פרס נובל לספרות

[כינוס ועדת פרס נובל לספרות]

גוטפריד: חברים, נותרו לנו שעות ספורות להחליט ואנחנו לא מתקדמים לשום מקום.

אריקה: אם רק הייתם מקשיבים לי ומעניקים את הפרס למורקמי. הוא מפליא לשזור היפר-ריאליזם אל תוך מציאות מסויטת שהיא…

יורגן: עוד קשקוש יפני…

אריקה: אז אולי בחירה במשורר כמו אדוניס, שמולדתו נקרעת במלחמת אזרחים איומה.

יורגן: תצטטי לי שיר אחד שלו. אחד.

אריקה: אני כרגע לא בדיוק זוכרת…

יורגן: לא זוכרת…

גוטפריד: חברים, הוויכוחים העקרים הללו לא הביאו לשום מקום בשבוע האחרון, והם בטח לא יביאו אותנו לשם בשעתיים שנשארו.

יורגן: אתה יו"ר הוועדה – תציע משהו.

אריקה: כן, תעשה את התפקיד שלך במקום רק להגיד לנו "חברים, חברים".  

גוטפריד:  חברים (בולע את הרוק), אני חושב שהגיע הזמן שנחשוב מחוץ לקופסה. בשנים האחרונות כל ההחלטות שקיבלנו התקבלו בפיהוק. עיתונאית רוסייה, סופר סיני, משורר שבדי – חוץ מכמה עיתונאי תרבות משועממים, אף אחד אפילו לא טרח לדווח על הזכייה.

אריקה: אני לא מבינה…

גוטפריד: אתם זוכרים שלפני חודש ביקרתי בישראל? אז כשהייתי שם פגשתי את שרת התרבות שלהם, מירי רגב, והיא לימדה אותי את השיטה שלה.

יורגן: יש לישראל שרת תרבות? הם יודעים לעשות שם משהו חוץ מאפרטהייד?

גוטפריד: אני גם חשבתי כמוך בהתחלה, אבל אחרי שראיתי בעיניים את התוצאה של העבודה שלה הבנתי שהיא לא פחות מגאון.

אריקה: נו, אז ספר לנו, מה צריך לעשות?

גוטפריד: היא מכנה את השיטה שלה "עשה לך כותרת".

אריקה: אני עדיין לא מבינה…

גוטפריד: כל מה שצריך לעשות זה לקבל החלטה שאת יודעת בבירור שתעורר סערה.

יורגן: בפעם האחרונה שבדקתי התפקיד שלנו הוא לבחור מועמד ראוי לפרס נובל בספרות, לא לעורר סערות.

גוטפריד: אני אשאל אותך שאלה – אתה רוצה להישאר רלוונטי?

יורגן: מה?

גוטפריד: שמעת אותי טוב מאוד – אתה רוצה להישאר רלוונטי?

יורגן: לאיכות ספרותית אין שום קשר עם רלוונ…

גוטפריד: בולשיט! בוא נצא לרחוב ונשאל את העוברים ושבים מי זכה בפרס בשנה שעברה. אני מתערב איתכם על התפקיד שלי שלא נמצא אחד שיידע. אחד! אם אני צודק, אתה תחזור להיות עורך התרבות במקומון "כל סטוקהולם". ואת, אריקה, תחזרי להיות מזכירת מערכת בתוכנית הבוקר "מלמו זורחת עם ג'וזף וג'וזפינה". אז בואו עכשיו נרד למטה ו…

יורגן: רגע אחד עם זה… אני לא טענתי שההחלטה לא צריכה להיות מעוררת מחלוקת.

אריקה: גם אני. אני דווקא חושבת שזה יכול לשבור מוסכמות, להראות שהגבולות היום פתוחים מאי פעם, כמו שהם צריכים להיות עבור כל הפליטים באשר הם.

יורגן: אז על מי חשבת?

גוטפריד: דילן.

יורגן: דילן תומס? הוא כבר לא איתנו. שתה את עצמו למוות.

אריקה: אה, הבנתי! להעניק את הפרס למשורר מת! זה גאוני!

גוטפריד: בוב דילן.

יורגן ואריקה: אה.

גוטפריד: התייעצתי על זה עם מירי, והיא הציעה בהתחלה מישהו משלהם…

אריקה: עמוס עוז בטח.

גוטפריד: אייל גולן. הודיתי לה בנימוס ואמרתי שאנחנו בוחרים באנשי ספרות מובהקים, אבל בעזרת הרעיון שלה נוכל לתת לפרס את הסיקור התקשורתי שהוא ראוי לו.

אריקה: ואתה אומר שאצלה השיטה הזאת עובדת?

גוטפריד: בכל יום שהייתי שם היא קיבלה כותרת בעמוד הראשון. והייתם צריכים לראות איך העם אוהב אותה – פרחים, נשיקות, בר מצוות של בנים במרכז הליכוד.

יורגן: דילן, אתה אומר?

גוטפריד: Like a rolling stone, baby. Like a rolling stone