מערכונים

מלחמת תש"ח

תור לקופת כרטיסים. זוג קשישים מגיע לאשנב. הגבר נעזר במקל הליכה.

קשישה: שני כרטיסים לחדש של אלמודובר.

קופאית: זה תשעים וארבעה שקלים.

קשישה: יש הנחה לאזרח ותיק?

קופאית: לא. בשביל זה יש לכם את שלישי בשלייקעס.

קשיש: יש הנחה לנכים?

קופאית: נכה רגיל או נכה צה"ל?

קשיש: נכה צה"ל.

קופאית: תן לי שנייה להסתכל… באיזו מלחמה נפצעת?

קשיש: תש"ח.

קופאית: אני לא מוצאת את זה במחשב. איך אתה מאיית את זה?

קשיש: תו, שין, גרשיים, חית.

קופאית: אה נו בטח, זה בגלל שהמחשב לא מזהה גרשיים. יש לך אולי שם אחר?

קשיש: מלחמת השחרור.

קופאית: בוא נראה, מלחמת השחרור… לא, לא מופיע לי פה.

קשישה: מה זאת אומרת לא מופיע?

קופאית: אין, הכי מוקדם שיש לי זה ששת הימים.

קשישה: מה זאת אומרת?! אפשר לדבר עם האחראי פה?

קופאית: (נפנית אחורה) ניסים, אתה יכול לבוא שנייה?

ניסים: כן, במה אפשר לעזור?

קופאית: האדון פה אומר שהוא נכה צה"ל ממלחמת… (לקשיש) איך אמרת שקוראים לזה?

קשיש: תש"ח.

קופאית: (לניסים) תש"ח. אבל זה לא מקבל גרשיים.

ניסים: כן, אני יודע (לקשיש) אפשר בבקשה לראות את תעודת הנכה?

קשישה: אני לא מבינה, אתה לא מאמין לו?

ניסים: בטח שאני מאמין, גברתי, אבל אני חייב להזין את המספר שלו במחשב לראות אם עולה לי משהו.

הקשיש מגיש את התעודה. ניסים והקופאית מחפשים במחשב, כל אחד בתורו.

קשישה: בושה וחרפה! מלחמת השחרור, תש"ח, נכבה, זה לא אומר לכם כלום? בעלי נתן את הדם שלו בשביל המדינה הזאת!

ניסים: גבירתי, אני מבין אותך, אבל אם המחשב לא נותן אז אין לי מה לעשות.

קשיש: נו, אז תרשום ששת הימים ונגמור עם זה כבר.

ניסים: זה לא נותן. כתוב שלפי הגיל שלך בששת הימים היית כבר די גמור.

קשישה שעומדת מאחור: סליחה, אבל זה ייקח עוד הרבה זמן? בעלי פה נכה צה"ל, הוא לא יכול לעמוד כל כך הרבה זמן.

קשישה ראשונה: סליחה, גברת, אבל גם בעלי נכה צה"ל. איבד אשך בתש"ח.

קשישה שנייה: שלי איבד את שניהם. (לבעלה) תראה להם, יענקל'ה.

קשישה ראשונה: תראה לו גם, מוישה.

שני הקשישים עומדים זה מול זה כמו אקדוחנים בצהרי היום.

קשישה ראשונה: תן לו אחת!

קשישה שנייה: שלוף, יענקל'ה, שלוף!

שני הקשישים פותחים את רוכסני מכנסיהם, ובדיוק אז נשמעות זעקות שבר מאחור.

אישה מבוגרת: (בהיסטריה) בעלי חטף התקף לב, שמישהו יעזור לו!

ניסים: (מגיע בריצה, מתחיל לבצע פעולות החייאה) איך זה קרה?

אישה מבוגרת: (בוכה) יש לו פוסט-טראומה ממלחמת ששת הימים… הוא ראה את החברים הכי טובים שלו מאבדים שם את הביצים.

ניסים: (תוך כדי החייאה) ששת הימים? לפחות הוא יכול לקבל הנחה.

קופאית: (צועקת) ניסים, על פוסט-טראומה לא נותנים.

ניסים: טוב, אז לא.

קשישה ראשונה: (לבעלה) יענקל'ה, תכניס אותו פנימה, חבל על הזמן. נחזור בשלישי בשלייקעס.

כל הקשישים עוזבים. ניסים ממשיך לבצע פעולות החייאה, ואז מתייאש וחוזר לקופה. הסוף.

מערכונים·סאטירה

ראש ממשלת גללים

סלון כל-ישראלי ממוצע. ארבעת בני המשפחה: אב, אם, ילדה בת 10 וילד בן 6 עומדים בשורה במרכז.

ילדה: אבל אבא, אני חייבת לשירותים.

אב: לא עכשיו!

ילדה: אבל יש לי קקי.

אב: הוא תיכף מגיע!

ילדה: כמעט יוצא לי.

אם: (בעצבים) אבל מה אמרנו לך, אה?

ילדה: (בדמעות) לא ידעתי שהוא כבר…

אם: מה לא ידעת?! מה?! שבועיים שאנחנו מתכוננים לביקור שלו! שבועיים היו לך לעשות כמה קקי שאת רוצה.

ילדה: (בוכה בקול רם יותר) היום לא יצא.

ילד: (בלגלוג) מגיע לך ומגיע לך.

אב: שקט שניכם! אתם עושים לי בושות! דיר באלאק אתם הורסים את הביקור הזה עם הקקי שלכם!

קול צעדים כבדים מגיע מבחוץ. כל בני המשפחה מביטים בציפייה דרוכה אל עבר הדלת. כשהיא נפתחת, נכנסים פנימה שלושה שומרי ראש גברתנים, מרכיבים משקפי שמש שחורים, אוזנייה תחובה בתוך אוזנם. כל אחד מהם נעמד בפינה אחרת של הסלון. רגעים ספורים לאחר מכן נכנס גבר לבוש בהידור. הוא מלווה במזכירתו הצעירה.

ראש הממשלה: ערב טוב משפחת… (המזכירה לוחשת לו) רחמים.

אב: ערב טוב, אדוני ראש הממשלה. זה כבוד גדול בשבילנו ש…

ראש הממשלה: אני תמיד שמח לפגוש את הנתינים שלי (המזכירה לוחשת מאחור)… את האזרחים שלי באזור המחיה הטבעי שלהם. (ניגש ללחוץ את ידי בני המשפחה).

אב: אדוני ראש הממשלה, אנחנו כל כך שמחים שבחרת דווקא בנו לביקור השבועי שלך.

ראש הממשלה: מה זאת אומרת? הכבוד הוא כולו שלי. אנשים פשוטים כמוכם נותנים לי את הכוחות לעשות את העבודה הקשה יום יום.

אב: תרצה משהו לשתות? לאכול? אשתי הכינה את עוגת הבננות המפורסמת שלה, היא…

ראש הממשלה: בננות עושות לי עצירות.

אם: כן, אבל היא עשויה מרכיבים טבעיים…

ראש הממשלה: (נרגז) עצירות, גברת, שמעת פעם על עצירות?

אב: תסלח לה, אדוני ראש הממשלה, היא פשוט קצת מתרגשת, כמו כולנו.

ראש הממשלה: זה בסדר, אתם יודעים, בגילי זה לא קל…

אב: כן, בטח, בטח.

ראש הממשלה: … עד שמגיע הרגע שבו אתה יכול לעשות משהו טוב בשביל העם שלך, שעבר את הפוגרומים והשואה והערבים וכל החרא הזה, הדבר האחרון שאתה רוצה זה עצירות.

אם: אני מתנצלת, לא ידעתי…

ראש הממשלה: שלוש מאות שישים וחמישה ימים אני עובד בשבילכם, אין לי לילות, אין לי סופי שבוע, אין לי חגים, את התחת אני נותן בשביל המדינה הזאת.

אם: כן, בטח, אנחנו מרגישים את זה!

ראש הממשלה: אז אמרתי לאחד מיועצי התקשורת שלי, אני לא זוכר כרגע מי מהם בדיוק כי כולם נראים לי אותו הדבר, אמרתי לו: אני רוצה להיפגש עם האנשים הנפלאים של המדינה הזאת ולהראות להם עד כמה הם חשובים לי.

אב: תשמע, אדוני ראש הממשלה, כששמענו שבחרת בנו מכל השכנים לא עצמנו עין שבועיים.

אם: הברקנו את הבית לכבודך.

ילד: אני הכנתי את כל השיעורי בית.

ילדה: יש לי קקי.

ראשיהם של בני המשפחה נפנים אליה, נזעמים.

אב: (מסנן לעבר הילדה) נשבע לך שאם את לא סותמת את הפה שלך עכשיו… (לראש הממשלה) תסלח לה, הוד מעלתו, יש לה קצת מעי רגיז ובעיות באישיות.

ראש הממשלה: זה בסדר גמור. איך אומרים אצלנו? I don't give a shit (ניגש לילדה ומלטף אותה על ראשה) בן כמה אתה, חמוד? שלוש? ארבע?

ילדה: אני בת עשר.

ראש הממשלה: (צוחק) איך הזמן עף כשנהנים במדינה הזאת, אה?

ילדה: אבל באמת יש לי קקי.

ראש הממשלה: (מתכופף אליה ולוחש באוזנה) אבל קודם אני (למזכירתו) אני מוכן.

המזכירה מסמנת לשומרי הראש, ואחד מהם שולף סדין כהה. יחד עם שומרי הראש הנוספים הם יוצרים וילון באמצע הסלון. גובהו של הווילון הוא כמחצית גובהו של אדם. ראש הממשלה נכנס אל מאחורי הפרגוד המאולתר, רק פלג גופו העליון מציץ מתוכו.

אם: אני בדיוק ניקיתי את השטיח כדי שתוכל…

ראש הממשלה: אני מבקש לא להפריע לי.

אם: סליחה.

ראש הממשלה מפשיל את מכנסיו וכורע אל מאחורי הווילון, כך שלא רואים אותו בכלל. הוא מתחיל להשמיע קולות מאמץ גוברים והולכים.

ראש הממשלה: (במאמץ) ז-ה… ל-א… י-ו-צ-א… (מתרומם, פניו אדומות ממאמץ) יש לכם שזיפים?

אב: שזיפים?

ראש הממשלה: שזיפים, שזיפים.

אב: (לאם, בלחץ) תביאי שזיפים.

אם: (לילדה) תביאי שזיפים.

ילדה: אבל יש לי קקי (לילד) תביא שזיפים.

הילד רץ החוצה. כולם מחכים, קוברים מבטיהם ברצפה. הילד חוזר עם פרי עגול בידו. הוא מגיש אותו לראש הממשלה.

ראש הממשלה: זה תפוח. הבאת לי תפוח.

ילד: חשבתי ש….

ראש הממשלה: חשבת (בקול מתיילד) "לא משנה איזה פרי אביא, זה בטח יהיה כמו שזיף". אתה יודע מה תפוחים עושים?

ילד: (מבוהל) ל.. לא.

ראש ממשלה: עצירות! תפוחי עץ מלאים בסיבים והם עושים עצירות! אתה יודע מה זה אומר?

ילד: לא.

ראש הממשלה: זה אומר שאני אהיה תקוע איתכם, משפחה של פרימטיבים, בסלון, עם עצירות מהגיהנום!

אב: תסלח לו, אדוני, הוא לא התכוון…

ראש הממשלה: בטח לא התכוון! גם אני לא התכוונתי לקצץ בקצבאות הזקנה כשהייתי שר אוצר, ולא התכוונתי לצאת למלחמה כשהייתי שר הביטחון, ולא התכוונתי להיות ראש ממשלה שתקוע עם עצירות בסלון!

מזכירה: ראש הממשלה, אנחנו צריכים להמשיך לישיבת הקבינט.

ראש הממשלה: ומה את מצפה, שאני פשוט אלבש חזרה את התחתונים והמכנסיים ואמשיך לישיבת הקבינט כאילו כלום? האנשים הטובים האלה כבר חודש לא ישנים מאז שהודיעו להם שהם זכו…

אב: שבועיים.

ראש הממשלה: מה?

אב: הודיעו לנו לפני שבועיים.

ראש הממשלה: (למזכירה) תגידי ליצחקי שאם הוא לא רוצה לעבוד כל שארית החיים שלו בתור פקח בסחנה מטעם רשות שמורות הטבע והגנים, כדאי לו מאוד שיתנו לאנשים התראה של חודש לפחות לפני שאני מגיע (פונה לאב) נכון שהיה עדיף אם לא הייתם ישנים חודש מראש?

אב: תראה, אנחנו דאגנו להכל…

ראש הממשלה: כן, אבל תחשוב כמה עוד הייתם יכול להספיק אם היה לכם חודש התארגנות – הייתם עושים איזה רמונט קטן, מחליפים את הבלטות הישנות האלה, צנרת, חשמל, צבע, ריסוס…

אם: אבל אין פה נמלים או משהו.

ראש הממשלה: מספיק שנמלה אחת קטנה תצליח לעבור את מעגלי האבטחה ולהיכנס לי לתוך התחת בזמן שאני מחרבן לכם בסלון – וכל העתיד של מדינת ישראל בסכנה. אתם מסוגלים בכלל להבין את זה?

אם: אני מבטיחה לך ש…

ראש הממשלה: מבטיחה, מבטיחה. גם לי הבטיחו במלחמה האחרונה שהצבא יעצור את הטילים תוך ארבעים ושמונה שעות. אז הבטיחו!

מזכירה: אפשר לעשות את מה שעשינו בבית הקודם.

ראש הממשלה: לא, עזבי, זה לא נעים…

אב: כן, בטח, מה שצריך. רק תגידו.

מזכירה: (לאב) טוב, אז אני אצטרך שתשכב פה באמצע (מחווה על אמצע הסלון).

אב: מה, ככה באמצע? פשוט לשכב?

מזכירה: כן, מתחת לראש הממשלה.

האב נשכב מתחת לראש הממשלה.

אב: ככה זה טוב?

ראש הממשלה: בוא נראה (כורע מעל הראש של האב) קח קצת שמאלה (האב זז) קצת ימינה (האב זז) עוד טיפ טיפה שמאלה (זז) זהו!

ילד: אמא, מה אבא עושה?

אם: שששש, חמוד, אבא עוזר למדינה.

ראש הממשלה: (במאמץ, מזיע) צא, גוש חוסם, צא! צא בשביל ששת המיליונים! צא בשביל אנוסי ספרד! למען השם ולתפארת מדינת ישראל – צא!

הילדה מתחיל לייבב חרישית.

אם: (לוחשת לעבר הילדה בעצבים) מה קרה עכשיו?

ילדה: ברח לי.

ראש הממשלה: מה היא אמרה?

אם: שברח לה.

ראש הממשלה: ככה? פשוט ברח לה?

ילדה: סליחה, הייתי חייבת.

ראש הממשלה: זה בסדר, חמודה, ככה אני מבין את המצוקות של הדור הצעיר פה במדינה, דור שבלעדיו אין לנו עת… רגע! נראה לי שיצא! (מביט אל האב הכורע תחתיו) הרגשת משהו?

אב: (בפה מלא, מחרחר) כככככ….

ראש הממשלה: (בשמחה מתפרצת) זה יצא! זה יצא! אחרי עשרה ימים – זה יצא!

המזכירה מגישה לו חבילת מגבונים לחים. ראש הממשלה מנגב ומשליך את המגבונים על האב.

אם: זה בסדר, אני אנקה.

ראש הממשלה: לא נעים לי להטריח אתכם, אבל אצל אחת המשפחות הקודמות הבן הגולנצ'יק לא התקלח שבועיים אחרי הביקור שלי. הוא השתמש בזה בתור הסוואה כשנכנס לעזה. חבל רק שהכלבים נבחו עליו וחשפו את המיקום שלו…. טוב, לא נורא, עכשיו המשפחה שלו מקבלת קצבה ממשרד הביטחון, אז הכל בסדר.

ראש הממשלה לוחץ את ידו של האב השוכב, ועובר ללחוץ את ידיהם של שאר בני המשפחה.

ראש הממשלה: (כשהוא עומד מול הילדה) איכס, משהו פה מסריח… (למזכירה ולשומרי ראש) בואו נעוף מפה לפני שניחנק למוות. יש לי עוד ישיבה של ממשלת גללים לנהל (צוחק מהבדיחה של עצמו).

ראש הממשלה ופמלייתו יוצאים. בני המשפחה נותרים נטועים במקומם. הבת בוכה. הסוף.

מערכונים

משכב זכר (מחזה קצר)

לכבוד מצעד הגאווה – שכתבתי קצת את המחזה הקצר "משכב זכר"

חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו

הדמויות:

דוד, תלמיד ישיבה

יהונתן, תלמיד ישיבה

הרב אוירבך, הרב הראשי של הישיבה

ירמי, שרת הישיבה

בנצי גופשטיין

בצלאל סמוטריץ'

מקהלת נערי ציצית

התפאורה:

מחסן של ישיבה תיכונית גדולה. בימין הבמה דלת הכניסה. על רחבי הבמה פזורות כונניות ועליהן שורות שורות של מזוזות, תמונות של רבנים ושאר דברי קודש. בחלק האחורי עומדת מקהלת נערי ציצית, כ-5 נערים צעירים לובשי לבן, כיפה צחה לראשיהם וציציותיהם בחוץ. בכל פעם שהם שרים התאורה מאירה אותם בעוד שאר הבמה חשוכה. האורות עולים על נערי המקהלה.

מקהלה: הצבי ישראל על במותיך חלל

איך נפלו סטרייטים

אל תגידו בגת

אל תבשרו בחוצות אשקלון

הם לא אוהבים שם הומואים

מרביצים להם המון

המקהלה נמוגה בחשיכה. דוד, צעיר צנום וחובש כיפה, נכנס דרך הדלת.  

דוד: כבוד הרב, אתה פה? (מסתכל אנה ואנה) הרב אוירבך? (נפנה לאחור) בוא, יהונתן, אין פה אף אחד.

נכנס יהונתן, צעיר חסון, חובש כיפה גם הוא. יהונתן מביט לכל עבר בחשש.

יהונתן:…

View original post 1,737 מילים נוספות

מערכונים·סאטירה

נכים

פנים. חדר חקירות – יום

צעיר לבוש מדים של שוטר מג"ב יושב ליד השולחן, שלווה סטואית נסוכה על פניו. החוקר יושב מולו, מביט בו בדריכות, ואז פונה אליו בתקיפות.

חוקר: (צועק) נכה על כיסא גלגלים! העפת נכה על כיסא גלגלים! איזה מין חייל אתה?!

מג"בניק: (רגוע) שוטר. אני שוטר.

פאוזה. החוקר מעכל את הבשורה.

חוקר: (צועק) איזה מין שוטר אתה?!

מג"בניק: שוטר מג"ב.

עוד פאוזה. החוקר חושב.

חוקר: תגיד, אתה בא לעבוד עליי?! מה זה משנה חייל לא חייל, שוטר לא שוטר, אתה העפת נכה מכיסא גלגלים!

מג"בניק: כי הוא איים עליי.

חוקר: אהההה, אז נכה בכיסא גלגלים איים עליך! מה הוא היה עושה לך, עוקף אותך בתור לקופת הנכים בסופר בדיוק כשהיית בטוח שהגיע התור שלך? מה קרה, הקופאית נורא איטית ומציעה לכל אחד לעשות כרטיס אשראי שופרסל כי זה נותן עשר אחוז הנחה על הקנייה ובא לה למות מבפנים כל פעם שהיא אומרת את זה אבל היא עושה את זה כי היא מפחדת שלא יפטרו אותה, אז אתה פשוט מעיף את הנכה לרצפה?!

מג"בניק: עשיתי מה שצריך לעשות כדי לשמור על החיים של החברים שלי.

חוקר: לשמור על החברים שלך, מי ישמע? הם חתמו לך על ערבות בנקאית למשכנתה שכל כך חשוב לך לשמור עליהם? הם ניגבו לך את התחת כשהיית חולה סיעודי וכל מה שיכולת להגיד זה "גררררר, בא לי פרילי בטעם מישמיש"?

מג"בניק: הייתה שם התקהלות מסוכנת, בדיוק דקרו מישהו רחוב לידנו…

חוקר: יאללה יאללה, דוקרים בכל מקום היום במדינה הזאת. אתה רואה את הבניין פה ממול? רק אתמול דקרו שם למוות אישה שהתלוננה שבעלה מכה אותה, אבל אף אחד מהמשטרה לא עשה עם זה כלום. אתה רואה אותי עכשיו הולך ומעיף נכים מכיסאות גלגלים כאילו זה איזה משחק באולינג רק בגלל שדקרו מישהי בסביבה?

מג"בניק: זה לא אותו דבר, שם…

חוקר: אתה לא תגיד לי אם מותר להשוות או לא להשוות! אני זה שעושה את האנלוגיות פה, הבנת?

מג"בניק: אבל הפלסטינים…

חוקר: מה קשור עכשיו פלסטינים?

מג"בניק: הפלסטינים בחברון, איפה שאני משרת. הם הקיפו אותנו ו…

חוקר: רגע, רגע (החוקר מדפדף בניירת כאחוז אמוק) לא כתוב לי פה שום דבר על פלסטינים.

מג"בניק: בטח פלסטינים אחי, זה אמצע חברון, כל החיות שם. דקרו יהודי רחוב מעלינו, ואנחנו סגרנו את האזור כדי לנסות לתפוס את המחבל הבן זונה, ואז הנכה הזה…

חוקר: (מופתע עוד יותר) גם הנכה היה פלסטיני?! לא ידעתי שיש להם נכים בכלל, ועוד על כיסא גלגלים. מאיפה יש להם כיסא גלגלים? זה בטח מהאיחוד האירופי האנטישימים האלה.

מג"בניק: אז איך שאני צועק להם לעוף מהרחוב הם מתחילים להתבכיין לי שזה הבית שלהם ושאין להם איפה להיות, אבל אני לא רואה בעיניים במקרים כאלה, אף אחד לא זז מילימטר בלי אישור שלי. אבל הנכה הזה, שלך תדע אם הוא באמת נכה, כי כבר היה לי מקרה פעם של מישהו שיריתי לו גומי בגב מטווח אפס והוא בכה שהוא נהיה נכה בגלל זה אבל אין מצב כי אמרו לנו שגומי לא פוגע, בקיצור הנכה הזה מתקדם לכיווני כאילו זה הרחוב של אבא שלו וסבא שלו וסבא רבאק שלו, וכבר הייתי עם האצבע על ההדק כי לך תדע אם זה לא נכה תופת, אבל אני יהודי אני, לא זבל כמוהם, אז במקום זה פשוט העפתי אותו בבעיטה לרצפה. למזלי הוא לא התפוצץ.

חוקר: אני… אני… אני בכלל לא ידעתי…. אף אחד לא אמר לי שום דבר על פלסטינים (לוחץ למג"בניק את היד) אתם עושים שם עבודת קודש, כל הכבוד לכם. יאללה, לך הביתה, תנוח קצת.

המג"בניק קם ללכת, אבל מוצא את הדלת נעולה.

חוקר: אה, רגע, המפתח אצלי.

החוקר יוצא מאחורי השולחן, ואז אנחנו רואים שהוא יושב על כיסא גלגלים. הוא פותח את הדלת.

חוקר: תגיד, יש מצב שאתה עוזר לי להגיע לאוטו? פשוט הבניין הזה לא כל כך נגיש לנכים.

מג"בניק: בטח אחי, בטח. זה מצווה.

השניים יוצאים מהחדר. הסוף.

מערכונים

בית קפה פמיניסטי (או: סלט ביצים)

פנים. בית קפה – יום

זוהי שעת בוקר מנומנמת בבית הקפה. על הקירות יש תמונות נשים בשחור לבן המציגות לראווה את בתי השחי השעירים שלהן. אל אחד השולחנות מסבות עידית וירגזית, שתי נשים כבנות 40. מלצרית צעירה ניגשת אליהן ומניחה תפריטים על השולחן מבלי לומר מילה.

עידית: קצת אנטיפתית המלצרית, לא? אפילו לא אמרה בוקר טוב.

ירגזית: עזבי אותה, בטח גבר התעלל בה.

עידית: את חושבת?

ירגזית: אני בטוחה.

עידית: מסכנה.

השתיים מביטות מספר שניות בתפריט.

עידית: טוב, נראה לי שאני אלך על הסלט ביצים. מה את אומרת?

ירגזית: לא שמעת שיש עכשיו התפרצות של סלמונלה? צריך לשאול את המלצרית מאיפה הביצים.

עידית מרימה יד, מנסה לתפוס את תשומת לבה של המלצרית, אבל זו עוברת לידן מבלי להתייחס אליה.

עידית: היא לא…

ירגזית: אמרתי לך, גבר התעלל בה.

עידית: כן, אבל…

ירגזית: אין אבל. צריך להתחשב בה. היא תבוא כשהיא תרצה.

אחרי מספר שניות המלצרית זעופת הפנים נאותה להגיע אליהן. היא מביטה במסך הטלפון שלה בזמן שהיא משוחחת איתן.

מלצרית: כן?

עידית: רציתי לשאול לגבי הסלט ביצים. מאיפה הן מגיעות?

מלצרית: אלה ביצים מקומיות.

עידית: אני מבינה, אני פשוט קצת דואגת בגלל…

מלצרית: בגלל הסלמונלה, אני יודעת. אצלנו הביצים נקיות.

ירגזית: אלה ביצים בפיקוח?

עידית: את יודעת מה? עזבי, אני אקח את הקיש פטריות במקום.

מלצרית: חבל. הביצים שלנו מגיעות מגברים ישראלים פריבילגיים בלבד.

עידית: מה זאת אומרת פריבילגיים?

מלצרית: אשכנזים, מבוססים, אף פעם לא היה חסר להם משהו בחיים, תמיד הייתה להם מנקה בבית, פעמיים בשנה נסיעות לחו"ל, כל שבת נוסעים לרכוב על אופניים ביער בן שמן עם חברים מהמילואים, כזה.

עידית: כן, זו באמת פריבילגיה.

ירגזית: האמת, עשית לי עכשיו חשק גם. זה טבעוני?

מלצרית: מה טבעוני?

ירגזית: הסלט ביצים. הוא טבעוני?

מלצרית: אני צריכה לשאול.

המלצרית הולכת.

עידית: לא ידעתי שאת טבעונית.

ירגזית: אני מנסה. מאז שראיתי את ההרצאה הזאת באינטרנט אני חושבת פעמיים לפני שאני מכניסה משהו לפה.

עידית: מה, ההרצאה של היורופסקי הזה? זה באמת נורא.

ירגזית: לא, של אנדראה דבורקין.

עידית: לא ראיתי. תשלחי לי לינק אחר כך?

המלצרית חוזרת.

מלצרית: הטבח אמר שזה טבעוני.

ירגזית: סליחה?!

מלצרית: אמרתי ש…

ירגזית: שמעתי מה אמרת! את אמרת שיש לכם טבח?!

מלצרית: כן, הוא ממש טוב. הוא למד בסורבון בלו הזה.

עידית: ואוו! אז אני בטוח לוקחת את הסלט ביצים.

ירגזית קמה נרגזת.

ירגזית: בואי, הולכים. אני לא מוכנה שגבר ייגע לי בסלט ביצים. או בכל דבר אחר.

עידית: אבל ירגזית, הוא למד בסורדון…

ירגזית: מצידי שילמד קולינריה בטכניון. הוא עדיין גבר (מתחילה לצעוק ברחבי בית הקפה) בנות, אל תיגעו באוכל, הוא מורעל. גבר נגע בו.

מתחילות התלחששויות בשולחנות הסמוכים.

מלצרית: אבל הוא באמת…

ירגזית: אני אדאג לעשות לכם שיימינג בקבוצה "ללא מגע יד גבר" – אף אחת לא תיכנס לפה יותר! בואי, עידית, הולכים.

ירגזית לוקחת את התיק שלה ויוצאת בסערה.

עידית: (למלצרית) תוכלי לארוז לי מהר את הסלט ביצים? אבל שימי בשקית שחורה, שהיא לא תראה.

חוץ. ליד בית הקפה – יום

עידית מחזיקה בידה את השקית השחורה. ירגזית לא שמה לב בכלל.

עידית: אז איפה בא לך לשבת?

ירגזית: בואי נלך לארומה.

עידית: אבל יש שם גברים, לא?

ירגזית: כן, אבל כולם שם במטבח ערבים או סודנים.

עידית: והם לא…?

ירגזית: הם לא פריבילגיים. זה מותר.

עידית: אוקיי. אבל אני לא רעבה. אולי אני אזמין רק שוקו טבעוני.

השתיים משלבות ידיים ומתחילות לצעוד לעבר ארומה.

salad-844875_1280

מערכונים

חלקי חילוף

פנים. מעבדת מחשבים – יום

אל המעבדה נכנסת אישה כבת 70, בידה שקית. מאחורי הדלפק עומד איציק, 50. על המדפים מאחוריו נמצאים חלקי מחשבים שונים.

איציק: שלום גברת מוסקוביץ', מה שלומך?

גברת מוסקוביץ': לא משהו.

איציק: מה קרה עכשיו?

גברת מוסקוביץ' מוציאה מהשקית מעי דק ארוך שבסופו חיבור USB ומניחה אותו על הדלפק.

גברת מוסקוביץ': מערכת העיכול עדיין לא עובדת טוב.

איציק: המעי הדק ששמתי לך לא עשה את העבודה?

גברת מוסקוביץ': בכלל לא. יש לי כאלה גזים, למות מהם. לפני כמה ימים אכלתי כרובית וכמעט שרפתי את הבית.

איציק: אני אמרתי לך מראש שזה יכול לקרות כשמשתמשים בחלקים משופצים.

גברת מוסקוביץ': אני לא יכולה להרשות לעצמי מעי חדש באלף חמש מאות שקל. אני חיה על ביטוח לאומי.

איציק לוקח את המעי ומחבר אותו למחשב. המעי מתעוות, מוציא כמה נפיחות מעלות אד ופולט עיסה לא ברור על השולחן.

איציק: הבנתי. אני אראה מה אני יכול לעשות, אבל אני לא מבטיח כלום. יכול להיות שזה היה מעי של מישהו שהגזים עם החומוס.

גברת מוסקוביץ': אז בינתיים אתה מביא לי מעי חלופי?

איציק: אין לי חלופי.

גברת מוסקוביץ': אז מה אני אמורה לעשות? לא לאכול?

איציק: לא יודע מה להגיד לך. תנסי לחיות על נוזלים כמה ימים.

גברת מוסקוביץ': אצל באג נותנים ישר משהו חלופי עד שמתקנים. לבעלי עליו השלום אפילו הביאו עיניים כחולות עד שתיקנו לו את שלו. הוא היה ממש חתיך לכמה ימים.

איציק: אין לי מאיפה להביא לך עכשיו מעי. אתמול עוד הייתה לי מערכת עורקים שהייתי יכול לנסות לחבר לך במקום לבינתיים, אבל לקחו לי את זה.

גברת מוסקוביץ': הזהירו אותי שהשירות פה גרוע, אבל אני התעקשתי לבוא לפה בגלל שאתה חנות שכונתית ואני בעד עסקים קטנים. אני רוצה את הכסף בחזרה.

איציק: אבל השתמשת במעי, הוצאת דרכו אוכל. איך אני יכול עכשיו למכור את זה למישהו אחר?

גברת מוסקוביץ': זה לא מעניין אותי. אני לא אסתובב עכשיו שבועיים בלי מעי דק. תביא לי את החמש מאות שקל שלי, או שאני קורא למשטרה ומדווחת עליך שאתה גנב.

איציק נאנח, פותח את הקופה ומוציא ממנה את הכסף. הוא מגיש את השטרות לגברת מוסקוביץ', שלוקחת את הכסף בזעף ויוצאת מהחנות. איציק לוקח את המעי, שוטף אותו קצת מתחת לברז שבירכתי החנות, מריח אותו וזורק אותו ליד שאר חלקי החילוף. בדיוק אז נכנסים אל החנות אב ובנו המתבגר.

איציק: שלום, במה אפשר לעזור?

אב: קראתי באינטרנט שהגיע לארץ השבב החדש של הנטייה המינית. יש לך את זה?

האב מראה את הטלפון הנייד לאיציק. מופיעה שם כתבה על השבב.

איציק: כן, זה הגיע ביום ראשון. עבור מי זה?

אב: (מחווה בראשו לעבר הבן) עבורו.

בן: אבא, אמרתי לך שאני לא רוצה.

אב: אין לא רוצה. הבן שלי לא יהיה הומו כשיש לזה פתרון.

בן: אבל אבא, טוב לי כמו שאני.

אב: מה יהיה כשתתגייס לצבא? אה? ומה יקרה כשתרצה להתחתן ולהביא ילדים? גם אז יהיה לך טוב כמו שאתה?

בן: אבא, אנחנו כבר לא ב-2015.

אב: נכון מאוד! ב-2015 היו רק טיפולי המרה מטופשים, היום יש לזה פתרון טכנולוגי מוכח.

בן: איזה מוכח איזה! אתה לא קולט שכל הכתבות האלה זה רק יחסי ציבור?

אב: (לאיציק) תגיד לו שזה באמת עובד.

איציק: אני לא יודע, אף אחד עוד לא קנה את זה.

אב: עזוב, אני קראתי על זה באינטרנט, זה עובד. יש כתבה שלמה על לסבית ששמו לה את השבב והיא ישר התחילה לשכב עם גברים, בלי הפסקה.

בן: טוב, אני מזדיין מפה, אין לי כוח לשטויות האלה.

הבן פונה ללכת.

אב: אני מבין שאתה לא רוצה את מה שביקשת ליום הולדת.

בן: (נעצר) די, אבא, זה לא הוגן.

אב: זה גם לא הוגן שיהיה לי בן הומו כשאפשר תוך שנייה לסדר את זה.

בן: אבל אתה הבטחת לי!

אב: אני אמרתי שאתה תוכל לקבל את הזין הדיגיטלי הענק רק אם תעשה כל מה שאני ואמא שלך אומרים. אלא אם כן אתה מעדיף להיות הומו עם זין קטן.

איציק: חבל על הריב שלכם, באמת. תראו מה אני מציע: קח את השבב החדש ליומיים שלושה, תראה איך אתה מרגיש איתו. אם אחרי ההתנסות תרגיש שאתה עדיין רוצה להיות הומו, תחזיר אותו אליי. אני לא אחייב אתכם על כלום. מה אתם אומרים?

אב: נשמע לי הוגן. (פונה לבן) נו, מה אתה אומר?

בן: טוב, לא יודע, אני אקח את זה הביתה ואחשוב על זה.

השניים לוקחים את השבב ופונים לצאת, אלא שאז הבן מסתובב.

בן: אני יכול רק ללטף את הזין הדיגיטלי הענק?

איציק: בטח.

איציק מחפש את מבוקשו על המדפים המבולגנים שמאחוריו, עד שהוא שולף את הזין הדיגיטלי הענק. הוא מגיש אותו לבן, שמביט בו בעיניים נוצצות. הוא בולע את הרוק.

אב: לא חבל שלא יהיה לך כזה?

הבן משתהה עוד כמה שניות עם הזין ביד, ואז מחזיר אותו לאיציק. האב ובנו יוצאים מהחנות. איציק מוודא שהם הלכו, ואז הוא מלטף את הזין הענק ומחזיר אותו למדף.

הסוף.

hard-drive-611517_1920

מערכונים

פרשננו לענייני העניין המזרחי

פנים. אולפן של תוכנית בוקר. יום

מגיש: [למצלמה] בוקר טוב. אנחנו שמחים להודיע כי החל מהיום ילווה את המהדורה פרשן חדש – פרשננו לעניין העניין המזרחי. [פונה לפרשן] בוקר טוב.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: בוקר טוב זו הדרך של ההגמוניה האשכנזית מאז ימי בן גוריון לעשות לנו אינדוקטרינציה ולגרום לנו לחשוב שהבוקר טוב בשביל כולם, למרות שבבירור הבוקר של האשכנזים הרבה יותר טוב מזה של המזרחים.

מגיש חדשות: אז מה אתה מציע לאחל?

פרשננו לענייני העניין המזרחי: בוקר. ככה אין אפליה סמויה.

מגיש: אוקיי, אז בוקר. נתחיל עם הנושא הראשון שלנו – מחקר חדש קבע שבשר מעובד הוא מסוכן ומסרטן לפחות כמו סיגריות. מה יש לך להגיד בנושא?

פרשננו לענייני העניין המזרחי: במגרב זה היה ידוע כבר לפחות 500 שנה. לסבתא רבתא שלי, סעדונה לוזון עליה השלום, היה משפט קבוע שהלך ככה: "בוקרה פיל מישמיש פסטרמה", שזה אומר בעברית "דיר באלאק אתה נוגע בפסטרמה", מה שאומר שהיא ידעה שזה לא בריא. אבל יכול להיות שזה גם בגלל שסבא רבא שלי זכרונו לברכה היה קמצן.

מגיש: מעניין. בוא נדבר על גל הטרור הפלסטיני. האם לדעתך אנחנו צפויים לראות דעיכה שלו, או שאנחנו עומדים בפתחה של אינתיפאדה שלישית?

פרשננו לענייני העניין המזרחי: אצלנו במעברה היו אומרים "מי שמנסה לדקור אותך עם סכין, תקום עליו עם גרזן. מי שמנסה לקום עליך עם גרזן, תקום עליו עם אקדח. מי שמנסה לקום עליך עם אקדח, תגיד לו שההורים לא בבית ושהם יחזרו יותר מאוחר, ושאולי ינסה לדפוק אצל השכנים שעלו מרומניה".

מגיש: חשבתי שגדלת ברמת השרון.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: זה בכלל לא העניין. אנחנו המזרחים נושאים בתוכנו את זכרון המעברה גם אם בחיים לא היינו בה.

מגיש: אני לא בטוח שאני מבין.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: זה בגלל שאתה אשכנזי. אתם לא מבינים מה זה לשאת בדנ"א שלכם את ההשפלה, את הדיכוי, את הגזענות, את זה שבמוסך אומרים לי "אה, ביטון, מה המצב אחי?" ועדיין דופקים אותי במחיר כי אני לא יודע מה ההבדל בין שאסי לוונטיל.

מגיש: אני חצי מרוקאי.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: אתה משתכנז.

מגיש: אני לא חושב ש…

פרשננו לענייני העניין המזרחי: הכי גרוע זה המשתכנזים. אתם חושבים שאם תתחתנו עם ההגמוניה אז היא תחבק אתכם בחזרה, אה? זו רק הדרך שלהם למשמע את המזרחים ולגרום להם להמשיך להיות מוחלשים.

מגיש: אבא שלי אף פעם לא…

פרשננו לענייני העניין המזרחי: כן, כן, אבא שלך אף פעם לא התבכיין, לא ביקש שיעשו לו טובות, עבד קשה, אני מכיר את כל הטיעונים האשכנזיים האלה. אתה לא מבין שהממסד שיחק בכם כל השנים? בטח בתיכון הסלילו אותך ללימודי מכונאות, אה?

מגיש: למדתי סוציולוגיה מורחב.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: אז הסלילו אותך לסוציולוגיה כי ידעו שאין מה לעשות עם זה אחר כך.

מגיש: טוב, אנחנו סוטים פה מהנושא. אולי נעבור לדבר על נושא אחר שמסעיר את העולם – הקליפ החדש של אדל. מה חשבת עליו?

פרשננו לענייני העניין המזרחי: רואים שם בבירור שהאשכנזייה ההגמונית בוכה על זה שהמזרחי מסרב לעשות את מה שהיא רוצה ושהיא רוצה למחוק תת-תרבות שלמה שלא מתיישרת לפי הקודים התרבותיים שלה.

מגיש: אני לא חושב שזה מה שרואים שם.

פרשננו לענייני העניין המזרחי: זה בגלל שאתה משתכנז. הממסד ההגמוני שותל לך בראש שזה בסך הכל קליפ גרוע של זמרת מנייריסטית עם חיבה מוגזמת לעוגות אנגליות, אלה עם הפירות המסוכרים שהם לא באמת פירות, סתם ג'לי עם צבע מאכל.

מגיש: אנחנו נמצא עכשיו להפסקת פרסומות וכשנחזור נשאל – האם בעשרים השנים שחלפו מאז רצח רבין מתברר שהוא בכלל נרצח על ידי אשכנזי? וגם: האם יוסי גיספן הוא המצאה של הממסד האשכנזי שיצר אותו כדי שנחשוב שכל המזרחים מפגרים? לפרשננו לענייני העניין המזרחי יש תשובה נחרצת. הישארו עמנו.

feedback-796135_1920

מערכונים

ראיון עבודה 2

פנים. משרד. יום

לפני השולחן יושב בחור צעיר, לבוש חולצה משובצת ומכנסי ג'ינס. הכיסא עליו הוא יושב הוא כיסא פלסטיק לבן, מן הפשוט שבפשוטים. אל החדר נכנס ג'ורג', בן 45, כרסו הולכת לפניו, ומתיישב מאחורי השולחן.

ג'ורג': שלום (מציץ בתיקייה) מוחמד אסלאן?

מוחמד: כן.

ג'ורג': נעים מאוד, אתה יכול לקרוא לי ג'ורג'. הציעו לך לשתות משהו בחוץ?

מוחמד: כן.

ג'ורג': אני רואה שאתה לא מכביר במילים, אה? (צוחק) טוב, זה עוד ישתנה. בוא ספר לי קצת על עצמך.

מוחמד שותק.

ג'ורג': אני מבין.

ג'ורג' מוציא חתיכת בד שחורה מהמגירה וקם לכסות איתה את עיניו של מוחמד. הוא חוזר להתיישב.

ג'ורג': עכשיו, ספר לי על תכונה חיובית אחת שלך ותכונה שלילית אחת.

מוחמד שותק. ג'ורג' קם ממקומו, סוטר למוחמד על פניו בחוזקה וחוזר לשבת.

ג'ורג': אני חוזר על השאלה – תכונה אחת חיובית ותכונה אחת שלילית שלך. ולא, פרפקציוניזם לא נחשב.

מוחמד ממשיך לשתוק. ג'ורג' מוציא מהמגירה נוצה, ניגש אל מאחורי מוחמד, תופס את ראשו בחוזקה ומתחיל לדגדג אותו באף עם הנוצה. מוחמד מתפתל, אבל האחיזה של ג'ורג' חזקה מדי.

ג'ורג': אין לך אף תכונה שלילית, אה? על מי אתה חושב שאתה עובד? אין אף אחד בעולם שאין לו תכונות שליליות!

ג'ורג' עוזב את מוחמד, שממשיך לנענע את ראשו מצד לצד בטירוף. רק כשהוא מבין שג'ורג' הפסיק, הוא נרגע. ג'ורג' עדיין עומד מעליו.

ג'ורג': תקשיב, מוחמד, אני רוצה לעזור לך להתקדם בחיים. גם זה שהיה פה לפניך שתק בהתחלה, אבל באיזשהו שלב נכנס לו שכל לראש והוא התחיל לדבר ולדבר ולדבר, הייתי צריך להפסיק אותו כי הגיעה הפסקת הצהריים. אתה יודע איפה הוא היום? בוא אני אספר לך – הוא היום הסוכן שטח הכי טוב שלנו! מביא את התוצאות הכי טובות כבר חצי שנה. הנה, רק אתמול הוא זכה בתואר הסוכן המצטיין.

ג'ורג' לוקח תמונה ממוסגרת ומראה אותה למוחמד, רק כדי להיזכר שהוא לא רואה כלום. הוא מסיר לרגע את הכיסוי מעל אחת מעיניו, דוחף לו את המסגרת עד כדי מילימטר מהאישון ואז מחזיר את כיסוי העיניים למקומו.

ג'ורג': אז מה אתה אומר? אתה לא רוצה להיות הסוכן המצטיין הבא שלנו? אמא שלך תהיה מאוד גאה בך.

מוחמד מניד בראשו לשלילה. ג'ורג' מהנהן. הוא מקים את מוחמד ולוקח אותו עד לקיר, משעין אותו עליו ומכופף את רגליו עד שברכיו יוצרות זווית של 90 מעלות. מוחמד מנסה להתיישב אבל ג'ורג' בועט ברגליו.

ג'ורג': לא, לא יושבים. אצלנו יושב רק מי שמראה נכונות לעבוד קשה. ובינתיים, אני חייב להודות, אתה לא מראה יותר מדי רצון להשתלב. תבין, פה זה כמו משפחה, אנחנו דואגים אחד לשני לא משנה מה. אז אם אתה רוצה שאני אדאג לתחת שלך, אתה צריך לדאוג גם לאחרים. אתה מבין?

מוחמד שוב מנסה להתיישב. התנוחה המכופפת קשה עליו מאוד. אבל ברגע שהישבן שלו מתקרב לרצפה ג'ורג' חובט בו ומחזיר אותו לתנוחה המקורית.

מוחמד: טייב, טייב, תכונה שלילית זה לפעמים אני לא מספיק אסרטיבי, ותכונה חיובית זה יחסי אנוש.

ג'ורג': נו, אתה רואה שכשאתה רוצה אתה יכול?

מוחמד: אני יכול לקום עכשיו?

ג'ורג': בטח, בטח.

מוחמד מתרומם ומשפשף את רגליו הדואבות. כשהוא רוצה להוריד את כיסוי העיניים, ג'ורג' סוטר לו על ידו.

ג'ורג': עוד לא סיימנו.  מה לגבי התנאים?

מוחמד: אני לא מבין.

ג'ורג' מוליך את מוחמד בחזרה לכיסא, אבל במקום להושיב אותו הוא מכופף אותו בצורה כזו שגופו יוצר צורת בננה. מוחמד בקושי מצליח לנשום.

ג'ורג': אני יודע שזה נושא שלא נעים לדבר עליו, אבל אני חייב לדעת מה התנאים שהיו לך קודם כדי לדעת מה להציע לך, אתה מבין?

מוחמד: (נאנק) אני… אני…

ג'ורג': אז בוא אני אעזור לך. לבחור עליו השלום שאתה אמור להחליף נתנו 250 על כל משימה שהצליחה.

מוחמד: זה… זה… קצת נמוך…

ג'ורג': תשמע, אני לא צריך להגיד לך שהמצב קשה (מכופף את מוחמד עוד קצת. מוחמד נאנק). גם אני ויתרתי השנה על הבונוס (עוד כיפוף). אמרתי לך כבר, אנחנו זה כמו משפחה פה, כולם נותנים כתף כשצריך (משתמש בכתף כדי להפעיל לחץ על הבטן של מוחמד).

מוחמד: (בקול חנוק) 250, 250, בסדר.

ג'ורג' מתרצה. הוא מקים את מוחמד מהתנוחה הכפויה, מוריד לו את כיסוי העיניים ולוחץ את ידו.

ג'ורג': אז נראה אותך ביום ראשון, אה?

מוחמד מדדה בקושי רב את דרכו החוצה.

ג'ורג' מתיישב מאחורי השולחן ומחייג בטלפון.

ג'ורג': היי. יש לי עוד שלושה מרואיינים להיום, אז אני אגיע הביתה מאוחר… לא, לא שכחתי, ביצים אורגניות וקמח כוסמין מלא. אני אקנה בדרך. טוב מותק, ביי.

הוא מנתק, הולך לדלת ופותח אותה. בחוץ ממתין צעיר נוסף.

ג'ורג': פאדי? בוא, תיכנס. הציעו לך משהו לשתות?

הסוף.

>> תחקיר "הארץ": עלייה חדה בעינויים בחקירות שב"כ

>> וזה מה שקרה בראיון העבודה הקודם

המדריך המאויר לילד: כך תענה בחקירות
המדריך המאויר לילד: כך תענה בחקירות
מערכונים

זרע של לוחמים 2

פנים. חדר תדרוכים צבאי. יום

ישיבה רמת דרג. קצינים וחיילים יושבים סביב השולחן, לכולם יש מחשבים ניידים. לחדר נכנס קצין בדרגת סגן אלוף.

סגן אלוף: בוקר טוב. כפי שכולכם יודעים, הגענו לרגע הכי קריטי שלנו, הרגע שבשבילו אנחנו קורעים את התחת כל השנה – היום אנחנו פותחים במבצע "נותנים זין לתקשורת".

הוא לוחץ על השלט הקטן שבידו ומפעיל את המצגת, שמוקרנת על הלוח שמאחוריו. בשקופית הראשונה כתוב: סודי ביותר. דובר צה"ל – יחידת קידום זרע לוחמים, ורואים תמונה לא מאוד מרומזת של גולנצ'יק שמאונן לתוך הכומתה שלו. בידו השנייה הוא מצדיע.

סגן אלוף: היום כל אחד מכם ייצא מהמשרד הממוזג וילך למרפסת כדי להתקשר לעיתונאים בכל כלי תקשורת אפשרי – אני חוזר! כל כלי תקשורת אפשרי – ואתם תעשו הכל בשביל שהם יפרסמו אייטם על הלוחמים שלנו שמחרפים את נפשם בעזה ובלבנון, וכל מה שהם רוצים זה לחזור הביתה בשלום, ללכת לבנק הזרע ולאונן לתוך כוסית בשביל אלפייה. שאלות?

אחת החיילות מרימה את ידה.

חיילת: כשאתה אומר כל כלי תקשורת אפשרי, אתה מתכוון גם לבלוגים וכאלה?

סגן אלוף: מצידי שזה יהיה עלון בית הספר היסודי על שם רבין בגבעת שמואל.

חיילת: אה, מעולה, כי יש לי קשרים עם העורך של מעריב לילדים.

סגן אלוף: אני לא צריך לספר לכם איך כלי התקשורת היום עושים לנו את המוות. הם כבר לא מקבלים כל אייטם שמציעים להם כמו פעם. אתם חייבים לפמפם חזק את המסר שיש הרבה נשים ימניות שרוצות זרע של לוחמים שהרגו איזה ערבי או שניים.

חייל: מה לגבי ראיונות עם חיילים קרביים? שנה שעברה זה עבד מצוין.

סגן אלוף: שאלה מצוינת! אני רוצה להזמין לחדר את אבי, אבל בגלל שאין לו סיווג ביטחוני אני צריך לכבות פה את המצגת ואתם תסגרו את הלפטופים (מכבה את המצגת. הלפטופים נסגרים) בוא, אבי, אתה יכול להיכנס.

אל החדר נכנס גולנצ'יק מזוקן וחרוך שמש.

סגן אלוף: תכירו, זה אבי, לוחם באגוז, אבל בשביל התקשורת הוא יהיה א'. אבי, בוא ספר לחבר'ה פה מה אתה עושה כשאתה חוזר הביתה מעזה.

אבי: ברגילות או בחופשים אני מתאם עם נציג של הבנק זרע שאני מגיע לתרום. מבחינתי זה נטו עניין כלכלי. משכורת של חייל לא מספיקה לכלום – סיגריות ובילויים ואתה כבר במינוס בחשבון. הכסף מהתרומות זרע עוזר לי לסגור פינות וליהנות מהחיים.

סגן אלוף: מעולה, אבי, תודה. יש לכם שאלות אליו? תחלבו אותו כמה שיותר.

חיילת ב': למה אתה עושה את זה? בגלל המצב בבית?

אבי: וואלה המצב בבית לא משהו, במיוחד אחרי שפיטרו את אבא מהעבודה.

חיילת ב': סגרו לו את המפעל בדרום?

אבי: לא, איזה דרום! אנחנו גרים בראשון. פיטרו אותו כי הוא גנב מהקופה.

קצין: הוא בטח עשה את זה כדי לממן לימודים לילדים, לא?

אבי: לא, הוא שם הכל בווינר.

סגן אלוף: טוב, אנחנו סוטים פה מהנושא. אבי, אתה מכיר עוד חברים קרביים שעושים את זה?

אבי: בטח! כל היחידה כמעט. אם יש לנו נהג אוטובוס גבר שגם היה אגוזניק אז בדרך הביתה הוא עוצר לנו בבנק זרע וכולנו יורדים, מביאים שם ביד וממשיכים הביתה עם הסטפה בכיס.

קצינה: מקסים. זו גאוות יחידה. שווה גם להדגיש את זה כשמדברים עם העיתונאים.

סגן אלוף: יאללה, דיברנו מספיק. הגיע הזמן לצאת למשימה. קדימה!

כל החיילים של דובר צה"ל קמים חדורי תחושת שליחות. הם יוצאים מהחדר, ונשארים בו רק סגן האלוף ואבי מאגוז. אבי מוציא מהכיס כוסית קטנה.

אבי: תגיד אחי, איפה השירותים פה? יש לחברה שלי היום יום הולדת, ועוד לא קניתי לה כלום.

סגן האלוף לוקח את אבי ומכווין אותו לשירותים.

סגן אלוף: יאללה, תקוף (קורץ לו).

אבי: תודה אחי. אתה יכול לשמור לי על הנשק בזמן שאני בפנים?

אבי נותן את הרובה שלו לסגן אלוף. הוא עומד מחוץ לשירותים עם הנשק עליו, מביט מצד לצד ושומר שאף אחד לא יפריע ללוחם לבצע את המשימה.

סוף.

>>  תזכורת: המשימה הצליחה גם בשנה שעברה

"יאללה, חזי, אתה יכול לעשות את זה! תחשוב על המש"קית ת"ש"
"יאללה, חזי, אתה יכול לעשות את זה! תחשוב על המש"קית ת"ש"
מערכונים

פתרון שתי המדינות (מערכון עצוב)

פנים. חדר מדרגות – יום

גבר כבן 40, ממושקף, מעט מקריח, דופק בדלת. לא עונים. דופק שוב. עדיין לא עונים. הוא מצלצל בפעמון. כלב מדירה סמוכה נובח. הדלת לבסוף נפתחת עד כדי סדק בלבד, המחסום הקטן שבמעלה הדלת לא מאפשר לה להיפתח יותר מזה. מבעד לסדק מציצה ישישה חביבה.

פתרון שתי המדינות: ערב טוב, גברתי, מה שלומך? שמי פתרון שתי המדינות ואני רוצה…

ישישה: (קוטעת אותו) לא, אני לבד פה, לא יכולה.

היא סוגרת עליו את הדלת. הוא לא אומר נואש ושוב מצלצל בפעמון. הכלב נובח. הדלת נפתחת כעבור מספר שניות.

פתרון שתי המדינות: אני מתנצל על ההפרעה, גברת, אבל מדובר בנושא חשוב שיכול לשנות את פני המדינה שלנו לעוד הרבה שנים קדימה.

האור בחדר המדרגות נכבה. הוא תר אחר המתג ומדליק את האור, ומגלה שהדלת סגורה. הוא מצלצל בפעמון. ואז שוב. הישישה פותחת.

ישישה: תקשיב, בחורצ'יק, אני לא יודעת מה אתה מוכר, אבל לשמחתי אין לי עוד הרבה שנים קדימה. מאז שיחזקאל הלך אף אחד לא דואג לי, הילדים רק מחכים שאני אתפגר כדי לקבל את הדירה, לחלק אותה לארבעים ולשכן בה חמישים סטודנטים ועשרים סודנים, ואם הנכדים באים זה בגלל שהכריחו אותם, וגם זה הם תקועים עם הראש כל היום בטלפונים שלהם.

פתרון שתי המדינות: צר לי לשמוע, אבל את בטח אוהבת אותם ורוצה שיהיה להם טוב, לא?

ישישה: לא.

הישישה סוגרת בפניו את הדלת. פתרון שתי המדינות ניגש לדלת ממנה נשמעו נביחות הכלב ומצלצל בפעמון. הנביחות נשמעות ביתר שאת. מפנים הבית נשמעות קריאות גבר שמנסה להשתיק את הכלבה. אחרי צלצול נוסף בפעמון הדלת נפתחת. גבר כבן 50 עומד בפתח. הוא לובש חולצת סוף מסלול מהוהה. כלבה קטנה ועצבנית לרגליו, נובחת כלפי פתרון שתי המדינות.

פתרון שתי המדינות: ערב טוב, אני…

גבר: (קוטע אותו) אתה לא מבוגר מדי בשביל להתרים?

פתרון שתי המדינות בולע את העלבון בשתיקה.

פתרון שתי המדינות: ערב טוב, אני פתרון שתי המדינות. בטח שמעת עליי בחדשות.

פתרון שתי המדינות מושיט לגבר עלון, אבל זה האחרון לא טורח להציץ בו. הוא מסובב ראשו לכיוון הבית.

גבר: (צועק) שולה! שמעת על פתרון שתי המדינות? שולה!

שולה כבדת הגוף מגיעה.

פתרון שתי המדינות: שלום גברתי, ערב טוב. אני…

גבר: אמרת את זה כבר אלף פעם, אתה פתרון שתי המדינות (פונה לאשתו) את שמעת עליו משהו?

שולה: לא, אבל הוא נראה לי מוכר. אתה עושה דיאטה בקבוצה של חלי?

פתרון שתי המדינות: לא, אבל אולי שמעתם עליי בחדשות?

שולה: לא, אין שום סיכוי. אני לא מפספסת אף פרק בחדשות. מדברים עכשיו כבר חצי שעה על החתונה של בר רפאלי.

פתרון שתי המדינות: ובטח בכותרת הראשית של המהדורה ציינו שלפי נתוני משרד הפנים יש כבר קרוב לארבע מאות אלף מתנחלים ושפתרון שתי המדינות הופך עוד מעט בלתי אפשרי, נכון?

שולה: אההה, לא, לא דיברו על זה.

פתרון שתי המדינות: טוב, אולי יהיה על זה אייטם אחרי הפרסומות.

שולה: לא, אחרי הפרסומות ידברו על זה שבגלל המוסלמים אסור למכור אלכוהול באירופה, ובסוף המהדורה ילוו את אייל גולן לביקור בבית ספר יסודי. הוא עושה שם אודישנים לקראת המופע "אייל גולן קורא לך, בואי בהסכמה".

גבר: איזה גבר. והגיע הזמן שהאירופאים יתעוררו וילמדו לקח, למה אלה יהפכו את הנשים שלהם לשפחות מין.

פתרון שתי המדינות: בכל מקרה, אני רוצה להציע לכם לחתום על עצומה בעד פתרון שתי המדינות למען הישרדותה של ישראל ומניעת הפיכתה למדינה דו-לאומית.

פתרון שתי המדינות מושיט לעברם בלוק כתיבה ועט. באותה השנייה שוב נכבה האור. פתרון שתי המדינות מדליק אותו.

גבר: לא, לא, אנחנו לא חותמים על דברים סתם.

שולה: כן, סיפרו היום בתכנית הבוקר על מישהי שחתמה על טופס שהיא לא קראה עד הסוף ומסתבר שהיא חתמה על סעיף שמשאיר את הגז באדמה ובגלל זה היא לא קיבלה 2,500 שקל מהבנק שכולם אמורים לקבל.

פתרון שתי המדינות: טוב, זה נשמע לי קצת מופרך. אני רק מבקש שחתמו על הצרה דקלרטיבית שאתם בעד הבטחת עתידה של מדינת ישראל, ושאתם מעוניינים שישראל תושיט יד ל….

הדלת נטרקת בפניו. האור נכבה. פתרון מדינות ממתין מספר שניות, מדליק את האור ועובר לדפוק בדלת אחרת. היא נפתחה מהר מהצפוי, ונגלה לעיניו ילד כבן 10.

פתרון שתי המדינות: ערב טוב, אני פתרון שתי המדינות. רציתי לספר לכם על עצמי ועל הדרך בה אני מתכוון להבטיח עתיד טוב יותר עבורך ועבור מדינת ישראל ולמנוע את הפיכתה…

ילד: (קוטע אותו) אמא ואבא לא בבית.

הדלת נטרקת. פתרון שתי המדינות עומד מול הדלת ולא יודע את נפשו מרוב ייאוש. האור נכבה. הפעם אף אחד כבר לא מדליק אותו.

>> לא משנה, העיקר שיש לנו את אופיר אקוניס

פתרון שתי המדינות בדלת
שומר שפתרון שתי המדינות לא ייכנס בטעות בדלת