בידוד חברתי

אם הבידוד החברתי של מבוגרים יימשך זמן רב, יש מצב שאבא שלי ישתתף בסצנה הבאה:

פנים. סופרמרקט – יום

אבא שלי, 70, מסתובב בין המדפים כשהוא מנסה להתחזות לגבר צעיר. הוא עוטה פיאת תלתלים מגוחכת, משקפי שמש של רייבאן וחולצה עם הדפס של "שובר שורות" שקטנה עליו במידה אחת או שתיים. הוא מגיע לקופה עם מספר מוצרים.

קופאית: אפשר תעודה מזהה, אדוני?

אבא שלי: בטח, בטח. (הוא שולף מהארנק תעודה מזהה שנראית כמו הזיוף הכי גרוע בעולם. על התמונה מצוירים בטוש שחור תלתלים, ותאריך הלידה מחוק עם טיפקס ובמקומו רשום 1990. הקופאית מעקמת את פרצופה).

אבא שלי: יש בעיה?

קופאית: (בוחנת את התמונה אל מול המציאות) התמונה פה קצת מטושטשת. יש לך אולי תעודה אחרת?

אבא שלי מחפש בארנק, ללא הועיל.

אבא שלי: אני לא מבין מה הבעיה בתעודה.

קופאית: היא לא תקנית. יכולים לעשות לי בעיות.

אבא שלי: טוב, אז אין לי עוד תעודה. את מוכנה בבקשה לעשות לי חשבון?

קופאית: מצטערת, לא יכולה. זה החוק עכשיו, אדון.

אבא שלי: למה, אני נראה לך מבוגר? זה מה שאת אומרת?

קופאית: זה לא קשור למה שנראה לי או לא נראה לי. זה החוק.

הקופאית מצביעה על שלט עליו כתוב "המכירה למי שמלאו לו 65 אסורה על פי חוק. חובה להציג תעודה מזהה במעמד הקנייה".

אבא שלי: זאת הפעם הראשונה שמבקשים ממני תעודה מזהה.

קופאית: אני לא יודעת מה ביקשו או לא…

אבא שלי: זה ממש מעליב שאת חושבת שאני מעל 65. לא, זה יותר ממעליב! זאת אפליה!

קופאית: אדון, אל תרים את הקול.

אבא שלי: אני אדאג שיעשו עליכם כתבות בתקשורת! יבואו לפה פקחים של משרד ה… לא יודע, המשרד נגד אפליה, והם יסגרו אתכם!

הקופאית מרימה את שפופרת הטלפון שלצידה ומחייגת.

קופאית: (לטלפון) שולי, תעשי לי טובה, בואי רגע. אני בקופה חמש. (מחזירה את השפופרת) תיכף תבוא האחראית, בסדר? היא תחליט.

האחראית מגיעה.

אחראית: כן אדון, מה הבעיה?

אבא שלי: את יודעת מה הבעיה? שאת כבר קוראת לי אדון כמו שקוראים לזקנים.

אחראית: אז איך אתה רוצה שאני אקרא לך?

אבא שלי: אחי. תקראי לי אחי.

קופאית: ביקשתי ממנו להציג תעודה מזהה, כמו שהחוק אומר, אבל הוא לא היה מוכן.

אבא שלי: אני עוד לא נתקלתי בדבר כזה בחיים שלי! תסתכלי מסביב, את רואה פה עוד מישהו שמוציא תעודת זהות?

אחראית: אדוני…. סליחה, אחי, זה החוק. אנחנו מחויבים לציית לו על מנת שלא יסתובבו פה אנשים מבוגרים.

אבא שלי: עוד פעם האנשים המבוגרים הזה! מה אכפת לי מאנשים מבוגרים, מה? שייחנקו בבתים המסריחים שלהם!

אחראית: אתה יודע מה? בסדר. בלי תעודה מזהה.

אבא שלי: הו, תודה רבה באמת. (מתכוון לשלוף את כרטיס האשראי)

אחראית: במקום זה תצטרך לענות לי על כמה שאלות.

אבא שלי: מה שאלות? איזה שאלות?

אחראית: זה רק כדי לוודא שאתה באמת צעיר. אתה בטח תדע לענות. אלא אם כן…

אבא שלי: אוקיי אוקיי, תשאלי. אין בעיה.

אחראית: מה זה סטורי?

אבא שלי: (מגחך) מה, את רצינית? סטורי זה סיפור באנגלית. כמו שלגייה ושבעת הגמדים. זה סטורי.

אחראית: אוקיי. מתי השתמשת לאחרונה בטינדר?

אבא שלי: אה, טינדר, זה… אתמול! אתמול השתמשתי! אתמול השתמשתי בטינדר והוא עשה עבודה מעולה!

אחראית: תוכל לפרט מה האפליקציה עשתה?

אבא שלי: האפליקציה? אני… השתמשתי בה להזמין פיצה. כן, אתמול פתאום התחשק לי פיצה, ככה זה כשצעירים, אז פתחתי את האפליקציה ורשמתי בה "פיצה פצצה עד הבית" ובאמת תוך חצי שעה היא הגיעה אליי עם הטנדר.

אחראית: הפיצה?

אבא שלי: הפיצה, בטח הפיצה. מה עוד אפשר להזמין שם וזה מגיע עד אליך הביתה?

אחראית: טוב, שאלה אחרונה: מה יש לך על החולצה? מי זה האיש הזה עם הכובע, השפם ומשקפי השמש?

אבא שלי: קל. זה שלמה ניצן.

אחראית: אדוני, אני מבקשת ממך לצאת מפה לפני שאני קוראת למשטרה.

אבא שלי: מה זה?

אחראית: שמעת אותי. אתה זקן ואתה צריך להיות סגור בבית. אני סופרת עד שלוש. אחת… שתיים… ש…

אבא שלי: בסדר, בסדר. (מוריד את הפיאה ומטיח אותה במסוע) זאת אפליה מה שקורה פה. אפליה! (הוא יוצא בזעם)

קופאית: (לאחראית) הם לא מפסיקים לנסות, אה? ההיא אתמול עם האיירפודס? מה היא חשבה, שלא שומעים שהיא מקשיבה לדודו פישר בפול ווליום?