שפעם הייתי מחבל כזה שכולם מפחדים ממנו, והיום אני רק מחכה שיגיע יום חמישי כדי שאוכל להגיד בבוקר לחבר'ה במשרד 'חג חמישי שמח!'. טוב, אתם יודעים איך הולך המשפט, 'מי שלא היה טרוריסט בצעירותו אין לו לב, ומי שנשאר כזה בבגרותו אין לו שכל'.
אבל אתם יודעים מה הכי מעצבן אותי בכל הסיפור הזה? שהיו קוראים לי המחבל מדיזינגוף, למרות שזה בכלל דיזנגוף. הכי גרוע זה כשאנשים לא מכירים את ההיסטוריה שלהם. בסוף כל מה שנשאר להם לחיות בשבילו זה יום חמישי השמח, האוטו מהליסינג וגיליון בגדי הים של בלייזר שמישהו השאיר בשירותים בעבודה. לא חבל?
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 