הדמוקרטיזציה של הידע (מונולוג)

אני אקח חצי. מהחבית. מה שיש.

(שהייה. לוגם)

אתה יודע מה הבעיה עם כל הרשתות החברתיות? מראית העין של הדמוקרטיזציה של הידע. הונאת הפלורליזם של הדעות. שקר חוכמת ההמונים.

אתה רוצה גם לאכול משהו? תביא נסתכל בתפריט.

מדברים על המדיה החברתית כעל מהפכת הדפוס החדשה. גוטנברג, צוקרברג, אפילו השמות דומים. עידן הדפוס 2.0, או 2.1, כי תמיד יש עדכוני גרסה. הם הרי תמיד בודקים את עצמם, יש להם מודעות עצמית גבוהה. לא כמו האחרים. האחרים כלואים בכלא מחשבתי, המוח שלהם מקובע בדפוסי חשיבה הרסניים, אבל הם… הם…

יאללה, שיהיה צ'יפס. אני זורם.

הם אווילים משרישים. חושבים שיצאו מהמערה של אפלטון, שהם כבר לא חיים בעולם הדו-ממדי של שטוחלנדיה. וזאת הבעיה הכי גדולה, אתה מבין? כולם בטוחים שהדעות שלהם "אותנטיות", שהם הגיעו אליהן בכוחות האינטלקט שלהם בלבד. הם עקפו בקלילות את כל ההטיות. כל אחד הוא החוקר, השופט והמוציא להורג. התמחות? ידע שנרכש במשך שנים? ספקנות בריאה? הם דילגו מעל המשוכות הקנטרניות האלה. כל הידע נמצא בקצות אצבעותיהם, והם רק צריכים למולל אותו קצת וליצור את הצורה הנכונה.

אתה זוכר מה קורה בסוף במשל המערה? המואר, או ה"מואר", חוזר למערה ומנסה לשכנע את האסירים שהם שבויים בקונספציות. שהצללים שהם רואים והקולות שהם שומעים הם לא האמת. שכוחות גדולים מהם מתעתעים בהם וגורמים להם לחשוב שהם חופשיים, למרות שההפך הוא הנכון. ומה הם עושים, האסירים הלא מודעים? הם רוצחים את המואר. הם לא רוצים לדעת את האמת. נוח להם במערת התעתועים.

שנייה, אני חייב לבדוק את ההודעה הזאת.

איפה היינו? אה, משל המערה. משל יפה, נכון? החיים כמטריקס. אם אתה אמיץ – בחר בגלולה הנכונה. הכחולה. או האדומה. לא זוכר איזו. בכל מקרה, בחר בזאת שתסיר את כיסוי העיניים, גם אם זה יעלה לך בחייך.

אתה יודע מה הבעיה עם המשל הזה? שהוא רקורסיבי. יש מערה בתוך המערה. ובתוכה עוד מערה, ועוד אחת, ככה עד אינסוף. כל אחד יכול לבוא ולהגיד שהוא המואר, עד שייכנס מישהו מאחוריו וילעג לו "עבדו עליך! רק גרמו לך לחשוב שראית את האור". והנה נכנס עוד מישהו מאחוריו וגם הוא בטוח שראה את האור ושהשאר עיוורים, וכך שוב ושוב עד אינסוף. בסוף כולם עדיין עבדים למרות שהם בטוחים שהשתחררו מהכבלים בכוחות עצמם. זה משל המערה על סטרואידים. הכפלה אינסופית של המניפולציה, תעתועי מראה אכזריים, עד שבסוף כולם נהיים זומבים חלולים שמנסים להרוג אותך עם ה"אמת" שלהם.

צ'ייסר? יאללה, למה לא? לחיים.

הדמוקרטיה של הידע. המרחב הציבורי של הברמאס. הדיאלקטיקה ההגליאנית. רעיונות נפלאים ונאצלים, באמת. אבל אוטופיים. וכמו כל רעיון אוטופי, הם כוללים בתוכם זרע של פורענות. כי אוטופיה היא באופן מהותני בלתי מושגת. תמיד יהיה עוד לאן לשאוף. וכשהמטרה חשובה יותר מהדרך, כל האמצעים כשרים. גם ניהיליזם. שום דבר טוב לא יוצא לאדם הפשוט מניהליזם. תמיד יהיה בעל כוח מאחורי הקלעים שירוויח מהכאוס.

סליחה, מה קורה עם הצ'יפס? הזמנו די מזמן.

אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף. מכיר את הפסוק? זה מתהילים. יש אמת שמיימית ואמת ארצית. ומכיוון שבני האדם, עם המוגבלות הקוגניטיבית שלהם, לא יכולים לתפוס את המהות של האמת השמיימית, הם נשארים עם האמת הארצית. האמת הקטנה, השבורה לטריליוני רסיסים, הפאזל שאין להשלימו. הבעיה היא שאיבדנו בדרך את הצניעות. הענווה האינטלקטואלית. ההבנה שאנחנו קודם כל טיפשים מוחלטים. שהדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות הוא לשבת בשקט ולהשתאות.

השירות פה זוועה, אה? זה תמיד היה ככה או שזה בגלל ה… לא משנה, פעם אחרונה שבאים לפה.

אני יודע מה אנשים יגידו: "אוקיי בומר", "אתה שמרן", "ריאקציונר", "אתה רק רוצה לשמר את מבני הכוח הדכאניים". תגובות פבלוביות של כלבלבים שמכשכשים בזנב כשהם מסתכלים בראי. חבורה של נרקיסיסטים מפונקים. הכל צריך להיות מוגש להם לעוס, חלילה שיצטרכו להתאמץ כדי לעכל משהו. 

טוב, זה לא הגיוני מה שקורה פה.  סליחה, ברמן, תבטל בבקשה את הצ'יפס. תביא לי במקום עוד חצי. אבל אם אפשר שיהיה עכשיו למה אנחנו עייפים. תודה.

(שותה)

אם אתה שואל אותי, צריך לסגור את כל הרשתות החברתיות. זה פשע נגד האנושות. נגד האינטלקט. בורות במסווה של נאורות. לסגור הכל ואז לאט לאט לשקם את האמונה במדע, בביקורתיות אמיתית, בידע מצטבר. אבל קודם כל לסגור לפני שיהיה מאוחר מדי.

טוב, אני גמור. נזמין חשבון?