משפחה בת חמש נפשות: אבא, אמא, שני בנים (9 ו-12) ובת (7), מגיעה לכניסה של היכל הזיכרון הממלכתי. הם ניגשים אל השומר. שומר: כמה אתם? אב: חמישה. שומר: גילאים? אב: הבנים שתים עשרה ותשע, הבת שש (השומר רושם) אם: אמרו ברדיו שהכניסה חינם. אב: כן, שמענו בדרך לפה את הפרסומת. הילדים נורא התלהבו. אם: הם … המשך קריאת הפוסט יום כיף בהיכל הזיכרון הממלכתי

ישראל בעוד כמה חודשים. מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון. ראש הממשלה: אזרחים יקרים, אני עומד כאן הערב כשלצידי שר הביטחון, כדי להרגיע אתכם: הפסקת הסיוע הביטחוני האמריקאי לא תפגע כהוא זה בביטחונה של מדינת ישראל. התקשורת הישראלית ממשיכה לזרוע פאניקה חסרת בסיס ומספרת לכם שמעכשיו לא יהיו יותר טילי יירוט של כיפת ברזל … המשך קריאת הפוסט האדם שבגולאש ינצח

אני: אתה חת׳כת זבל. דראפט ראשון: מה זה? אני: שמעת אותי טוב מאוד, יא אפס. דראפט ראשון: למה אתה מדבר אליי ככה? אני: אתה לא מתבייש? דראפט ראשון: אני לא מבין מה אתה רוצה ממני. אני: כן, בטח, תיתמם, למה לא? דראפט ראשון: לא מיתמם, פשוט לא מבין מה עשיתי לך רע שאתה ככה... אני: … המשך קריאת הפוסט דראפט ראשון

כבר הצלחנו לשכנע אותו ללכת לבד לבית הספר. חלף זמן רב מאז ראינו אחד מהם. עובדה, הוא כבר הפסיק לשאול עליהם. ״אבא, תלווה אותי רק היום. ביום ראשון כבר אלך לבד.״ ירדנו במדרגות. ידו הייתה בידי, על אף שכבר חצה את הגיל שבו ילדים אוחזים מוכנית בידי הוריהם. בתחילה לא שמנו לב אליו. הוא עמד … המשך קריאת הפוסט על ״החזאית״, מאת תמר וייס גבאי

מחלקת אבדות ומציאות בפארק המים שפיים. מאחורי הדלפק עומד גבר כבן 50. נכנסת אישה כבת 30, לחוצה מאוד. אישה: אני מחפשת את הבן שלי. גבר: (בלאות מסוימת) שם? אישה: שלי? גבר: של הילד. אישה: ירין. גבר: גיל? אישה: ארבע וחצי. גבר: צבע? אישה: לא יודעת, הוא כזה... שחום קצת. גבר: התכוונתי לבגד ים. מה הצבע … המשך קריאת הפוסט אבדות ומציאות

השנה: 2071. אלון גלציאנו מגיע להוציא את אביו הקשיש מבית האבות לטיול קצר. אלון: היי אבא. ליאור לא מגיב. אלון: אבא... אתה שומע אותי? ליאור: מה? אלון: אמרתי שלום. ליאור: כן. אלון: איך היה לך היום? ליאור: מה? אלון: שאלתי איך היה לך היום. ליאור: היה... אלון: היה... ליאור: כיף. אלון: כיף? זה הכל? ליאור: … המשך קריאת הפוסט כיף