אין הסתה.
אין.
ולא הייתה.
לא.
ולא תהיה.
אף פעם.
זו לא דרכנו.
מעולם לא הייתה.
המחאה לגיטימית.
לחלוטין.
זו זכותם.
המלאה.
איננו מסכימים למילה מדבריהם.
אפילו לא לאות.
אך נהיה מוכנים להיהרג על זכותם לומר אותם.
כמובן.
עד גבול מסוים.
תמיד יש גבול.
שאסור לחצות.
כי כשחוצים.
יש אנשים.
לא אנחנו.
חס ושלום.
אבל אנשים.
תמיד יהיו אנשים.
שעלולים לפרש.
להבין אחרת.
להיפגע.
להתרגז.
לעשות מעשה.
שלא יעשה.
אלא אם כן.
לא.
אם הגבול נחצה.
והוא כאמור נחצה.
אבל הפעולה תיעשה.
על אחריותם.
בלבד.
ללא יד מכוונת.
ללא.
קומץ.
אספסוף.
שוליים סהרוריים.
היוצא מן הכלל.
שאינו מעיד על הכלל.
כלל וכלל לא.
ידינו נקיות.
הדם שנשפך.
לא אנחנו שפכנו.
לא.
הייתה התגרות.
משני הצדדים.
לכל מטבע יש שני צדדים.
ובלהט הרגע.
הדם רותח.
העצבים מתוחים.
עד להתפקע.
בום!
מה זה היה?
עצב שנקרע.
ככה?
בקלות.
כי המצב.
כי החום.
כי הכלכלה.
כי הבריאות.
העיקר הבריאות.
ולכן אנחנו מְגַנִּים.
בכל תוקף.
כל ניסיון.
לגולל את האשמה.
להעליל.
לדון לכף חובה.
לתפור תיקים.
כמו בזמנים אחרים.
במשטרים אפלים.
כולנו זוכרים.
יותר מדי טוב.
מה עשו ליהודים.
הם רק יצאו להפגין.
ושיסו בהם כלבים.
שוטרים.
אזרחים.
זה לא היה קומץ.
לא.
זה היה הכלל.
שהעיד על הכלל.
בדיוק בגלל זה אנחנו מְגַנִּים.
ונוקטים בכל האמצעים.
על מנת להבטיח ששנית זה לא יקרה.
ואם בטעות יקרה.
לא יקרה.
אבל טעות.
לעולם חוזרת.
כי בני אדם טועים.
ואנחנו כאמור בני אדם.
אז שלישית זה לא יקרה.
כי פעם שלישית גלידה.
כי שלוש יריות בכיכר.
כי יש גבול.
שאסור לחצות.
ואם בטעות חוצים.
אנחנו תמיד.
אבל תמיד.
מְגַנִּים.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 