הסוכן

אם לסכם, ניתן בהחלט לומר שהוא היה מרוצה מעבודתו. כאשר היה נשאל אם אינו רוצה להחליף יום אחד את עבודתו, להתקדם, כלשון השואלים, היה נעלב באמת ובתמים. לא היה זה עלבונם של אלו אשר אינם מוצאים גאווה גדולה במשלח ידם, אך דואגים עם זאת להפטיר איזה "כל עבודה מכבדת את בעליה" רפה לשון כאשר היו נאלצים לתאר את עיסוקם החד-גוני עד אימה. היה זה עלבונו של איש מקצוע שהאמין כי גריעתו ממצבת העובדים האנושית, ניתוקו מאותה רקמה פרולטרית חיה, לא רק שתפגע בו אישית ותגדע את מטה לחמו, אלא גם תהפוך את העולם למקום שפחות נעים לשהות בו.

השנים הראשונות לא היו קלות אומנם, כאשר נאלץ לעבור מדלת אל דלת ולהציע את מרכולתו, רק כדי לעמוד מול בריחים מוגפים, בעוד שבפנים הבית נשמעו בבירור קולות של בני אנוש הממשיכים באין מפריע את שגרת חייהם. אך אט אט הוא החל לפתח טכניקות מכירה ייחודיות, שאף זכו מאוחר יותר להיקרא על שמו, בעזרתן שכנע עוד ועוד אנשים פרטיים – בין אם עובדים קשי יום שצירפו פרוטה לפרוטה בעמל רב או נובורישיות משועממות שניסו למלא את הריק התהומי שבתוכן באמצעות בולמוסי קניות בלתי נשלטים – לרכוש מסנני אוויר אקסלוסיביים של חברת "מנטה" (כאן המקום לציין כי הוא שנא את הכינוי "מאווררים לשירותים" ואת הדגרגציה בכבודו ובכבוד מסנני האוויר המתקדמים, ולכן לא היסס לתקן כל בן שיח כאשר זה האחרון סינן לעברו בבוז לא מוסתר: "זה עוד פעם אתה עם המאווררים לשירותים?").

ברכה בעמלו הסיזיפי ראה כאשר קודם לתפקיד איש מכירות למגזר העסקי, אותה חטיבת סוכנים מובחרת שכל סוכן במגזר הפרטי לטש אליה עיניים מלאות הערצה, שדוק של קנאה מכסה עליה. הוא זכר בבירור כיצד זומן לשיחה עם מנהל האזור, שטפח בסחבקיות על כתפו והודיע לו שמכירה לבתים פרטיים "קטנה עליך. אתה קילר – קילר של ריחות", וכל גופו של המנהל הזדעזע מצחוק, בעוד הסוכן ניסה לשמור על ארשת פנים שלווה, כאילו לא ציפה לרגע מכונן זה במשך שנים ארוכות; כאילו כל טריקת דלת בפניו לא נשפה על אש התמיד שבערה בתוכו, מלבה אותה; כאילו לא הרגיש שזהו ייעודו בחיים – להפוך את מקומות העבודה למקומות שנעים לשהות בהם, גם אם במקרה שלו עסקינן בתאי השירותים, ולא בחדרי הישיבות המהודרים. אדרבא, היה אומר לעצמו ולבני שיחו, דווקא בשירותים העובד רוצה להעביר את זמנו בנעימים, בדיוק באותם הרגעים בהם הוא מתנתק למשך דקות ספורות משגרת העבודה ומטרדות העסק, ועובר לעסוק קצת בעצמו ובפנימיותו המתמצקת.

****

על אף שהיה בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, הוא נותר רווק החי בגפו; תמיד טען כי הקריירה היא בראש מעייניו, וכי הוא מעדיף לעשות לעצמו שם בתחום התובעני כל כך של מסנני אוויר מתקדמים, בטרם יוכל להרשות לעצמו את הפניות הרגשית הנדרשת למציאת בת זוג ולהקמת משפחה. גם את הזמן הפנוי שהיה ברשותו הקדיש באופן בלעדי להתמקצעות ועשיית שם: מדי ערב ביקר באתר הבינלאומי של החברה האם, בודק האם פותחו דגמים חדשים ומתקדמים שאפילו מנהליו עוד לא שמעו עליהם; הוא ניהל פורום בשם "מסנני אוויר ומטהרי ריחות דיגיטליים", שם ענה באריכות ובידענות בלתי ניתנת לערעור על כל שאלה מקצועית שהתעוררה, גם אם הייתה זו עקרת בית משועממת שביקשה לברר האם יש פתרון טבעוני לצחנת המוות והריקבון שהיה מותיר בנה המתבגר בבית הכיסא; אפילו את הבקרים של ימי שבת, כשבאוזניו מדנדנים צחקוקי ילדים שיצאו לרכוב על אופניהם, היה מקדיש לניקוי יסודי של להבי המאווררים – סליחה, מסננים – עובר בקפידה על כל להב עם מטלית ספוגה בחומר ניקוי מיוחד שאינו מותיר סימנים או ריחות לוואי. לאחר שסיים מלאכה זו, שארכה כשלוש שעות בממוצע, היה מתפנה לנקות ולסדר את מזוודת הג'יימס בונד שלו: מלבד מירוק חלקה החיצוני עם חומר ניקוי ייעודי לעור, היה מוודא כי בקבוקוני השמנים האתריים בהם השתמש, ואשר היוו מרכיב מרכזי ורב חשיבות בטכניקת המכירה הייחודית שלו, היו מלאים עד תום, מוכנים ליום המחר מלא ההזדמנויות.

****

שמעה של הטכניקה שפיתח יצא למרחוק, וכאמור נקראה לאחר מכן על שמו. אפילו במשרדיה של החברה האם, שמושבה בעיר מנומנמת בארצות הברית, אימצו לחיקם את השיטה וכינו אותה בתכתובת הפנים-משרדית "התרגיל של הישראלי".

כאן המקום לספר כי השיטה, אותה פיתח במרוצת השנים ושכלל עד כדי שלמות מדעית, הייתה בנויה משני שלבים: ראשית, היה מבקש ממנהל התפעול בכל מקום עבודה אליו הגיע כי יישמר לו תא שירותים אחד בשירותי הגברים – תמיד שירותי הגברים – אותו המנקה לא תפקוד במשך 24 שעות. הוא, מבין גדול בנפשו התאגידית של האדם, ידע כי גברים מרשים לגופם לפרוק מתוכו דברים שהם מתביישים לפרוק בביתם, שם האישה מוכיחה אותם על כל נפיחה שלא במקומה.

כאשר היה נכנס עם מנהלי התפעול אל אותו תא שירותים עזוב, הייתה נגלית לעיניהם תופת של ניירות טואלט מרובבים המתגוללים על הרצפה, שלוליות מעלות אד ומוספי ספורט הדחוקים בפינה כילדים נזופים. הוא תמיד חיכה מספר שניות, מעניק לאחראי התפעול שהות לספוג לתוכו את הזוועה, ואז שלף את מסנן האוויר שהביא עמו, שאת להביו משח מבעוד מועד בתערובת של שמנים אתריים מיוחדים. לאחר שהיה מחבר את המסנן לחשמל ומפעילו, היה מבקש מהלקוח הפוטנציאלי לשאוף מלוא ריאותיו. הוא ידע שהם יחששו – לא היה אף אחד שהרהיב עוז לשאוף מיד כשנתבקש – ולכן הוא עצמו היה צועד צעד פנימה, לעתים אף מבוסס בשלוליות הלא מזוהות שעל הרצפה, ושואף שאיפה עמוקה וקולנית המלווה באנחות עונג. או אז היו מהינים הלקוחות לעשות כמוהו, והניחוח העדין שהיה עולה באפם היה מחזיר אותם באחת אל זיכרונות ילדותם, זיכרונות של משחקים בשדות השלף ושל תמימות שאינה עוד, ובתמורה לאותה חוויה רוחנית שעברו באמצעו של יום עבודה מפרך, היו מזמינים ממנו את מסנן האוויר הטוב ביותר שיכול היה להציע, ואף היו מוכנים להוציא בנקל את כספי החברה על אחריות מורחבת לשלוש שנים.

****

הוא ידע שאנשי המכירות האחרים בחטיבה העסקית לועגים לו, מכנים אותו מאחורי גבו בשמות כמו "ד"ר נוד" ו"ג'יימס פלוץ", על שום ידענותו הרבה בכל הקשור להתאמת מסנן האוויר המתאים לכל ריח שהגוף האנושי מסוגל להפיק, וכן משום שנשא עמו לכל מקום את מזדוותו המבהיקה, שעליה יצאה גאוותו. לשמחתו, הוא נאלץ לראות את פרצופיהם הזחוחים רק בימי ראשון בבוקר, אז התכנסו כל סוכני החטיבה לישיבת המכירות השבועית, וכל סוכן קיבל את סידור העבודה שלו לאותו השבוע. באותם רגעים בודדים בהם הוכרח להיות במשרד הרגיש מחנק נורא וקוצר נשימה, כאילו משקולת כבדה מנשוא מונחת על חזהו. אך ברגע שהסתיימה הישיבה ויצא אל מחוץ למשרד, אל אוויר העולם מלא ההזדמנויות העסקיות לממכר מסנני אוויר איכותיים – חש כיצד ריאותיו נפתחות שוב לקבל בסימפונות רחבות את פרודות החמצן המחיות.

****

ואז הגיע המשבר הכלכלי הגדול. ישנן תעשיות שהצליחו לצלוח, גם אם בשן ועין, את הטלטלה הגדולה שפקדה את העולם כולו, וישנן כאלו שספגו מהלומת מוות. כזו הייתה גם המכה שניחתה על תעשיית מסנני האוויר, שכן אמצעי אלגנטי זה לסילוק ריחות נתפס – אם בצדק, אם לאו – כמותרות שיש להשליך מהסיפון במקרה של שקיעת הספינה. וכך, כמעט ביום בהיר אחד, הפסיקו להגיע ההזמנות. בתחילה הוא עוד ניסה לשכנע את מנהלי התפעול כי מדובר בכל דבר מלבד מותרות, שהרי הוכח מדעית שעובדים שמקום עבודתם נקי ואינו מעלה ריחות צחנה, הם עובדים מרוצים שתפוקתם גבוה ב-200 אחוזים ויותר מעובדים שנאלצים לכסות את פיהם ואפם עם קצה חולצתם בכל פעם שהם באים אל בית השימוש.

הסבריו והפצרותיו נפלו על אוזניים ערלות. לא זו אף זו, אלא שמנהלי התפעול, בייאושם כי רב, אף הפסיקו לשלם את דמי התחזוקה הקבועים שנהגו לשלם עבור שמירת המסננים תקינים, כך שתוך מספר חודשים בודדים שבקו אלה חיים, לא לפני שטרטרו וקרקשו, מנסים בכוחות אחרונים לעשות עבודתם נאמנה ולנקז החוצה ריחות באשה של קציצות לא מעוכלות היטב ותבשיל אורז ובשר שהקדיח.

שוב ושוב הושבו פניו של הסוכן ריקם. מנהלו, זה שטפח בחוזקה על כתפו כאשר שבר את שיאי המכירות, הפך חמוץ ונרגן, שופך עליו את מררתו בכל שיחת טלפון, שהלכו ותכפו ככל שהנתונים המספריים הצבועים אדום איימו להכריע את טבלאות האקסל. "לא מעניין אותי מאיפה תשיג מכירות," היה צועק המנהל בקול ניחר דרך הרמקול של הדיבורית, עד כי היושבים במכוניות סביבו היו מפנים כלפיו את מבטם תאב השמחה לאיד, "מצידי תמכור את המאווררים האלה לקשישים תתרנים שמחרבנים בחיתול!".

בפעמים הראשונות הוא עוד ניסה לתקן את הבוס, להסביר לו שישנו הבדל תהומי בין מאוורר פשוט, כזה שניתן לקנות בכל חנות אלקטרוניקה שכונתית, ובין מטהרי האוויר, פאר הטכנולוגיה העכשווית, אותם הוא משווק ברוב גאווה. אך כשהבין כי דבר זה רק מרתיח את המנהל עוד יותר, ביכר לשתוק במשך כל שיחת הנזיפה, ולפטור את הבוס עם הבטחה שעד ישיבת הצוות הוא לא רק יגיע ליעד הבלתי ריאלי שהוצב לו, אלא אף יתעלה עליו.

****

כשהגיע אל ישיבת המכירות באותו השבוע, שררה במקום אווירת נכאים כה כבדה, עד כי לרגע חשב שמישהו מאנשי המשרד הוציא את נשמתו באמצע היום העבודה. הפקידות חיבקו אחת את השנייה ומיררו בבכי, בעוד עמיתיו לחטיבה העסקית, שעד המשבר היו מנצלים את רגעי הכינוס האלה כדי להסתודד ולהתבדח על חשבונו, מלמלו דברים לא ברורים כאחוזי דיבוק. עד מהרה הוא הבין: מאכלת הפיטורים מונפת על צוואר כולם, ללא יוצא מן הכלל. בזה אחר זה נכנסו העובדים אל משרדו של המנהל, רק כדי לצאת משם כעבור דקות בודדות כשפניהם לבנים ולחלוחית בעיניהם. לא חלפו מספר רגעים, וגם הוא מצא עצמו ישוב אל מול המנהל, מאפרתו גדושה בדלים עד להתפקע. הוא אינו זוכר את המילים המדויקות שנאמרו לו, משהו על החלטה של החברה בארה"ב לסגור משרדים לא רווחיים, ובכללם המשרד בישראל, בשל מכירות נמוכות של מאווררים. כשיצא החוצה חלף על פניו עמיתיו לעבודה לשעבר, אשר בפעם הראשונה מאז החל לעבוד שם לא לעגו לו, אלא לחצו את ידו בלחיצה חמה של שותפות גורל.

הוא צעד שני צעדים מחוץ לבניין, נעמד, הביט לשמיים ושאף שאיפה עמוקה. האוויר היה נטול ריח, כאילו מישהו באבחה אחת רוקן אותו מהזדמנויות.

****

כשניגשו השוטרים אל שברי מכוניתו בתחתית המצוק, נישא מעליה אד ריח מתקתק עד כדי בחילה, תוצאה של שמנים אתרים מעורבבים שחום גבוה האיץ את תהליך התבוללותם באוויר. מעוצמת ההתרסקות, גופתו נזרקה כמה מטרים הצידה. כשהפכו אותו השוטרים על גבו, ראו כי על פניו נסוכה שלווה סטואית. זו הייתה הפעם הראשונה מזה עשור שהמזוודה לא הייתה צמודה אליו, כאילו הרשה לעצמו סוף כל סוף להינתק ממחויבויותיו כלפי מקום העבודה שלו וכלפיו חייו בכללותם – מחויבויות שהוא, ורק הוא, התנה לעצמו.

בתוך שלד המכונית המרוסקת מצאו השוטרים מסנן אוויר שפעל את פעולתו מבלי להיות מחובר כלל למקור חשמל ומבלי שתנשב ולו רוח קלה שבקלות. אחד השוטרים הוציא את המסנן, בחן אותו לרגע משני צידיו, ואז השליך אותו לשיחים כלאחר יד.