משורר א: אתה משורר?
משורר ב: כן.
משורר א: איזה?
משורר ב: מה זאת אומרת איזה?
משורר א: משורר מזרחי? אשכנזי? הומו?
משורר ב: לא זה ולא זה.
משורר א: מה, אפילו לא חצי מזרחי? תוניסאי גם נחשב.
משורר ב: לא, גם לא תוניסאי.
משורר א: אז אולי חצי הומו? מה, לא נגעת לאף אחד בבולבול בטעות והחזקת שם את היד שנייה אחת יותר מדי? בתיכון לא נכנסת מתחת לשמיכה עם החבר הכי טוב שלך והתחבקתם עד שגמרתם?
משורר ב: לא. למה, אתה…
משורר א: איכס, חס ושלום, השם ישמור, זה תועבה!
שותקים כמה שניות.
משורר א: חבל.
משורר ב: מה חבל?
משורר א: שאתה לא משורר מזרחי. זה הבון טון היום.
משורר ב: נו, מה לעשות…
משורר א: אתה בטוח שאין לך איזו סבתא רבתא ממגורשי ספרד?
משורר ב: בטוח, בטוח.
משורר א: אז אולי אבא שלך נסע פעם ליד מעברה ותקע מישהי מזרחית?
משורר ב: (בעצבים) הלו, הלו! זה אבא שלי שאתה מדבר עליו.
משורר א: לא צריך להתעצבן, אני רק בא לעזור לך.
משורר ב: לא צריך את העזרה שלך.
שוב שתיקה קצרה.
משורר א: תגיד, איפה פרסמת?
משורר ב: בהליקון, במעין, בעיתון שבעים ושבע.
משורר א: בהארץ פרסמת?
משורר ב: שלחתי.
משורר א: ופרסמו?
משורר ב: לא.
משורר א: גם אין סיכוי שיפרסמו.
משורר ב: למה, אותך פרסמו?
משורר א: מה זה פרסמו, הם כבר משאירים את השם שלי שם כל שבוע, רק מחליפים את השיר (מוציא מכיסו גזיר עיתון ומראה אותו למשורר ב).
משורר ב: וואלה.
משורר א: אה, אמרת עכשיו וואלה. אתה בטוח שאתה לא מזרחי?
משורר ב: חלאס, אמרתי לך שלא!
משורר א: וואלה, חלאס… תקשיב, אני במקומך הייתי הולך עכשיו לעשות בדיקת רקמות, די.אן.איי, מה שצריך… חבל שתכתוב סתם ואף אחד לא יפרסם אותך כשבמקום זה אתה יכול להופיע כל יום שישי בהארץ.
משורר ב: תגיד, על מה בכלל אתה כותב?
משורר א: על החיים.
משורר ב: בסדר, כולנו כותבים על החיים, אבל על מה בדיוק?
משורר א: (מוציא עוד דף נייר מהכיס) הנה, אתמול בדיוק הייתי בסופר וראיתי מישהו בקופה המהירה של העשרה מוצרים מעביר אחד עשרה מוצרים, אז כתבתי על זה (מקריא בטון רציני)
קופה מהירה
היא כמו החיים
הקופאית לא נחמדה
התור איטי
ובסוף מישהו בא
שם זין
ולא סופר מוצרים
משורר ב: טוב, זה קצת…
משורר א: בוטה מדי?
משורר ב: לא.
משורר א: שקול מדי?
משורר ב: לא.
משורר א: (קצר רוח) אז מה?
משורר ב: גרוע מדי.
משורר א: אתה לא מתבייש?
משורר ב: אל תבין אותי לא נכון, יש בו פוטנציאל…
משורר א: פוטנציאל? פוטנציאל? זה מה שהייתם אומרים על המזרחים כל השנים כדי לתת להם את התחושה הכוזבת שיש להם עתיד, כשבתכל'ס מה שעשיתם זה לשלוח אותם להיות המסגרים והרתכים שלכם. 'יש בו פוטנציאל'….
משורר ב: תראה, אם תפתח את האלגוריה…
משורר א: שאחותך תפתח את האלגוריה, יא חתיכת אשכנזי צהוב מתנשא. טפי עליך!
משורר ב: חכה רגע לפני שאתה נעלב…
משורר א: הופה, תראו מי הוציא את השד העדתי מהבקבוק עכשיו! הנה זה חזר, המרוקאי הנעלב.
משורר ב: זה יותר כמו בקבוק קולה בלי גזים.
משורר א: בטח גזים, אם הייתם יכולים הייתם שולחים אותנו לתאי הגזים. אתם בטח מצטערים כל לילה שהיטלר לא גמר את העבודה.
משורר ב: מה קשור היטלר עכשיו…
משורר א: הכל קשור!
משורר ב: אתה לא צריך להיע… אתה לא צריך להיפגע מכל דבר ביקורת. קח את זה כביקורת בונה, תלמד מזה.
משורר א: שתדע לך שאמא שלי מאוד אהבה את השיר, אמרה שלפני כמה ימים קרה לה אותו דבר בדיוק.
משורר ב: וואלה.
משורר א: אולי די כבר עם הוואלה המתנשא הזה!
משורר ב: לא ידעתי שיש לכם מונופול על המילה וואלה. אם אתה רוצה לשחק את המשחק הזה, אז לך אסור להשתמש במילים תכל'ס, פופיק וציצי.
משורר א: לא צריך את הציצי שלך, אתה יכול לשמור אותו… גרוע מדי עאלק.
שתיקה ארוכה יותר.
משורר ב: תגיד, מאיזה מוצא אתה?
משורר א: פולני מצד אבא ורומני מצד אמא.
משורר ב: אתה רוצה להגיד לי שאתה בכלל לא מזרחי?
משורר א: לא, אבל אבא שלי עבר פעם ליד מעברה ותקע מישהי מזרחית.
משורר ב: וואלה.
משורר א: תכל'ס.
——————————
חשים מקופחים? קראו גם את הסיפור הקצר "משורר מזרחי זועם"
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 