הדמויות:
מוני המבוגר
עליזה המבוגרת
מוני הצעיר
עליזה הצעירה
עמליה הילדה
עמליה המבוגרת
אסתי
התפאורה:
הבמה מעוצבת כדירה זעיר-בורגנית ממוצעת. במרכז הבמה חדר השינה ובו מיטה זוגית גדולה. לצד המיטה שידה קטנה ועליה מנורת קריאה. מאחורי המיטה שידת עץ ישנה וגדולה ועליה תמונות משפחתיות של אם, אב וילדה. בעומק הבמה בצד שמאל מטבח עם פינת ישיבה. בצד שמאל של הבמה קיר ובו קבוע חלון. בקדמת הבמה בצד ימין כורסה גדולה ושידת טלוויזיה. בצד ימין דלת הכניסה לבית.
תמונה ראשונה
התמונה נפתחת כשעליזה המבוגרת יושבת במיטה וקוראת ספר, בעוד מוני המבוגר יושב בכורסה וקורא בספר אחר, משקפי קריאה על אפו. ברקע מתנגנת "מוות אהבה" של וגנר, מתוך טריסטן ואיזולדה. השניים שקועים בקריאה. על פניו, זה רגע אידאלי של זוג מבוגר שנמצא כבר הרבה שנים יחד. מוני קם ומכבה את המוזיקה. עליזה מרימה אליו את המבט מן הספר אבל לא מוציאה מילה. מוני חוזר לספה וממשיך לקרוא. כעבור רגע נכנסים דרך הדלת מוני ועליזה הצעירים. עליזה מוליכה את מוני בידו, צועדת אל מרכז הבמה מלאת התלהבות.
עליזה הצעירה: תראה, פה יש את את השידה שקיבלנו מסבתא שלי (מצביעה על השידה)
ופה המיטה (מצביעה על המיטה בה שוכבת עליזה המבוגרת).
מוני הצעיר: כן, אבל מה עושים במיטה?
עליזה הצעירה: (מצחקקת) מה זאת אומרת מה עושים במיטה? ישנים, לא?
מוני הצעיר: גם. גם ישנים.
מוני חובק את מותניה של עליזה.
מוני הצעיר: אבל יש עוד דברים שאפשר לעשות בה.
עליזה הצעירה: (כאילו מופתעת) באמת?! מה למשל?
מוני הצעיר: למשל… לשחק בקלפים.
עליזה הצעירה: נשמע מרתק. איזה משחק?
מוני הצעיר: פוקר… טאקי… ברידג'…
עליזה הצעירה: אני אוהבת ברידג'.
מוני הצעיר: או שאפשר לקרוא ספר.
עליזה הצעירה: אני אוהבת גם לקרוא.
מוני הצעיר: או ש…
עליזה הצעירה: מה?
מוני הצעיר: את יודעת…
עליזה הצעירה: יודעת מה?
מוני הצעיר: שאפשר גם….
עליזה הצעירה: מה? אפשר מה? אל תשאיר אותי במתח.
מוני מוליך את עליזה למיטה. הם מתיישבים עליה ומתנשקים. עליזה הצעירה נשכבת על גבה ומוני רוכן מעליה. עליזה המבוגרת סוגרת את הספר ונשכבת לצד הזוג הצעיר. היא מכבה את מנורת הקריאה. האור יורד גם על הבמה. סוף תמונה ראשונה.
תמונה שנייה
הארבעה יושבים סביב שולחן המטבח. מול כל אחד ספל וצלחת. במשך כל התמונה מוני ועליזה המבוגרים ילגמו מדי פעם מהקפה שלהם, מביטים נכחם, שותקים.
מוני הצעיר: את מבינה, מאלברט הוא מבקש לעשות את זה. מאלברט!
עליזה הצעירה: (בהתעניינות מעושה) מה אתה אומר…
מוני הצעיר: אני קורע את התחת שלי שם בזמן שאלברט הזה בא והולך מתי שמתאים
לו… בקושי לעשות פיפי אני קם.
עליזה הצעירה: זה ממש לא לעניין.
מוני הצעיר: לא לעניין?! זה ביזיון.
עליזה הצעירה: ביזיון.
מוני הצעיר: ביזיון לחברה הזאת ולמנהלים שלה, שחושבים שככה אפשר להתחרות
בשוק גלובאלי. הם צריכים מישהו כמוני…
עליזה הצעירה נאנחת ואוחזת בבטנה.
מוני הצעיר: הכל בסדר?
עליזה הצעירה: כן… (נאנחת) כן…
מוני הצעיר: לא היית אצל הרופא היום?
עליזה הצעירה: הייתי.
מוני הצעיר: נו, ומה הוא אמר?
עליזה הצעירה: שאלה סתם צירי דמה.
מוני הצעיר: אני אגיד לך מה דמה – העבודה שהאלברט הזה עושה זה דמה.
מוני צוחק, אבל עליזה עדיין מתרכזת בכאב, מכווצת. מוני קם.
מוני הצעיר: סליחה שאני קם, אבל אני פשוט גמור מהיום הזה. (הולך לכיוון הכורסה
והטלוויזיה מבלי להמתין לתשובה) אני חייב לנקות קצת את הראש.
מוני מתיישב בכורסה ומדליק את הטלוויזיה. נשמע קולו של פרשן כדורגל. עליזה הצעירה נשארת לשבת במטבח עם מוני ועליזה המבוגרים. הם שותים כל אחד מהספל שלו, בוהים נכחם. האור יורד. סוף התמונה.
תמונה שלישית
עליזה הצעירה יושבת עם הילדה עמליה ליד השולחן, והן מכינות יחד שיעורי בית. במשך כל התמונה מוני המבוגר לא נמצא בבית, ואילו עליזה המבוגרת מנקה במטבח באמצעות מטלית.
עמליה הילדה: אמא, ככה עושים פ' סופית?
עליזה הצעירה: כן, מעולה (מלטפת את הילדה על ראשה). את רואה, כשמתאמצים אז
מצליחים.
מוני הצעיר נכנס דרך הדלת בשמאל הבמה. הוא אוחז בתיק עור מרופט. ברגע שעמליה רואה אותו היא עוזבת הכל ורצה אליו.
עמליה הילדה: (בהתלהבות) אבא!!!
עמליה קופצת על מוני. הוא מחבק אותה ונושק לראשה, ואז הולך לכיוון המטבח. הוא מניח את התיק על השיש ופותח את המקרר, מבלי להתייחס כלל לאשתו.
עליזה הצעירה: היי, איך היה…
מוני הצעיר: אני מת מרעב, מה יש לאכול?
עליזה הצעירה: יש…
מוני הצעיר מוציא סיר מהמקרר ומריח את תכולתו.
מוני הצעיר: יש לזה ריח של בית קברות.
עליזה הצעירה: אם אתה רוצה אני אכין לך חביתה.
מוני הצעיר: (מרים את הקול) עוד פעם חביתה?!
עליזה הצעירה: אל תרים את הקול, בבקשה.
מוני הצעיר: אני חוזר גמור אחרי שתים-עשרה שעות בעבודה וכל מה שיש לך להציע לי
זה חביתה?
עליזה הצעירה: כאילו שאני שיחקתי כל היום…
מוני הצעיר: מה?
עליזה הצעירה: אמרתי שגם אני לא שיחקתי כל היום.
מוני הצעיר: אני רוצה לראות אותך יום אחד, אחד (!), עובדת מהבוקר עד הלילה עם כל
הלחץ שיש עליי. היית קופצת מהחלון עוד לפני ארוחת הצהריים.
עליזה הצעירה: ואני רוצה לראות אותך מטפל בבית ובילדה ובאבא שבטוח שאני האחות
שמעולם לא הייתה לו וכל זה תוך כדי…
מוני הצעיר: … ארוחת צהריים, דרך אגב, שאני אוכל תוך חמש מול השולחן כי אחרת אני לא אספיק כל מה שיש לי לעשות.
עליזה הצעירה: אז אתה מוזמן להכין בעצמך את האוכל.
מוני לוקח את הסיר ומטיח אותו לתוך הפח. עמליה ועליזה נבהלות. עליזה המבוגרת ניגשת לפח, מוציאה את הסיר ומתחילה לנקות אותו.
עליזה הצעירה: אתה חתיכת…
מוני הצעיר: מה? תגידי. חתיכת…
עליזה הצעירה: לא מול הילדה.
מוני הצעיר: אל תעצרי את עצמך, זה לא טוב להתאפק. אומרים שזה גורם לעצירות.
עליזה הצעירה: אחר כך.
מוני הצעיר: פחדנית.
עליזה הצעירה: (בכעס עצור) אמרתי אחר כך!
מוני הצעיר פותח את המקרר, לוקח קופסת קוטג' וכפית מהמגירה והולך להתיישב מול הטלוויזיה. כשהוא מדליק אותה נשמע קולו של שדרן כדורגל המתאר משחק. עליזה הצעירה קמה מהשולחן ומתייצבת בין מוני ובין המסך. במקביל, עליזה המבוגרת מתיישבת לנוח לצידה של עמליה.
עליזה הצעירה: תחזור בבקשה לשולחן.
מוני שותק.
עליזה הצעירה: המינימום שאתה יכול לתת לנו זה ארוחת ערב משפחתית.
מוני ממשיך לשתוק.
עליזה הצעירה: זה מאוד בוגר מצידך להראות לעמליה שבעיות פותרים בעזרת שתיקה.
מוני הצעיר: זוזי.
עליזה הצעירה: אני לא זזה עד שאתה לא בא לשבת איתנו לשולחן. מצידי אל תאכל כלום,
לפחות…
מוני קם ודוחף את עליזה הצידה. היא מועדת ומוטחת ארצה. מוני מתיישב בחזרה וממשיך לאכול את הקוטג' שלו. השדרן בטלוויזיה צועק "גול!!!!". עמליה, שצופה כל העת במתרחש ממקומה במטבח, בוכה. עליזה הצעירה קמה מהרצפה ומטיחה בזעם את הטלוויזיה ברצפה.
מוני הצעיר: הנה, גם אני יכול.
הוא לוקח את גביע הקוטג' וזורק אותו על הקיר. הילדה נבהלת עוד יותר ומתחבאת מתחת לשולחן במטבח. מוני יוצא מהבית. עליזה הצעירה הולכת למטבח, נכנסת מתחת לשולחן ומחבקת את עמליה, בזמן שעליזה המבוגרת מנקה את השולחן מלמעלה. האור יורד. סוף התמונה.
תמונה רביעית
שני הזוגות מקיימים יחסי מין במיטה, אלה לצד אלה. בשניהם מוני מעל עליזה וכולם שותקים. כשמוני הצעיר ומוני המבוגר גומרים באנחה, כמעט יחד, הם קמים, לובשים תחתונים והולכים לחלון כדי לעשן סיגריה. זה נראה כאילו הם מעשנים יחד, עוד שנייה ידליקו אחד לשני את הסיגריה שכבתה. עליזה המבוגרת ועליזה הצעירה מתחפרות בתוך המצעים. האור יורד. סוף התמונה.
תמונה חמישית
במשך כל התמונה עליזה המבוגרת תבהה מחוץ לחלון ותציץ מדי פעם אל תוך הבית, בעוד מוני המבוגר יתקן בעזרת מברג את אחת מדלתות הארון במטבח. מוני ועליזה הצעירים נכנסים. עליזה נתמכת במוני. היא חלושה וכואבת. מוני מחזיק בידו השנייה תיק עמוס. מוני מוליך את עליזה למיטה, והיא מתיישבת בכאב רב.
עליזה הצעירה: איפה…. איפה עמליה?
מוני הצעיר: אצל השכנים… אולי תשכבי קצת?
עליזה הצעירה: לא… קשה לי… קשה…. (פורצת בבכי)
מוני מחבק אותה, קצת בחוסר אונים, אבל עליזה מרחיקה אותו ממנה.
עליזה הצעירה: אל תיגע בי!
עמליה נכנסת בהתלהבות גדולה ורצה אל מיטת האם.
עמליה: אמא! אמא!
מוני הצעיר: שששששש, עמליה, תני לאמא שלך לנוח.
עמליה מסתכלת אנה ואנה.
עמליה: איפה התינוק?
מוני הצעיר: עמליה, בואי איתי לסלון.
עמליה: לא רוצה לבוא. איפה התינוק? (ניגשת קרוב לאם) אמא, מה עשית לתינוק
שלי?
עליזה הצעירה: (מדברת במאמץ) לא עכשיו.
מוני הצעיר: עמליה, בואי איתי לסלון.
עמליה לא מרפה מהאם.
עמליה: (בזעם) אבל הבטחת לי תינוק! הבטחת!
עליזה הצעירה: (מתפרצת עליה, למרות הכאבים) עופי מפה! עופי!
עמליה המומה. היא מתחילה לבכות והולכת להתחבא מתחת לשולחן במטבח. היא מכנסת את רגליה לתוך גופה ומתנועעת קדימה ואחורה בקצב אחיד.
מוני הצעיר: עליזה…
עליזה הצעירה: (בקול חלש הרבה יותר) עופו מפה כולכם.
מוני הולך למטבח ומתכופף כדי לדבר עם עמליה. תוך כדי שמוני הצעיר מדבר אל לבה של בתו, מוני המבוגר דופק בפטיש בחוזקה, כך ששומעים רק שברי משפטים.
מוני הצעיר: את יודעת שהיא… אלוהים רצה שהוא יהיה… גן עדן זה מקום… עוד יהיה
לך… (מוני המבוגר מסיים לדפוק בפטיש) בסדר, מתוקה?
עמליה ממשיכה לנוע קדימה ואחורה באקסטטיות, מכונסת בשתיקתה. מוני קם וניגש למיטה.
מוני הצעיר: איך את אומרת לה דבר כזה?
עליזה הצעירה: לך מפה.
מוני הצעיר: את יודעת כמה היא חיכתה לזה.
עליזה שותקת.
מוני הצעיר: לא מגיע לה שתוציאי עליה את כל הכאב שלך.
עליזה הצעירה: לך. מפה.
מוני הצעיר: אני מבין שכואב לך…
עליזה הצעירה: (במאמץ) מה אתה מבין בכלל, אה? אתה מבין מה זה לשאת ברחם שלך
ילד, להרגיש איך הוא גדל לך בתוך גוף והנשמה כל שעה, כל דקה, כל
שנייה, ובסוף ללדת אותו מת? אה, אתה מבין?
מוני הצעיר: אבל זו לא אשמתה ש….
עליזה הצעירה: זו פעם אחרונה שאני מבקשת ממך – לך מפה.
מוני הצעיר: את יודעת מה? אין בעיה, אני הולך. אחת ולתמיד אני הולך. כי נמאס לי מכל
הרחמים העצמיים האלה שלך… עוד ילד? מזל גדול שאין לנו עוד ילד. זה רק
היה הורס לי עוד יותר את החיים.
מוני יוצא וטורק את הדלת. עליזה המבוגרת מציצה מאחורי כתפה אל תוך הבית. עמליה מתנועעת מתחת לשולחן. עליזה נשכבת במיטה, בוכה. מוני המבוגר בודק את אחת הדלתות בארון המטבח. היא כבר לא חורקת. הוא מרוצה. סוף התמונה.
תמונה שישית
עליזה המבוגרת יושבת בכורסה ומשוחחת בטלפון. עליזה הצעירה עומדת ליד החלון ומשוחחת בטלפון.
עליזה הצעירה: כן, זה עדיין כואב…
עליזה המבוגרת: הרופא נתן לי משהו נגד זה.
עליזה הצעירה: עד הגירושים זה יעבור?
עליזה המבוגרת: בשבילי זה כבר מאוחר מדי.
עליזה הצעירה: תפסיקי את לדבר שטויות.
עליזה המבוגרת: ואיך אצלכם?
עליזה הצעירה: מה את אומרת…
עליזה המבוגרת: הגיע הזמן באמת.
עליזה הצעירה: לא נעים לי להגיד, אבל הוא אף פעם לא היה ברמה שלך.
עליזה המבוגרת: די, נו, זה לא יקרה.
עליזה הצעירה: למה? כי יש לנו ילדה בת עשר, וכי…
עליזה המבוגרת: לא מפרקים בית, גם אם קשה.
עליזה הצעירה: אהבה זה לא הכל בחיים.
עליזה המבוגרת: סקס?
עליזה הצעירה: מה זה?
שתי העליזות צוחקות.
עליזה המבוגרת: לא נראה לי.
עליזה הצעירה: מי תסתכל עליו?
עליזה המבוגרת: ראית איזו כרס הוא גידל?
עליזה הצעירה: אולי הוא יילד בקרוב.
עליזה המבוגרת: אני מוצאת דברים אחרים.
עליזה הצעירה: בישול, טיפול בעמליה…
עליזה המבוגרת: חוג הברידג' שלי.
עליזה הצעירה: לא חסר לי.
עליזה המבוגרת: יש חיים גרועים יותר.
מוני הצעיר והמבוגר נכנסים דרך הדלת זה בעקבות זה. שתי העליזות משתתקות.
שתי העמליות: (יחד) אני צריכה לנתק.
שתיהן מנתקות יחד. שני המונים הולכים למטבח – הצעיר פותח את המקרר והמבוגר פותח את אחד הארונות. סוף התמונה.
תמונה שביעית
כשהתמונה נפתחת אין אף אחד בבית. עמליה המבוגרת נכנסת. היא מביטה סביבה כמי שלא הייתה במקום שנים רבות. היא מעבירה את ידה על השידה, והמגע מרטיט אותה מרוב זיכרונות. כעבור רגע נכנסת גם אסתי, כמעט בריצה.
אסתי: (מתנשפת) סליחה מאמי שאיחרתי… (מבחינה בעמליה הנסערת) את בסדר?
עמליה: אני… לא הייתי פה ארבע שנים. מאז שהם נפטרו..
אסתי מחבקת את עמליה מאחור.
עמליה: (משתחררת מאחיזתה) לא פה.
אסתי: אז למה לא מכרת את הבית?
עמליה: לא יכולתי.
אסתי: אז היית משכירה אותו לפחות.
עמליה: לא רציתי בכלל להתעסק איתו. סגרתי הכל וברחתי.
אסתי: מזל שהפסיכולוגית אמרה לך להתמודד עם הפצע הזה, אחרת בחיים לא
הייתי שומעת על המקום הזה.
עמליה ניגשת למטבח ומסתכלת בארונות.
אסתי: את אף פעם לא סיפרת לי על ההורים שלך… הם היו מהזוגות האלה
שהאישה מתה שבוע אחרי הבעל כי הוא לא יכולה לחיות בלעדיו?
עמליה: כן, משהו כזה.
אסתי ניגשת למכשיר הרדיו שעל השידה ומפעילה אותו. שוב עולה המנגינה של "מוות אהבה". אסתי מוציאה חפיסת סיגריות.
אסתי: אפשר לעשן פה?
עמליה לא עונה. אסתי ניגשת לחלון ומדליקה סיגריה.
אסתי: דווקא נראה נחמד פה.
עמליה נכנסת אל מתחת לשולחן, מכנסת את רגליה אל גופה כפי שהייתה עושה כשהייתה ילדה, ומתחילה להתנועע קדימה ואחורה בקצב קבוע.
אסתי: מאמי, את נורא שקטה… הכל בסדר? מאמי?
עמליה בעולם משלה, מתנועעת קדימה ואחורה. המסך יורד. הסוף.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
תגובה אחת בנושא “מוות אהבה – מחזה קצר”