יעקב ורחל – מחזה קצר

הדמויות:

יעקב, בן 67, אוטוטו גמלאי

רחל, בת 64, גמלאית

שכן (שומעים רק את קולו)

המקום:

סלון של דירה. בימין במה הכניסה לבית. בצד שמאל מאחור רואים חלקית את חדר השינה. במרכז הבמה הסלון, עם כורסת טלוויזיה מפנקת, ספה גדולה ושולחן קפה. המראה הוא של דירה מתוחזקת היטב, אם כי ניכר שבמקום הזו לא גרה משפחה. הכל מסודר מדי ונקי מדי ובודד מדי.

האור עולה על הבמה. יעקב נע בין חדרי הבית, מסדר את החפצים על אף שהכל כבר מסודר. התנועות שלו קצת נוירוטיות, תזזיתיות, אך הן לא נעשות מתוך עצבנות אלא מהתרגשות. אחרי שהוא מחליק את מצעי המיטה הוא חוזר לסלון ומסדר את שלטי הטלוויזיה: תחילה השלט של הטלוויזיה מצד ימין ושלט הממיר מצד שמאל, אחר כך ההפך, ואז שוב בחזרה, עד שהסידור משביע את רצונו. אחר כך הוא הולך לדלת, מציץ בעינית וחוזר לסלון. הוא מתיישב בכורסת הטלוויזיה, אבל הוא כה חסר מנוח עד שהוא קם ממנה תוך חמש שניות. מתיישב על הספה הגדולה, ושוב קם. הוא מסתובב עוד כמה שניות בדירה כעפיפון שניתק לו החוט, עד שנשמע רשרוש מפתחות בדלת. יעקב נדרך. הוא צועד צעד לכיוון הדלת, ואז עוצר בעצמו. הוא לא רוצה להיראות נלהב מדי. אל הדירה נכנסת רחל. היא רואה את יעקב עומד באמצע הסלון כמו לולב.

רחל: היי… (שהייה) אתה עומד לצפירה?

יעקב: מה?

רחל: יש צפירה עכשיו שאתה עומד ככה?

יעקב: (קולט וצוחק) אה, לא, לא (מנסה להשתחרר, אך עושה זאת בגמלוניות. הוא ניגש אליה ומחבק אותה. רחל מחזירה לו חיבוק מהוסס) חיכיתי לך.

רחל: כל היום עמדת וחיכית לי בסלון?

יעקב: מה פתאום! הייתי בעבודה כל היום. פשוט…

רחל: אתה מתחיל להלחיץ אותי. (מרחיקה אותה מעט ממנו)

יעקב: פשוט נורא חיכיתי לראות אותך, זה הכל.

רחל: אה… נחמד מצידך.

יעקב: למה, את לא…?

רחל: לא מה?

יעקב: לא חיכית כל היום שניפגש כבר?

רחל: (אחרי שהייה) כן… בטח.

יעקב: חוץ מזה, היום זה היום סרט שלנו.

רחל: היום יום…

יעקב: שלישי! זה היום סרט שלנו.

רחל: כן, אני זוכרת…

יעקב: חשבת כבר איזה סרט בא לך לראות?

רחל: (מתחילה להתקדם לכיוון הסלון, כך שהיא מדברת אליו כשגבה מופנה אליו) לא, אני לא… היה לי פשוט יום עמוס בעבודה.

שהייה.

יעקב: הכל בסדר?

רחל: (עונה במהירות מוגזמת) כן.

יעקב: את בטוחה? זה לא נשמע ככה.

רחל: (מסתובבת אליו) הכל בסדר… אמרתי לך, היה לי יום עמוס בעבודה ואני ממש צריכה… קצת זמן לעצמי.

יעקב: (בהתלהבות) בסדר גמור! (מתקרב אליה ומוריד ממנה את התיק, מניח אותו על הספה) תראי אותך, אפילו את התיק לא הורדת עדיין. זה מה שנעשה עכשיו: את תלכי להתקלח ולשטוף ממך את היום הזה, ואני אחמם לנו את הלזניה שהכנתי אתמול. מקלחת, לזניה, בקבוק יין וסרט – סיום מושלם ליום מחורבן!

רחל עדיין נטועה במקומה.

יעקב: (עדיין נלהב) נו, חבל על הזמן. היום הזה לא ייגמר יותר מהר אם תעמדי ככה. קדימה, הופ הופ למקלחת!

יעקב מראה לה את הדרך לחדר השינה, אבל אחרי שני צעדים רחל נעמדת במקומה, גבה מופנה ליעקב.

שהייה.

רחל: אני באמת צריכה זמן לעצמי.

יעקב: קחי כמה זמן שאת צריכה. יש מלא מים חמים. וידאתי!

רחל: (מסתובבת אליו) אני מתכוונת, באופן כללי.

יעקב: אני לא…

רחל: בוא נשב.

רחל הולכת לספה ומתיישבת. יעקב נשאר נטוע במקומו.

רחל: בוא, אל תעמוד שם ככה.

יעקב: המים… הם יתקררו…

רחל: יעקב, בוא שב… (שהייה) בבקשה.

יעקב מתחיל להתקדם לעבר הספה כמי שכפאו שד. הוא צועד כל כך לאט, שאפשר להרגיש את הזמן נע לאחור. לבסוף הוא מגיע אל הספה ומתיישב. משתררת שתיקה מעיקה של שניות ארוכות.

רחל: יעקב, אני חושבת ש… שזה יהיה יותר טוב לשנינו אם ניפרד.

שתיקה.

רחל: יעקב? (לא עונה) שמעת מה אמרתי?

יעקב: (המום לגמרי) מה?

רחל: שמעת מה אמרתי? על זה שיהיה טוב לשנינו אם ניפרד.

יעקב: כן… יהיה טוב… (מתנער) לא! לא יהיה טוב (הוא קם בפתאומיות ומתחיל להסתובב בחדר) לא יהיה טוב!

רחל: יעקב, שב בבקשה. (ממשיך להסתובב) יעקב (מחווה על המושב לידה) אני לא יכולה לדבר איתך כשאתה חג מסביבי כמו אווירון.

יעקב: זה היום סרט היום. ויש לזניה. חבל על הלזניה.

רחל: (מתחילה להתעצבן) אתה מוכן לשבת כבר?

לאחר היסוס, יעקב מתיישב.

יעקב: אבל הלזניה…

רחל: תעזוב כבר את הלזניה! (שהייה) תקשיב, בימים האחרונים הבנתי שמה שיש בינינו לא יוביל לשום מקום וש…

יעקב: לא יוביל לשום מקום?! לאן זה צריך להוביל?

רחל: … שנינו כבר לא ילדים.

יעקב: ובדיוק בגלל זה…

רחל: בדיוק בגלל זה אני לא יכולה לחכות יותר.

יעקב: אני לא מבין אותך! למה את מחכה?! לחתונה? זה העניין? (כורע ברך לרגליה) רחל, האם תסכימי…

רחל: יעקב, בבקשה קום.

יעקב: אני לא אקום עד שלא תעני לי! האם את מוכנה להיות…

רחל: (קוטעת אותו בעצבנות) יעקב, קום!

יעקב קם. נשאר לעמוד.

רחל:  התכוונתי שב.

יעקב חוזר להתיישב לצדה של רחל.

רחל: אני רוצה שתבין שזה לא א… (עוצרת בעצמה) לא, זה לא טוב… אני מחפשת מישהו שארצה להזדקן לצידו, אתה מבין? מישהו שהמחשבה על להעביר איתו את מעט השנים הטובות שעוד נותרו לי, ואחרי זה השנים הקשות של כל החרא המחלות והזקנה האמיתית והמגעילה, עם כל ה…

יעקב: (חולמני) וזה לא אני.

רחל: לפני יומיים הסתכלתי עליך ישן. היה לך חיוך כזה על הפרצוף, כמו ילד שחולם שהוא בחנות צעצועים ביום ההולדת והוא יכול לבחור איזה צעצוע שהוא רוצה. זה היה ממש מתוק…. (שהייה) אבל אז הבנתי סופית שאני מחפשת משהו אחר.

יעקב: מישהו אחר.

רחל: משהו אחר. משהו שיעניק לי את התחושה הזאת בבטן שאומרת אם זה נכון או לא נכון. כי כל החיים שלי הלכתי לפי הראש, לפי מה שצריך לעשות. מספיק התפשרתי בחיים… (קולטת את מה שאמרה) לא לא, אני לא מתכוונת שהתפשרתי. אני… (שהייה) אוף, אף פעם לא הייתי טובה בדברים האלה.

(שהייה)

רחל: אני לא חושבת שמה שיש בינינו חזק מספיק. כי עכשיו אולי הכל נראה ורוד, אבל עוד כמה שנים דברים ישתנו… אתה יודע שיש אצלי במשפחה נטייה גם לאלצהיימר וגם לסרטן הכבד? תחשוב על זה, גם קירחת וגם עושה צרכים בחיתול. עם זה אתה רוצה להיתקע?

יעקב לא משועשע מהבדיחה של רחל.

יעקב: שלושה חודשים… (שהייה) שלושה חודשים, רחל, זה כל הזמן שהיינו יחד. ובשלושה חודשים האלה היה לי טוב. היה לנו טוב. בילית פה יותר ממה שבילית בדירה שלך. ויש לנו את הערב סרט. ואת המנוי לתיאטרון. והטיולים בטיילת. ואת השגרה הקטנה שלנו… אני רק אומר את המילה שלנו ונהיה לי חם בלב. ועכשיו…

רחל: עכשיו נחזור כל אחד לשגרה שהייתה לו לפני שנפגשנו ונמשיך לחפש…

יעקב: ומה אם אני כבר מצאתי?

(שהייה)

רחל: אבל אני לא.

יעקב: אני לא מבין מה השתנה פתאום. רק לפני שבוע אמרת לי שהצלתי אותך מהבדידות הנוראית של הלילות…

רחל: זה היה לפני חודש… (שהייה) ובאמת הצלת, ואני…

יעקב: ואנחנו צוחקים מאותן השטויות בטלוויזיה, ואוהבים את אותם המאכלים, חוץ מקישואים, שאני לא מבין איך אפשר לאכול את הירוק חסר האישיות הזה…

רחל: זה לא בגלל הקישואים.

יעקב: וכל בוקר אני רק מחכה לרגע שבו ניפגש שוב. אני סופר את הדקות עד שאצא לפנסיה – שזה, לידיעתך, עוד 57,600 דקות – כדי שנוכל כל היום להיות יחד. ועכשיו את באה ומשום מקום אומרת לי שאת רוצה שניפרד? אז מה עשית עד עכשיו, שיקרת?

(שהייה)

רחל: יעקב, כל הדברים שאמרתי היו נכונים. אתה איש מקסים והיה לי כיף איתך, באמת, אבל דברים גם משתנים בחיים.

יעקב: דברים לא משתנים פתאום בגיל 64!

רחל: זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על החלומות שלנו.

יעקב: את כל מה שאי פעם חלמתי עליו!

רחל מלטפת את לחיו ברוך ומביטה בעיניו.

רחל: אתה אדם מקסים, יעקב. באמת. ומגיע לך את הכי טוב בעולם. ואתה תמצא מישהי שתהיה ממש טובה אליך. מגיע לך…

יעקב: (מתפרץ) את יודעת כמה שנים חיכיתי לך?!

רחל (נרתעת לאחור, מופתעת): מה?

יעקב: כל החיים חיכיתי לך!

רחל: בכלל לא הכרת אותי לפני שלושה חודשים.

יעקב: שישים ושבע שנים אני מחכה. מהרגע שיצאתי מהבטן של אמא שלי אני מחכה.

רחל: אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?

יעקב: כששיחקתי בקוביות בגן – חיכיתי לך; כשלמדתי בבית הספר – חיכיתי לך; כשהייתי בצבא – גם אז חיכיתי לך; באוניברסיטה, בעבודה, בטיולים המאורגנים לחו"ל, בקניות בסופר, בכל לילה שהלכתי לישון לבד וחלמתי על אהבה שיורדת אליי מהשמיים – כל הזמן הזה חיכיתי לך.

רחל נעמדת.

רחל: אתה מתחיל להלחיץ אותי…

יעקב נעמד אף הוא. עושה צעד לעבר רחל. היא נרתעת מעט לאחור.

יעקב: … ואז הגעת. אני אגיד לך את האמת, הקולות שאמרו לי לוותר נהיו ממש חזקים. בשנים הראשונות הייתי מצליח להשתיק אותם בשנייה, אבל עם הזמן הם הלכו והתחזקו. "תוותר, יעקב", הם אמרו, "נגזר דינך לחיות לבד. פשוט תפנים את זה. תחוס על הלב שלך". היו ימים שחשבתי שהם צודקים, שכמעט ויתרתי, אבל אז פגשתי אותך בקולנוע וראית אותי בוכה בסרט ושאלת אם הכל בסדר…

רחל: הרגישות שלך תמיד הקסימה אותי, ובגלל זה אני חושבת ש…

יעקב: והלב שלי, שכבר עמד בפני סגירה סופית, נפתח פתאום בבום והתחיל להזרים לי דם חדש בעורקים ובוורידים ובכל האיברים הפנימיים. זה כאילו… כאילו מישהו גלל מעל הלב שלי אבן כבדה ועכשיו אני סוף סוף יכול לנשום… סוף סוף יכול לחיות…

(שהייה. הם עומדים אחד מול השנייה, לא לגמרי יודעים מה להגיד או לעשות. רטט כמעט בלתי מורגש עובר בגופו של יעקב. אולי הוא ניכר ברעד בידיו. זה נמשך כך כעשר שניות, עד שרחל קולטת משהו)

רחל: רגע, אמרת קודם שכל החיים חיכית לי. אבל היית נשוי ארבעים שנה. התאלמנת רק לפני שנתיים, אז אני לא מבינה…

יעקב: (בחוסר ביטחון) כן, אבל… אמרתי לך שזה לא היה זה… שארבעים שנה חייתי בשקר…

רחל: אתה באמת היית נשוי, נכון?

יעקב: נו, באמת…

רחל: הראית לי תמונות שלה. שלכם. ביחד. ואמרת שלא היו לכם ילדים כי היא לא יכלה…

יעקב: הכל נכון! לאה באמת הייתה…

רחל: (צועדת לעבר חדר השינה) אני פשוט אאסוף כמה דברים שלי ואלך.

יעקב חוסם את דרכה.

רחל (נעצרת): יעקב, אני רוצה ללכת.

יעקב: (תופס בידה, קצת יותר מדי בכוח) רחל, אני מבקש ממך… אני מתחנן…

רחל: תוריד בבקשה את היד ותן לי ללכת.

יעקב: אני… אני שיקרתי.

רחל: מה?

יעקב מרפה מידה של רחל.

יעקב: שיקרתי. לא הייתי נשוי.

רחל: אז מי הייתה האישה בתמונות?

יעקב: אחותי, עירית.

(שתיקה)

רחל: אתה יודע מה? אני לא צריכה עכשיו את הדברים שלי. אני אשלח מישהו שייקח אותם.

היא מסתובבת ומתחילה לצעוד לעבר הדלת. יעקב מזנק לעברה וחוסם את הכניסה.

יעקב: אני לא יכול לתת לך ללכת.

רחל: יעקב, אתה מפחיד אותי…

יעקב: אני לא אוותר. לא עכשיו.

רחל: זוז מהדלת.

יעקב: אני חייב שתביני קודם.

רחל: אני מבינה, באמת שאני מבינה… עכשיו רק תן לי…

יעקב: הייתי חייב לשקר, אחרת לא היית לי מאמינה לי בחיים ש… (עוצר בעצמו)

רחל: שמה?

יעקב: שאת הראשונה.

רחל: הראשונה?

יעקב: בת הזוג הראשונה שלי.

רחל: אני לא מאמינה לך.

יעקב: את רואה?

רחל: אתה רוצה להגיד לי שכל החיים לא הייתה לך…

יעקב: (מושפל) לא… לא משנה כמה רציתי, זה אף פעם לא קרה…

רחל: (צועדת לעבר התיק שלה על הספה) זה עוד יקרה, אתה תראה. (היא מנסה להגיע אל הטלפון הנייד שלה, אבל כשיעקב קולט את זה הוא מזנק לעברה ותופס לה את היד).

רחל: (צועקת) הצילו! ה…

יעקב מכסה את פיה בידו. מתפתח מאבק במהלכו השניים נופלים לרצפה. במשך כל הזמן יעקב חוסם את פיה של רחל.

יעקב: בבקשה אל תצעקי… הם עוד עלולים לחשוב שאני פוגע בך… (גופה של רחל נרפה. יעקב מעליה) אם אני אוריד את היד את לא תצעקי? (רחל מהנהנת בחיוב. יעקב מסיר לרגע את ידו).

רחל: הצילו!!!!

יעקב עט עליה וחוסם את פיה. רחל חוזרת להיאבק. במהלך המאבק יעקב חונק אותה בידו השנייה. מאבקיה של רחל הולכים ונחלשים ככל שהמאבק נמשך.

יעקב: אני לא מוכן לחזור לראות סרטים לבד. תמיד דמיינתי איך אני מתכרבל עם מישהי על הספה ואני מכין לנו פופקורן וחמים ונעים לנו, לא רק חיצונית אלא בתוך הגוף, אושר כזה שממלא אותנו מבפנים כמו שממלאים מאפה בשוקולד חם… ואנחנו צוחקים מאותם הדברים ומשתפים זה את זה בכל מה שעבר עלינו, ואנחנו יודעים שאנחנו לא לבד בעולם הזה… אף פעם לא לבד…

גופה של רחל לא נע יותר. יעקב מסיר את ידיו ממנה. הוא מביט בה מספר שניות שנדמות כנצח, ולאחר מכן יורד ממנה ונשכב לצידה. הוא מלטף את לחיה.

יעקב: את יודעת למה אף פעם לא הייתה לי חברה? כי תמיד הייתי נחמד מדי. ככה נשים שאני מכיר אמרו לי. "אתה נחמד מדי, יעקב. נשים לא רוצות מישהו נחמד. הן רוצות מישהו שישלוט בהן". ואני לא יכולתי. כי זה לא אני, את מבינה?

שהייה ארוכה במהלכה יעקב ממשיך ללטף את לחיה של רחל.

יעקב: אז איזה סרט תרצי לראות? יש ב-VOD את "מחוברים לחיים". אמרת לי שזה הסרט האהוב עלייך. זוכרת?

נשמעת דפיקה בדלת. קול קורא מבחוץ.

שכן: מר יעקב, הכל בסדר שם? (שתיקה) מר יעקב, זה השכן, אסף… שמעתי קולות משונים אז רציתי לבדוק שהכל בסדר…

יעקב לא מגיב. הוא ממשיך ללטף את לחיה של רחל. האור יורד על הבמה. סוף מחזה.

אהבתם? יש גם את "מוות אהבה"