ישראל השנייה

אני אומר, בואו ניתן ליהודו-ליברטריאנים לממש את האידיאולוגיה שלהם עד הסוף; אם לתת לכוחות השוק להכתיב הכל, אז שייתנו להקים מדינה נוספת, ישראל השנייה, ו-may the best country win.

אני יכול לדמיין שיחה בין מחלקת המכירות של ישראל הראשונה ללקוח שעזב למדינה המתחרה.

[צלצול טלפון]

לקוח: הלו?

טלפנית: שלום, שמעון?

לקוח: שימי. מי זאת? אני באמצע העבודה.

טלפנית: זאת טופז ממחלקת החזרת לקוחות.

לקוח: החזרת לקוחות? אני לא זוכר שעזבתי מישהו לאחרונה. חוץ מזה אמרתי לך, אני באמצע…

טלפנית: אני מישראל הראשונה.

לקוח: (סקרן פתאום) מאיפה?

טלפנית: ישראל הראשונה. המדינה שעזבת לפני כמה חודשים.

לקוח: כן כן, אני זוכר.

טלפנית: אני רוצה להציע לך הטבה של לקוח חוזר.

לקוח: רגע, מאיפה בכלל יש לך את המספר שלי? נרשמתי בזמנו למאגר הממשלתי הזה, ״אל תתקשרו אליי״ או משהו כזה.

טלפנית: זה היה בתוקף כל עוד היית לקוח שלנו, אבל עכשיו אתה לא.

לקוח: גם לא הופעת לי בטרו קולר.

טלפנית: יש לנו את השיטות שלנו.

לקוח: תגידי, אם אנחנו כבר מדברים – ההוא עם השיער הסגול, נו, איך קוראים לו?

טלפנית: ביבי.

לקוח: ביבי! נכון! זה מדהים באיזו מהירות שוכחים דברים. הוא עדיין שם?

טלפנית: כן, אבל הוא שינה מלא דברים מאז שעזבת.

לקוח: באמת? מה למשל?

טלפנית: הוא הוריד את מחיר הדלק בעשר אגורות.

לקוח: זה הכל?

טלפנית: ממש לא. הקפאנו גם את מחירי הארנונה לשנה, עדכנו את מדרגות המס.

לקוח: זה מה שאת מציעה לי בשביל לחזור? הנחה של איזה 100 שקל בחודש?

טלפנית: ממש ממש לא! בתור לקוח חוזר אתה מקבל גם הנחה של 50 אחוז בימי מילואים – במקום לעשות 90 ימים בשנה, אתה עושה רק 45 בשנה הראשונה ו-60 בשנה השנייה.

לקוח: אבל אני בן 44. אני כבר מזמן לא עושה מילואים.

טלפנית: טוב, דברים השתנו אצלנו מאז. אבל אני שומעת מהמון לקוחות חוזרים שזה ממש כיף. יש כאלה שחזרו רק בשביל זה.

לקוח: קשה לי להאמין.

טלפנית: וההטבה הכי טובה, אם אתה שואל אותי, זה שאנחנו עושים לך סדר.

לקוח: סדר?

טלפנית: כן. אני לא צריכה לספר לך שאנחנו חיים בעולם מאוד מבלבל: בינה מלאכותית, הורה 1 והורה 2, משבר אקלים, מלחמות – אצלנו אין את כל אלה.

לקוח: אין מצב.

טלפנית: נשבעת לך! בוא תפתח אצלנו טלוויזיה או אינטרנט, לא תשמע על זה מילה.

לקוח: זה שלא מדברים על זה לא אומר שזה לא קיים.

טלפנית: לא יודעת, אני לא שמעתי על זה כבר מלא זמן.

לקוח: טוב, אני באמת חייב לחזור לעבודה…

טלפנית: במה אתה עובד?

לקוח: סליחה? זה לא קצת חדירה לפרטיות?

טלפנית: אה, גם את זה אין אצלנו.

לקוח: מה אין?

טלפנית: פרטיות. יש חוק נגד זה.

לקוח: ומה? הסכמתם?

טלפנית: היה רוב.

לקוח: טוב, שמרית…

טלפנית: טופז.

לקוח: סליחה, טופז, אני ממש חייב לסיים.

טלפנית: אז לא תרצה לחזור אלינו?

לקוח: לא. לא בזמן הקרוב.

טלפנית: חבל.

לקוח: חבל… תגידי, אני פתאום חושב על זה, שמת לב שהמונחים ישראל הראשונה וישראל השנייה קיבלו איזו תפנית אירונית?

טלפנית: לא הבנתי.

לקוח: הרי הייתה את התיאוריה הזו על ישראל הראשונה והשנייה של ההוא, אבישי בן חיים.

טלפנית: הוא עכשיו שר אצלנו.

לקוח: שר?

טלפנית: שר הסוציו-דמגוגיה.

לקוח: טוב, טופז, אני באמת חייב ללכת, אבל אני מאחל לך, לכם, הצלחה. אולי עוד כמה שנים, אם דברים ישתנו אצלכם, נוכל לדבר שוב.

טלפנית: אני עוד חודשיים לא פה.

לקוח: את עוברת לעבודה אחרת?

טלפנית: לא. אני מתחתנת.

לקוח: אה, מזל טוב.

טלפנית: תודה.

לקוח: ואיך זה קשור לעבודה?

טלפנית: אצלנו נשים עובדות רק עד החתונה. אחרי זה הן נשארות לטפל בבית ובילדים.

לקוח: וזה נשמע לך הגיוני?

טלפנית: לא יודעת, אני לא מכירה משהו אחר. אמרתי לך, פה עושים לך סדר.

לקוח: הבנתי. טופז…

טלפנית: מה?

לקוח: אולי תשאירי פרטים אצלנו במחלקת המכירות? נראה לי שיעניין אותך לשמוע מה יש לנו להציע.

(נשמע צליל מוזר) הלו? טופז?

טלפן: מחלקת החזרת לקוחות כאן אבי, במה אוכל לעזור?