חושך. נשמע קול שקשוק מפתחות. משמאל במה נכנס מתווך נדל"ן. הוא מדליק את האור, שעולה במעומעם על הבמה. רואים רק צלליות, סילואטות של רהיטים ובני אדם. המתווך ניגש ותולה תמונה על אחד הקירות. נשמעת דפיקה בדלת.
מתווך: פתוח!
משמאל במה נכנסים גבר ואישה צעירים. האישה בהריון בולט.
מתווך: בואו בואו, תיכנסו. אני רק אדליק פה את האור.
המתווך ניגש למתג האור ומסובב אותו עד הסוף. האור עולה על הבמה באופן מלא. עכשיו אנחנו רואים כי זאת דירה לדוגמה. כל מה שיש בה: כורסה, מקרר, בני משפחה, כלב – עשוי מקרטון. אין בה חלונות, רק התמונה שהמתווך תלה לפני רגע, ובה ים כחול. הגבר והאישה נכנסים בצעד מהוסס, בוחנים את המקום בזהירות.
מתווך: היי, שלום.
גבר: שלום (לוחץ את ידו של המתווך).
אישה: היי.
מתווך: אל תתביישו, תרגישו כמו בבית.
הגבר והאישה מסתובבים בדירה במשך כמה שניות, בזמן שהמתווך מסדר את דמויות הקרטון של בני המשפחה.
אישה: זה קצת… ריק פה.
מתווך: זאת רק דירה לדוגמה. פשוט קיבלנו כל כך הרבה טלפונים מאנשים שהתעניינו, שרצינו לתת להם המחשה של החיים כאן.
גבר: זה לא בדיוק חיים…
מתווך: שתדעו שיש ביקוש מטורף, אני לא זוכר דבר כזה מאז…
גבר: בפרוספקט כתוב שיהיה גם גן ילדים ובית ספר לתושבי השכונה, אבל בחוץ אין כלום.
מתווך: כן, זה רק עניין של אישורים. בירוקרטיה, אתה יודע…
אישה: לא היה פה פעם גן?
מתווך: היה, אבל את יודעת איך זה בפינוי בינוי – קודם מפנים, ואז בונים.
האישה מסתובבת עוד קצת בדירה ואז נעמדת מול תמונת הים. היא מביטה בה במשך כמה שניות.
אישה: פה זה הים?
מתווך: סליחה?
אישה: (מסתובבת אליו) התמונה – זה הכיוון של הים?
מתווך: כן, בטח. אין עוד חוף כזה בארץ. באחריות.
האישה חוזרת להביט בתמונה.
גבר: והמחיר?
מתווך: מה שכתוב.
גבר: זה קצת יקר, לא? בטח בשביל משהו שעוד לא לגמרי בנוי. והאישורים, כמו שאמרת…
מתווך: לא תמצא מפרט דומה במחיר כזה.
גבר: כן, אבל…
מתווך: בוא, בוא איתי.
המתווך מלווה את הגבר לתמונה. הם שלושתם עומדים ומביטים בה. גבם מופנה לקהל.
מתווך: אם זה בסדר שאני שואל: זה ילד ראשון, שני…?
אישה: ראשונה.
גבר: ילדה.
מתווך: אין כמו בנות.
אישה: זה מה שאני תמיד אומרת לו.
השלושה צוחקים.
מתווך: אני רוצה שתדמיינו את עצמכם חמש שנים מעכשיו. שבת בבוקר. הילדים, שיהיו בריאים, עדיין ישנים. אתה מכין לעצמך כוס קפה במכונה היוקרתית שאשתך קנה לך ליום ההולדת.
גבר: (צוחק) שמעת את זה? היום הולדת שלי באפריל.
מתווך: אתה מכין גם לה את הקפה, בדיוק כמו שהיא אוהבת. אתם יוצאים למרפסת. הציפורים מצייצות, יש רוגע כזה של שבת. תקשיבו רגע. אתם שומעים את הגלים? (שהייה) עכשיו אתם מתיישבים מול הים ולוקחים שאיפה עמוקה. (שהייה) אפשר להריח את הקפה, את הים, את הילדים שעוד מעט יקומו ויתכרבלו איתכם. זה שווה הכל, לא ככה?
המתווך טופח לגבר על כתפו. שניהם מסתובבים. האישה נשארת להביט בתמונה.
אישה: והשכנים?
גבר: בייב, על איזה שכנים את מדברת? זה לא עוד אוכלס.
מתווך: כן, זה עוד לא…
אישה: (מסתובבת אליהם) אלה מהפינוי.
מתווך: לא, הם לא…
אישה: הם לא יחזרו?
גבר: נו מה את עכשיו…
אישה: אני רק רוצה לדעת. אנשים גרו פה, לא? משפחות, ילדים…
מתווך: כן, אבל זה היה מזמן, לפני ה….
אישה: אז איפה הם?
גבר: תסלח לה, זה בטח ההורמונים.
מתווך: לא, מה, הכל טוב, אני מכיר את זה. אשתי גם…
גבר: יש לנו עכשיו קצת בעיות עם השכנים, אז…
אישה: הם יחזרו?
מתווך: מה? לא. הם… במקום טוב יותר. זה לטובתם.
אישה: איפה?
גבר: בייב, זה לא…
מתווך: הכל בסדר, זאת שאלה לגיטימית. את יכולה להיות רגועה לגמרי, זו הייתה בחירה שלהם לא להישאר.
גבר: ככה זה עובד. קראתי על זה בגלובס. או אולי בידיעות אחרונות, לא זוכר…
מתווך: הכל חוקי, בליווי צמוד של עורך דין.
אישה: אה… אז בטוח ש…
גבר: בטח שבטוח. את צריכה עכשיו לחשוב על הילדה שלך, שלנו, לא על…
מתווך: האכלוס פה חדש לגמרי, מהניילונים כמו שאומרים (צוחק, ואז הולך אל דמויות המשפחה מקרטון). הנה, תראו איזה חמודים. לא הייתם רוצים שהם יהיו השכנים שלכם?
הגבר נעמד מול דמויות הקרטון ובוחן אותן. האישה הולכת ונעמדת שוב מול התמונה.
אישה: אני יכולה לשמוע אותם.
מתווך: את מי?
אישה: את הגלים. אני יכולה ממש לשמוע אותם.
המתווך והגבר מצטרפים לאישה ומביטים בתמונה.
מתווך: מדהים, אה? ועוד במחיר הזה…
גבר: יש משהו שאפשר לעשות לגביו? לגבי המחיר, אני מתכוון.
אישה: הילדים.
מתווך: אני מצטער, המחיר זה המחיר.
אישה: אני שומעת את הילדים.
גבר: ובכל זאת…
אישה: הם צוחקים.מתווך: זה שווה כל שקל, תאמין לי. שווה כל שקל.
קול של דכי גלים מתחיל להישמע, תחילה חלוש ואז מתגבר ומתגבר. כשהוא מגיע לשיאו האור מתחיל לרדת על הבמה. יש חושך במשך כמה שניות טובות, בהן רעש הגלים ממש מחריש אוזניים. ברקע, אם מקשיבים ממש טוב, אפשר אפילו לשמוע קול צחוק של ילדים. ואז הכל נפסק, במכה. סוף מחזה.
מתווך: זה שווה כל שקל, תאמין לי. שווה כל שקל.
קול של דכי גלים מתחיל להישמע, תחילה חלוש ואז מתגבר ומתגבר. כשהוא מגיע לשיאו האור מתחיל לרדת על הבמה. יש חושך במשך כמה שניות טובות, בהן רעש הגלים ממש מחריש אוזניים. ברקע, אם מקשיבים ממש טוב, אפשר אפילו לשמוע קול צחוק של ילדים. ואז הכל נפסק, במכה. סוף מחזה.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 