מחזה·סאטירה

המלך – מחזה קצר

הדמויות:

המלך חבּיבּי
המלכה
המזכיר המדיני
המזכיר הצבאי
הצייצן המלכותי
אזרח
זקיף
המלך הכנוע
הנסיך

תמונה ראשונה: בדרך לארץ המובטחת

פיל מלכותי גאה נושא על גבו אפיריון ובו המלך והמלכה. לצד הפיל צועדת הפמליה.

המלכה: [מוציאה ראשה מהחלון] נו, הגענו?

המזכיר המדיני: בקרוב מאוד, מלכתי, ממש בקרוב.

המלכה: כמה זמן עוד אפשר לחכות? אי אפשר לישון פה עם כל העליות והירידות.

המזכיר המדיני: עוד קצת אורך רוח, זה כל מה שאני מבקש.

המלכה: אני שומעת את זה כבר חודשים. בינתיים אני רואה פה רק גבעות מצהיבות ואדמת טרשים.

המזכיר המדיני: על פי המפות והכוכבים, הארץ המובטחת כבר מעבר לסיבוב. מלוא הטנא כיבודים מחכים לך שם, תכשיטי זהב פרוויים ומיני תרגימא, שמלות עם אמרות מזהב ויין שממלא תדיר את כוסך, מבלי שאת, גבירתי הנעלה, תצטרכי להוציא אגורה שחוקה מכיסך.

המלכה: הארץ המובטחת בתחת שלי!

המלך: [נזעק להוציא ראשו מחלון אחר] ששששש, איך את מדברת? אולי יש בסביבה איזה עיתונאי מרוט שיעשה מזה כותרת?

המלכה: עיתונאי? הצחקת אותי. הבט סביב מלוא האופק – הדבר היחיד שיש פה הוא קרנף עצל שריח הפרשותיו מזכיר את התופת.

הצייצן המלכותי: כמה טוב לראות את זיו פניך, אדוני. [מוציא דף ועט] אנסח מיד מודעה נמלצת בשמך: נתינים יקרים, עת גבורות היא זו, זמן למעשים גדולים, הנה אנו באים להצילכם מיד זדים ורשעים. טחו עיניכם מראות כי חייכם אינם סוגים בשושנים, בעוד מספר שעות תוכלו לומר: המלך חבּיבּי הוא המלך שלי.

המלך: [מפהק] זה דווקא לא…

המלכה: איום ונורא! בלי מילה אחת של פרגון למלכתנו הנדירה.

המלך: [מתעורר] נכון! איום ונורא! איך הם אמורים להכיר ככה את פועלה של המלכה?

הצייצן המלכותי: אלפי בקשות סליחה ומחילה, גבירתי, את ההודעה הקודמת אשליך ברגע זה. כבר מתנסחת הודעה חדשה בראשי וזו לשונה: ידוע היטב כי מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, אך במקרה שלפנינו מדובר בתופעת…

המלכה: תופעה?!

הצייצן המלכותי: …טבע מופלאה, כולה אומרת רוך אך גם חוזקה, משליכה את מרותה על כל איש ואישה, עד כי יהללוה כולם במקהלה.

המלכה: אני משליכה את מרותי?

הצייצן המלכותי: בקטע טוב.

המלכה: [למלך] אני משליכה את מרותי?!

מלך: [נרתע] לא, חלילה, אף פעם לא השלכת שום…

המזכיר הצבאי: מלכתי, אם יורשה לי לדבר בזכותו…

המלכה: לא יורשה!

הצייצן המלכותי: באמת שרציתי…

המלכה: להלבין את פניי ברבים [למזכיר הצבאי] הצייצן הפך למטרד ביטחוני ממעלה ראשונה, גרוע יותר מכל צבאות האויב יחדיו. שפוט אותו בעוון בגידה, על האדמה הקדושה כף רגלו לא תדרך.

המזכיר הצבאי: כן, גבירתי [שולף אקדח]

המזכיר המדיני: רגע, גבירתי, אם יורשה לי להעיר הערה.

המלכה: נניח שיורשה.

המזכיר המדיני: גם אם שגה הצייצן בשגגה…

המלכה: בשגגה או לא בשגגה, הוא שגה שגיאה גדולה.

המזכיר המדיני: מחלי לו על מילותיו הנפסדות. כשתגיע שעת האמת להשתלט על הכתר, זה שמגיע לך בזכות ולא בחסד, נצטרך את לשונו הזריזה כדי לשכנע את נתיני הממלכה שאת הדבר הכי טוב שקרה להם מאז שבעת ימי בריאה.

המלך: יש משהו בדבריו.

המזכיר המדיני: וממך אדוני אבקש בכל לשון של בקשה, אל תזכיר לנתינים ולו ברמז מה קרה בממלכה שהותרנו מאחור.

המלך: אבל הם צריכים לדעת ש…

כולם חוץ מהמלך: [בצעקה] לא!!!

המלך: אוקיי, אז לא.

המזכיר הצבאי: עצרו הכל! מישהו מתקרב.

המזכיר המדיני: נדמה לי שזהו נתין מהממלכה החדשה. גש, הבא אותו הלום, בוא נראה את פניו אורות כשאנחנו מבשרים לו שהגענו לשחרר אותו מעול הבחירות.

תמונה שנייה: הפגישה עם האזרח

המזכיר הצבאי: נתין, השתחווה בפני המלך.

אזרח: מה… מי אתם?

המזכיר הצבאי: אנחנו שואלים פה את השאלות!

המזכיר המדיני: [לאזרח] סלח למזכיר הצבאי, את נימוסיו הוא למד בשדות הקרב. במקום לחלות את פניהם של אנשים, הוא ישר תוקף אותם. טעינו גם אנחנו שלא הצגנו עצמנו תחילה, אנא קבל זאת במחילה.

אזרח: בסדר, אבל למה אתה מדבר בחרוזים?

המזכיר המדיני: כי כך אנחנו מראים שאנו נעלים על הבלי החיים.

הצייצן המלכותי: הוא מתכוון לומר שכך הנתינים יודעים שהם בידיים טובות, שהחיים עצמם שמורים מכל משמר אצלנו במרתפים.

אזרח: אבל החיים שלי די טובים, תודה [פונה ללכת]

המזכיר הצבאי: לא חבל שתמות במלחמה?

אזרח: [נעצר] סליחה?

הצייצן המלכותי: מה שהוא רצה להגיד זה שחבל שלא תהיו מוכנים למתקפת פולשים. אתה רואה את המלך פה, רכוב על הפיל? הוא עצר בגופו שלוש מתקפות, אפילו שזה עלה לו במחיר כבד. אל תשאל איזה מחיר… [האזרח לא שואל] לא, אל תשאל איזה מחיר נורא, באמת, אתה לא רוצה לדעת…

אזרח: טוב, אז מה המחיר?

המלך: את אחי יקירי איבדתי בקרב. הוא צעק "קדימה הסתער" ונהרג מכדור תועה.

המזכיר הצבאי: סיפור קשה.

המזכיר המדיני: איום ונורא.

המלך: על ערש דווי הוא אמר לי, "חבּיבּי, יהיה אשר יהיה, אמור לנתינים שהכל היה שווה. צווה עליהם שימליכו אותך למלכם והזכר תדיר את גבורתי". ואז הוא עצם את עיניו…

המזכיר המדיני: אני תמיד דומע בקטע הזה.

המלך: …וראיתי את נשמתו פורחת. רגע לפני שדאתה מעלה מעלה הנשמה אמרה "אל תניח לרסן השלטון לעולם, אחרת ארדוף אותך מהעולם הבא".

המזכיר הצבאי: עד היום אנחנו מלמדים בגני הילדים ובבתי הספר את מורשת הקרב שלו. איזה לוחם הוא היה, עשוי ללא חת.

המלכה: וגם גבר נורא נאה, בל נשכח.

המלך: טוב, דיברנו עליו מספיק, עכשיו זמן מעשים. נתין, הראה לנו את הדרך לארצך, בואו נלך להציל את המסכנים.

אזרח: אבל אני באמת לא חושב שאנחנו…

המזכיר הצבאי: [שולף אקדח] קדימה צעד! שמאל ימין שמאל, שמאל ימין שמאל…

תמונה שלישית: בשערי הארץ המובטחת

מגיעים לשערי הארץ המובטחת. זקיף עומד בכניסה.

זקיף: עצרו! יש לכם אישור כניסה?

המזכיר המדיני: זה בסדר, אנחנו בדרך לארמון.

זקיף: אין כניסה סתם כך. צריך אישורים והזמנה חתומה.

אזרח: הם אומרים שהם באו להשתלט…

המזכיר הצבאי: [מכה בו מאחור] שתוק!

המזכיר המדיני: להשתלט על חוסר הצדק המשווע שפשה בממלכה.

זקיף: החוק הוא פשוט: יש אישור – נכנסים, אין אישור – מתחפפים.

המזכיר הצבאי: בוא אני אראה לך מה זה אישור… [מתחיל לשלוף את האקדח. המזכיר המדיני ממהר לקראתו]

המזכיר המדיני: אין צורך בזה. [לזקיף] זה מחמם את הלב לראות חייל ממלא את פקודתו ללא שאלות ותהיות, אך בטוחני שאחרי שתבין כי האיש שבאפיריון הוא מנהיג מסדר גודל אחר, על-זמני ואל-אנושי, תפתח לא רק את שערי הארמון, אלא גם את שערי ליבך. הרשה לי להציג בפניך את בן האלים שכל בני התמותה נושאים אליו עיניים מעריצות, המצביא שכיבושיו עוד יילמדו בגני הילדים, המדינאי שמנהיגי העולם עולים אליו לרגל רק כדי לשמוע את אוושת כנפי ההיסטוריה, קבל את המלך חבּיבּי הראשון [המלך יורד מן האפיריון, מסתכל סביבו במיאוס לא מוסתר אבל עוטה על פניו ארשת מתנחמדת ברגע שהוא פונה אל הזקיף].

המלך: בוקר טוב. [הצייצן לוחש משהו באוזנו] ערב טוב. אני תמיד שמח לפגוש מישהו בעל רקע קרבי, זה אומר שיש לנו הרבה במשותף. [הזקיף שותק] תגיד לי, כמה אתה מרוויח בחודש?

זקיף: אם אתה חושב שתוכל לשחד אותי…

המלך: חס וחלילה! שוחד? לא יעלה על דעתי! מאז ומתמיד דגלתי בטוהר המידות ובשלטון נקי כפיים. צייצן, ספר להם מה קרה לקודמך בתפקיד.

הצייצן: הוא ניסה למכור ציוצים עבור אחד השרים.

המלך: והיום הוא?

הצייצן: מאכל לעורבים.

המלך: אני מאמין בשוויון בפני החוק ובדין אחד לכולם. אצלי הזקיפים הם שווי ערך לכל אחד אחר, ובגלל זה התעניינתי בהכנסתך, שוודאי אינה תואמת את רמתך האישית. זה בסדר אם ברצונך לשמור זאת לעצמך, גם אני מאמין בקניין אישי ובזכות השתיקה. אמור לי, כמה זמן אתה כבר עומד פה?

הזקיף: כמה שעות טובות.

המלך: מעניין, אני לא שומע את הצעדים של המחליף שלך. הוא בטח מבלה עכשיו עם בחורה צעירה, מספר לה סיפורי גבורה…

הזקיף: ממציא סיפורי גבורה, אתה מתכוון.

המלך: נו, אתה רואה שיש לנו הרבה במשותף? שנינו הקרבנו את עצמנו למען המדינה בזמן שאחרים תקעו איזו מזכירה [הזקיף מביט אחורה, עצבני] ועכשיו הוא תוקע אותך. למה שלא תדבר על זה עם המלך שלך?

הזקיף: הוא לא…

המלך: הוא לא מבין, אני יודע. כל מה שהשמן הזה עושה הוא לשבת על התחת שלו ולחלק פקודות, בזמן שאתה קופא פה מקור [הצייצן שוב לוחש לו משהו] מתייבש מחום. הוא כבר שכח מה זה להיות מלך של כולם.

הזקיף: כדאי שאשתוק עכשיו. אם יגלו שלא הגנתי על כבודו של המלך…

המלך: ומי יגן על הכבוד שלך? כל החיים אתה רגיל לציית, לומר הן, לספוג השפלות, להרכין את הראש, בזמן שהאחרים מטפסים על גבך הכפוף וקוטפים את מנעמי החיים. הגיע הזמן לומר די! להיות זה שמטפס במקום להיות מטופס, שרומס במקום להירמס, שמזיין במקום מזוין, ש…

זקיף: תיכנסו. [זז הצידה] אבל אל תשכח אותי כשתהיה השליט, אה? אני רוצה להיות אחראי משמר, ומשכורת כפולה, לא כפולה, משולשת! וגם לבחור את הבחורה הכי…

אזרח: אל תעשה את זה!

המזכיר הצבאי תוקע בו כדור ומשליך את גופתו הצידה. הפמליה עושה את דרכה פנימה, חולפת על פני הזקיף מבלי להתייחס אליו כלל.

תמונה רביעית: ההשתלטות

בתוך ארמון המלוכה. המזכיר הצבאי עומד מעל המלך הישן, שנמצא כנוע על ברכיו. מסביב גופות של בני משפחתו של המלך הכנוע וכמה משריו. חיל המשמר, שאמור היה להגן על המלך מפני פולשים, ניצב בבירור לצד המלך החדש ופמלייתו.

המזכיר הצבאי: [למלך חבּיבּי] מילה אחת שלך והוא מצטרף לאשתו ולילדים שלו.

המלך הכנוע: [מתחנן] בבקשה לא, אני אתן לכם כל מה…

המזכיר הצבאי: [מהדק את האחיזה] שתוק!

המלך: זה בסדר, תן לו להשלים את המשפט. אנחנו הרי אורחים בארמון שלו. כרגע.

המלך הכנוע: תקבלו את כל הזהב ואת כל המסים שאני גובה מהאזרחים ואת כל הנשים [מביט לעבר הצייצן] והגברים, אם זה הקטע שלכם…

הצייצן: גברים?! אני סטרייט מאוד. הלוואי עליך לצאת עם חצי מהדוגמניות שיצאתי איתן.

המלך: אין צורך להתרגש, אנחנו לא חיים בימי הביניים, וחוץ מזה גם אני תוהה לגביך לפעמים [פונה למלך הישן] תן לי לשאול אותך שאלה: אם גם ככה אני אקבל את כל המיסים והנשים…

המלכה: איזה נשים?!

המלך: זה לא בשבילי, יפתי. זו תשורה לחיילים הנאמנים. אני זקוק לריחו של פרח אחד בלבד כל חיי.

המלכה: ידעת לדחוף את האף שלך טוב מאוד גם לפרחים אחרים.

המלך: אבל אף אחת מהן היא לא שושנת פרא כמוך.

המלכה: קשקשן.

המלך: דבורה עוקצנית שלי.

המלכה: לפני שנייה הייתי פרח.

המלך: את עולם ומלואו: גם הפרח וגם הדבורה, גם המכתש וגם העלי, גם המוץ וגם התבן.

המלכה: המילים שלך לא מספיקות. אתה יודע מה ירצה אותי, נכון?

המלך: יקירה, אנחנו באמצע השתלטות על השלטון.

המלכה: שאזכיר לך מה כתוב בחוזה? חובה על המלך לרצות את אשתו בכל מקום וזמן שיידרש, בין אם בעתות שלום או בעתות מלחמה, בין אם בעת משחק כדורגל או בעת ערב צדקה לילדים חולים. קדימה, תפעיל את הלשון.

המלך ניגש בלית ברירה אל המלכה, נעמד מאחוריה וכורע על ברכיו. הוא מרים את שולי שמלתה ונבלע תחתיה.

המלכה: עם כל הלשון, חבּיבּי, אל תעצור. שירת בסיירת, אתה בוודאי יודע להתמודד עם מעצור.

המזכיר המדיני: [אחרי שהות, מכחכח בגרונו] אדוני, אם תוכל רק להחליט מה לעשות עם המלך הישן.

המלך: [מוציא את ראשו מתחת לשמלה] כן, נכון. [ נעמד וניגש למלך הכנוע] מה כבר תוכל לתת לי מעבר לכל המסים וההטבות להם אזכה מתוקף תפקידי כמלך החדש?

המלך הכנוע: אוכל לגלות לך כיצד להחזיק את מוסרות השלטון לנצח.

המלך: [צוחק] אני רואה כמה טוב הצלחת.

המלך הכנוע: אחשוף בפניך כיצד גרמתי להמונים להעריץ אותי.

המלך: בוא נראה: ראשית עליי להבטיח להם שאני האביר על הסוס הלבן שבא להושיע אותם מחייהם הקטנים וחסרי המשמעות, אחר כך אצטרך לשסות אותם באליטות שנישלו אותם ממה שמגיע להם, ולבסוף עליי להזהיר מפני איומים חיצוניים ופנימיים שרק אני יכול להם. עשיתי את זה נכון?

המלך הכנוע: [מגמגם] זה… לא… כן… בערך….

המלך: ניסית ללמד אותי את השיטה הרשומה על שמי? אני הרי כתבתי את "מקום נצחי תחת השמש: מדריך חבּיבּי להשתלטות על השלטון".

המלך הכנוע: כן, אבל…

המלך מסמן בראשו למזכיר הצבאי, שיורה כדור בעורפו של המלך הישן.

המלכה: סיימנו עם המשחקים? כי אני ממש לא גמרתי.

המלך חוזר למקומו מתחת לשולי שמלתה של המלכה. היא נאנחת בעונג.

תמונה חמישית: יורש העצר

אידיליה עצלה שוררת בארמון המלוכה. המלך והמלכה יושבים משועממים על כיסאות המלכות. לפתע נכנס בריצה הצייצן המלכותי.

הצייצן: [חסר נשימה] אדוני המלך…

המלך: [נושא מבט בקושי] מה קרה?

הצייצן: [עדיין חסר אוויר] יש הפ… יש הפ…

המלך: אמור כבר, מה יש? הפוגה? הפקדה?

הצייצן: יש הפגנה.

כל הנוכחים בארמון מזדקפים.

המלך: הפגנה?

הצייצן: מאות אנשים מחוץ לארמון קוראים להעמיד אותך לדין.

המלך: אותי? לדין? חצופים! רק אני מחליט את מי מעמידים לדין, ובפעם האחרונה שבדקתי, אני צח כשלג שבתולה פוסעת בו עם שמלה לבנה ותחתוני משי אדומים.

הצייצן: הם צועקים "חבּיבּי מושחת, חבּיבּי גנב" ואפילו, רחמנא לצלן, קוראים לעבר המלכה "עושקת הציבור יכולה לנשק לי בתחת".

המלכה: היו מתים! לא, באמת, הם היו צריכים להיות מתים ברגע שהעזו לעלות את המחשבה הזאת על דל מוחם הרופס. שר הצבא, העמד אותם אל הקיר!

המזכיר הצבאי: [לצייצן] כמה אמרת שיש שם?

הצייצן: מאות, אולי אלפים. לא הצלחתי לספור כי הייתי עסוק בבריחה מחמת זעמם.

המזכיר הצבאי: אם זה מאות אני אצטרך רק כמה אקדחים ורובים. אם זה אלפים אצטרך גם תותחים רושפי אש.

הצייצן: אני לא יודע בדיוק…

המזכיר הצבאי: אני לא אקח סיכון. אירה בליסטראות של אש גם אם הם בודדים. זה עדיין יהיה מחזה יפה. לא כמו אלפים בוערים, ועדיין…

המלך: חכה רגע עם הבליסטראות. אני רוצה לשמוע מה יש ליורש העצר להגיד. הוא זה שמחובר אל העם והוא זה שיידע כיצד להשקיט את רוח המרד המפעמת בהם שלא לצורך. [קורא החוצה] נסיך!

נכנס יורש העצר. גבוה, רזה, חיוור, מלא בעצמו.

יורש העצר: כן, אבא?

המלך: הצייצן המלכותי דיווח על המונים שצובאים על הטירה ודורשים את הדחת משפחת המלוכה.

יורש העצר: שיצעקו להם כמה שהם רוצים.

המלך: ומה אם הם יסחפו אחריהם עוד אחרים?

יורש העצר: העם איתנו. הם יודעים שבלעדינו הממלכה תושמד בן לילה.

המלכה: ילד חכם. שתי טיפות מים אמא שלו.

המלך: אלה בטח המלכים מהממלכות האחרות שבוחשים בעניינים לא להם.

יורש העצר: נכריז עליהם מלחמה!

המלכה: כן, מלחמה!

המזכיר המדיני: מדובר בעשרות ממלכות, אנחנו נובס.

המזכיר הצבאי: פחדן!

המזכיר המדיני: לתקוף כך, ללא קאזוס בלי מובהק.

יורש העצר: הם הביאו זאת על עצמם כשביקשו להחליף בדרכי מרמה שלטון נבחר.

המלך: גייסו את כל העם למלחמה!

יורש העצר: הוקיעו את כל המפגינים כבוגדים והשליכו אותם לכלא.

המזכיר הצבאי: [מאוכזב] רק לכלא?

יורש העצר: כך נוכל לקיים משפטי ראווה בתום המלחמה.

המלכה: גאון שלי. הגנים שלי עשו לו רק טוב.

יורש העצר: [לצייצן] בוא, נלך להתייחד… כלומר, לצייץ. ההמונים זקוקים עכשיו יותר מתמיד לקריאות העידוד שלנו. עליהם לדעת שלא לחינם הם משלמים בחייהם בשעה שאנו מוגנים [שניהם יוצאים].

המלכה: [למלך, בנימה פתיינית] אתה יודע עד כמה מלחמה מחרמנת אותי, נכון?

המלך: למענך אבעיר את העולם. אהפוך אותו לחור שחור.

המלכה: בוא תתחיל מחור אחד קטן לפני שאתה הולך בגדולות.

המלכה מסובבת את אחוריה כלפי המלך. הוא ניגש אליה ונעלם מתחת לשמלתה. ברקע נשמעים פיצוצים וזעקות. המלכה מתענגת. הסוף.

סאטירה

מאלאור לחושך: הלינץ' בתחרות התחפושות

חג פורים הוא כנראה החג האהוב ביותר על ילדי ישראל, אבל יש ילד אחד שהחג הזה ייחרט בזיכרונו כאירוע טראומטי ואלים.

הכל החל מפוסט בפייסבוק שפרסם רן כרמי¯בוזגלו, פעיל למען שחרורו של אלאור אזריה, בו קרא להורים לחפש את ילדיהם לחייל היורה. בקרית עקרון לקחו את היוזמה צעד אחד קדימה, וארגנו תחרות תחפושות אלאור שהתקיימה במתנ"ס המקומי. עשרות ילדים בגילאים שונים, החל בפעוטות בני שנה שהגיעו עם בגד גוף שעליו הכיתוב "אוכל מחבלים עם המטרנה" ועד ילדים בני 13 עם חתימת שפם וכומתה שגנבו מ"ריקושט", הגיעו על מנת להשתתף בתחרות.

אך האירוע הצבעוני הפך עד מהרה לזירת קרב, אחרי שכמה מהילדים טעו לחשוב שברוך ישראל, ילד בן 7 ממוצא אתיופי, הוא מחבל. "הוא היה מאוד גאה בתחפושת שלו. היו לו מדים שאמא שלו תפרה לו ורובה שהוא שמר מתחת לכרית בלילה ולקח איתו לכל מקום, אפילו לבית הספר", שחזר אביו מנגיסטו. "כשהגענו למתנ"ס הוא התלהב לראות את כל הילדים שגם התחפשו לאלאור, אבל אמר לי שהוא האלאור הכי טוב מכולם".

האב הנסער הוסיף כי בדקות הראשונות הכל התנהל כשורה, עד שבנו התנגש בטעות בילד אחר שהחזיק בידו כוס מיץ פטל. "המיץ נשפך על הילד השני וכשהוא הסתכל על החולצה שלו הוא היה בטוח שזה דם וצעק 'נפצעתי! מחבל!"", סיפר מנגיסטו. לדבריו, כל הילדים שהיו במקום שלפו את כלי הנשק שלהם והחלו להפליא את מכותיהם בבנו. "הוא שכב חסר אונים בזמן שכולם הרביצו לו", תיאר בעיניים דומעות ובקול רועד. "ברגע האחרון הצלחתי להגיע אליו ולהסביר לילדים שהוא אלאור בדיוק כמוהם. הם לא האמינו בהתחלה ואמרו שזה הכל תרגיל הטעיה של שמאלנים, אבל אחרי שהראיתי להם תמונות של ברוך מחופש גם לצל הם ירדו ממנו".

על אף התקרית האלימה והמכוערת, ההורים האחרים שהיו במקום סירבו להתנצל. "הבן שלי עשה את מה שהיה צריך כדי להגן על האחרים", אמרה אמו של הילד שעל מדיו נשפך המיץ. "זה קל לכם העיתונאים לשבת בתל אביב ולהגיד שהוא לא היה צריך להגיב, אבל מה היה קורה אם זה לא היה פטל? הבן שלי מנע אסון". אב אחר, שבנו השתתף בלינץ', סיפר כי טפח לבנו על השכם בתום האירוע. "אם לפוליטיקאים במדינה הזאת היו ביצים כמו שיש לבן שלי, מזמן לא היה נשפך פה יותר מיץ", אמר.

כשמנגיסטו נשאל האם יחפש את בנו לאלאור אזריה גם בשנה הבאה, השיב בחיוב ללא שמץ של היסוס. "רק ככה הילדים האחרים ילמדו על סובלנות וכיבוד האחר. כולם בסופו של דבר יכולים להיות אלאור אזריה".

http://www.mako.co.il/AjaxPage?jspName=embedHTML5video.jsp&galleryChannelId=35e8d13bccb7a510VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=df307db6ea759510VgnVCM100000290c10acRCRD&vcmid=164271477bb7a510VgnVCM100000290c10acRCRD

סאטירה

משאל רחוב: הירי באום אל-חיראן

האירוע הקשה שהתרחש השבוע ביישוב הבדואי אום אל-חיראן, במהלכו נהרגו שוטר והאזרח שנהג באוטו שדרס אותו, הביא גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית להתבטא בנושא במהירות הבזק. בצד ימין מיהרו לשייך את הדורס לדאע"ש, בעוד בצד השמאלי של המפה האשימו את המשטרה בטיוח ואת ההנהגה בליבוי האלימות במקום בניסיונות למצוא פשרה. יצאנו לרחוב כדי לשאול את העוברים ושבים מה דעתם על האירוע ועל האשם האמיתי.

לילך, 22, רחובות: "ראיתי את ההתחלה של הסרטון וישר כיביתי, כי אחר כך זה עושה לי סיוטים בלילה. שלחו לי פעם סרטון של מישהו שזורק חתלתולים מסכנים לכביש מהיר, ואחרי זה לא ישנתי יומיים כי חשבתי רק על החתלתולים המסכנים האלה. חוץ מזה יש לי מחר פסיכומטרי, ואני לא רוצה להיות עייפה במבחן. צריכה להוציא לפחות 650 כדי להתקבל לפסיכולוגיה ושירותי אנוש. אבל אין לי ספק שהערבים אשמים".

עליזה, 54, נס ציונה: "אני לא מאמינה ששוטרים ירו סתם ככה. פה זה לא אמריקה, שהשוטרים יורים לפעמים בכושים בלי סיבה. הם בטח חשו בסכנת חיים. אני יכולה להבין אותם, גם אני חשה לפעמים בסכנת חיים ליד ערבים, במיוחד כשהם עוברים לידי באוטו ושומעים מוזיקה מזרחית בקולי קולות. למזלם אין לי נשק".

ירון, 33, חיפה: "אצלנו בחיפה יש דו-קיום אמיתי, אז אני יודע שאפשר גם אחרת. אנשים מכל רחבי הארץ באים אלינו רק כדי לאכול חומוס אצל הערבים. אולי הפתרון הוא שהבדואים בנגב יפתחו גם חומוסיות".

צאלה, 26, תל אביב: "הפוליטיקאים עסוקים רק בהפחדות ובשיסוי. הם ישר מיהרו להכריז שזה היה פיגוע של דאע"ש, כשזה היה יכול להיות גם פיגוע של חמאס או של התנועה האסלאמית. זה שאנחנו חיים בעידן של פוסט-אמת לא אומר שלא צריך לחתור לחשיפת האמת".

מתי, 87, גבעתיים: "בתקופתי לא היו מצלמות ולא נעליים. היינו הולכים יחפים ומרביצים לערבים שניסו לגנוב מהשדות שלנו. תאמין לי, אף אחד לא הלך על זה לכלא והערבים הבינו עם מי יש להם עסק. היה רק אחד, שמואל לוינסון זכרונו לברכה, שניסה ללכת לדבר איתם. אני לא צריך להגיד לך איך זה נגמר – תלינו אותו בפרדס כדי להפחיד אותם".

סאטירה

נפל ברשת: סיפור האהבה בין הצנחן והפרופיל המזויף של חמאס

 

מתקפת הסייבר שניהל ארגון חמאס נגד לוחמים בצה"ל, במהלכה ניהלו החיילים שיחות צ'אט עם נשים פיקטיביות ובכך הקנו לארגון הטרור שליטה מלאה בטלפון שלהם, לא מנעה את פריחתו של סיפור האהבה בין שלומי אזולאי, לוחם צנחנים בן 19 מגני תקווה, ובין קארין כהן, פרופיל מזויף מעזה.

"הייתי בדיוק אחרי קשר כי חברה שלי זרקה אותי", סיפר החייל המאוהב. "עמדתי במגדל שמירה בצומת תפוח וחשבתי לקחת את הנשק ולגמור עם זה, אבל אז היה לי צפצוף בטלפון וכשהסתכלתי ראיתי את ההודעה ממנה. היא ממש המלאך הגואל שלי".

אזולאי השפוף החל להתכתב עם הבחורה המצודדת שהזדהתה בשם קארין כהן מעפולה, ועד מהרה הפך קשר ההודעות לאינטנסיבי. "הייתי מעביר שמירות שלמות בהתכתבויות איתה. זה הגיע למצב שהייתי מתנדב לעשות משמרות כפולות רק כדי שאוכל להתייחד איתה בלי שהחבר'ה מהפלוגה יציקו לי בשאלות כמו 'הבאת בה כבר?' ו'איך היא מוצצת?'".

לדבריו, בתחילה השיחה ביניהם כללה נושאים שגרתיים שכל זוג צעיר מדבר עליהם, כמו צירי תנועה, מיקומי מארבים מתוכננים וסדר הכוחות במוצב, אבל עד מהרה היא גלשה גם לנושאים אינטימיים. "הייתי שולח לה תמונות של הפטריות והשפשפות שיש לי ברגליים מרוב שמירות ומטבחים, אבל היא לא נגעלה כמו האקסית שלי. היא רצתה אפילו לשמוע עוד וביקשה שאשלח לה תמונות של שפשפות של חיילים אחרים בפלוגה".

הצנחן הוסיף כי כחודש לאחר שהחל הקשר ביניהם, הוא הכיר את קארין למשפחתו. במהלך אחד מסופי השבוע בבית הוא הניח את הטלפון באמצע השולחן והכריז כי חברתו החדשה תהיה שותפה מלאה לארוחת שישי, גם אם אינה נוכחת שם בגופה. "היא ממש התרגשה לראות מה זה ארוחת שישי משפחתית וחמה. היא סיפרה לנו שאצלה בבית הרבה פעמים אין חשמל בערב, ובגלל זה הם אוכלים אוכל קר בחושך. אמא שלי ממש בכתה כשהיא שמעה את זה. אחרי זה ישבנו כולנו ביחד לראות חדשות. בדיוק דיברו על המשפט של אלאור אזריה, וקארין אמרה שהוא גיבור. כולנו הסכמנו איתה".

סיפור האהבה עומד כעת במבחן הגדול הראשון שלו, לאחר שנחשפה שיטת הפעולה של ארגון חמאס. בשעה שכל המערך לביטחון מידע נזעק לסתום את הפרצות הרבות שנוצרו בשל מתקפת הסייבר, הלוחם הצעיר מאמין כי האהבה תנצח בסופו של דבר, גם אם מאחורי הפרופיל עומד תאופיק מעזה ולא קארין מעפולה. "אני תמיד אומר שאהבה מנצחת הכל", אמר בעיניים נוצצות. "קארין מבינה אותי כמו שאף אחד אחר לא מבין אותי. סיפרתי לה דברים שלא חשבתי בחיים שאספר למישהו – את כל הפחדים והחששות והחלומות שלי. היא אף פעם לא צחקה עליי או שפטה אותי. זו אהבת אמת".

סאטירה

נינג'ות בשחור-ירוק: יחידת הנינג'ות של צה"ל נחשפה

סערה במערכת הפוליטית בעקבות חשיפת יחידת הנינג'ות של צה"ל. כזכור, סרטון שצילם פעיל "בצלם" במהלך הפגנה בכפר קדום חשף את פעילותה את של אחת היחידות הסודיות ביותר של צבא ההגנה לישראל – יחידת הנינג'ות.

לא ברור אם היחידה, שעל פי פרסומים זרים מחזיקה במלאי הגדול ביותר במזרח התיכון של כוכבי נינג'ה, נחשפה במקרה בסרטון שצילם פעיל זכויות האדם, או שזה נעשה בכוונת מכוון. מה שכן בטוח זה שהחשיפה גרמה לפעילים במערכת הפוליטית לנפק שלל תגובות.

"זה לא הגיוני שרק בגלל סרטון של שמאלנים אני מגלה שיש בצבא יחידת נינג'ות", אמר חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד. "כל הילדות חלמתי להיות נינג'ה כשאהיה גדול, אבל כשהגעתי לבקו"ם שלחו אותי להיות אחראי סגירת מרפסות בבסיס של חיל הבינוי". חבר הכנסת קיש הוסיף: "הייתי יוצא כל יום הביתה בשלוש והולך לראות את הסרט 'הנינג'ה האמריקאי' בווידאו. במקום לסגור מרפסות הייתי יכול להיות נינג'ה אמיתית ולחסל מחבלים עם נונצ'קו. בטח גם יש להם במועדון פוסטר של מייקל דודיקוף במקום פוסטר של הרמטכ"ל".

גם חברו למפלגה, חבר הכנסת מיקי זוהר, מתח ביקורת על החשיפה. "לא יכול להיות שהצנזור הצבאי מרשה לפרסם דבר כזה ביוטיוב", מסר. "כל ילד יודע שכוח ההרתעה של הנינג'ות נובע מיכולת ההפתעה שלהן. הגשתי שאילתה דחופה לוועדת חוץ וביטחון כדי לבדוק איך אפשר לתקן את הנזק. אחת האפשרויות שהצעתי היא לרכוש רימוני עשן שגורמים לנינג'ות להיעלם כמו בסרטים".

התגובות לא איחרו לבוא גם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. אחד הקולות הבולטים ביותר נגד יחידת הנינג'ות הוא מזכ"ל מרצ, מוסי רז. "צה"ל היה יכול למצוא דמויות פחות מאיימות", הוא ציין. "למשל, יחידת  דובוני אכפת לי או סיירת טאו טאו דב הפנדה.  ככה הם גם יטפלו בטרור וגם יהיו ממש חמודים". גם ברשימה המשותפת לא חסכו את שבט לשונם. "בצה"ל חושבים שהם יכולים להפחיד ילדים קטנים עם נינג'ות", אמר חבר הכנסת אחמד טיבי. "מה שהם שוכחים זה שהילדים האלה רואים גברים שתקנים ורעולי פנים מגיל אפס. כשדיברנו עם הילד שמתועד בסרטון הוא אמר שבהתחלה היה בטוח שאלה בכלל השליחים של הסופר. הוא הבין שמשהו לא בסדר כששאל אחד מהם אם הגיע השוקו".

מדובר צה"ל נמסר: "לצה"ל מגוון רחב של כלים ויכולות שטרם נחשפו, ושכל תכליתם היא שימור היתרון המוחלט מול האויב והגנה על תושבי מדינת ישראל. בין שלל היכולות, שכאמור איננו יכולים לפרט לגביהם בשל חיסיון מידע, נמצאות גם יכולות שראיתם בסרטים כמו 'נינג'ה אמריקאי', 'נינג'ה אמריקאי 2: צל של דמעה', 'נינג'ה אמריקאי 3: עימות גורלי' ו'נינג'ה אמריקאי 4: היציאה מהארון'. כולם, יש לציין, צולמו במרוקו ובכולם השתתף גם אלון אבוטבול בתור נבל זוטר שצועק 'אללה הוא אכבר' במבטא ישראלי רגע לפני שהוא חוטף כוכב נינג'ה במצח".

סאטירה

ביקורת טלוויזיה: אנריקה הולך לכבוש

אנריקה רוצה רק דבר אחד: תירס חם. מה זאת אומרת רוצה? הוא חייב לאכול תירס חם, כי זה מה שהוא ראה בתפריט ושום דבר לא יניא אותו מדעתו – הוא את התירס שלו יקבל. לא משנה כמה פעמים השף חורחה מסביר לו בקול תחנונים שפריט המזון אזל, אנריקה עומד על שלו. כי זה הדור שגידלנו בחסות הכיבוש: לא מסוגל לדחות סיפוקים, רוצה הכל כאן ועכשיו, מוכן לדרוס אחרים רק כדי ששיגיונותיו הגחמניים ביותר יבואו על סיפוקם.

אנריקה הולך למכולת, אנריקה הולך לשוק, אבל תירס אָיִּן. אבל ידיו של אנריקה של רפות. מאז שהיה קטן אביו ואמו אמרו לו שהוא יכול להשיג כל דבר שירצה, שאין דבר העומד בכוח הרצון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במזון בסיסי כל כך כמו קלח צהוב ומהביל. הוא מטריח את עצמו עד לשדה, השוכן לבטח על אדמה פלסטינית שדודה, ושם הוא לוקח לו תירס כאוות נפשו. לשלם? להכות על חטא? להתנצל על נכבת התירס? הצחקתם אותו. הוא הרי האדון בארצו, אכילת התירס היא זכות אבותיו שהונחלה לו בדם.

אבל חסר מישהו בסצנה הזאת, ולא תמצאו אותו גם אם יש לכם בסלון טלוויזיית סופר-דופר HD בגודל של איצטדיון כדורגל. נכון, אלו האיכרים הפלסטינים, הנפקדים-נוכחים של המציאות הישראלית, אלו שפעם עיבדו את אדמותיהם בכבוד ואילו כעת הם נאלצים לשוח את גבם למען האדון היהודי ולמען אחד, אנריקה שמו, שבסך הכל רצה תירס חם.

אנריקה חוזר לחורחה, עוד עבד של השיטה שרק מנסה לשרוד עוד יום בסביבת עבודה תובענית ולחוצה, ומניח לפניו את השלל. אנריקה אינו צריך לאיים על הטבח או לצעוק עליו. מתק השפתיים, תמצית הפאסיב-אגרסיב, כבר יעשה את העבודה. וכי מה עוד חורחה יכול לעשות מלבד לבשל את התירס? להגיש תלונה למועצת הביטחון? לתבוע את אנריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג? לחתול גבה הלב שום דבר לא יזיז. הוא את התירס שלו יקבל. והפלסטינים? שימשיכו לעבד את האדמה בשביל אחרים ויספקו את כל השגעונות שלנו. העיקר שלא ייכנסו לפריים ויתנו לאנריקה להמשיך לאכול. אולי יום אחד הוא ירגיש שמשהו תקוע לו בין השיניים, אבל אז זה יהיה כבר מאוחר מדי.

סאטירה

"לחצתי לייק ובכיתי". ראיון עם האיש שהזדהה עם הטבח בסוריה

 

"לא יכולתי להישאר אדיש לנוכח הזוועה. הרגשתי צורך עז לעשות משהו", כך, במילים ישירות שנובעות מהלב, סיכם ר' (השם המלא שמור במערכת), בן 34 מאזור המרכז, את הרגע שבו החליט שהתמונות מהטבח בחאלב שבסוריה לא יכולות לעבור ללא מענה. לאחר שראה עוד סרטון בפייסבוק שבו אב מבכה את מות בנו ומחבק אל לבו את את גופתו חסרת רוח החיים, אזר ר' אומץ ולחץ על כפתור הלייק, לא לפני שהזיל דמעה.

"אני מאמין שהלייק הזה יעזור לעוד אנשים להזדהות עם המצוקה של תושבי חאלב", סיפר. "תחשוב על זה, יש לי 254 חברים בפייסבוק. מספיק שעשרה אחוז מהם יראו גם את הסרטון ויעשו לייק, זה באמת יכול לעשות שינוי".

חשבת לעשות גם שייר?

"חשבתי על זה לרגע אבל הבנתי שזה יכול להגיע להרבה מאוד אנשים, כמו אמא שלי או חברים לעבודה, ואני לא בטוח שהם רוצים לראות דברים כאלה".

ומה לגבי תרומה לאחד מארגוני זכויות האדם שפועלים בסוריה?

"לפני כמה שנים תרמתי לארגון 'אור ירוק' ומאז הם לא מפסיקים לצלצל אליי כל שנה ולנסות לשכנע אותי לתרום עוד. הם אומרים שזה תורם למאבק בתאונות הדרכים, אבל יש רק יותר ויותר תאונות. מאז אני נזהר עם התרומות".

לבקשתו של ר' לא חשפנו את שמו המלא, משום שהוא מאמין במתן לייקים בסתר. "מה זה יעזור אם אנשים שאני לא מכיר ידעו שעשיתי לייק לטבח בסוריה?" הוא שואל. "אני רוצה להמשיך להסתובב ברחוב עם הידיעה שאני בן אדם יותר טוב, אבל בלי להשתחצן בפני כולם".

סאטירה

הסתה או אמנות?

ציור תמים או הסתה מסוכנת? משטרת ישראל זימנה לחקירה את יותם דגן, בן שש וחצי מעפולה, בחשד שהציור שצייר, בו נראית דמות של גבר עומדת ליד עץ ומעליהם המילה "ביבי", הוא מעשה הסתה.

"מנהלת בית הספר התקשרה אלינו מבוהלת, היא פחדה שאחד הילדים יפרש לא נכון את הציור וינסה לתלות את ביבי", סיפר חוקר המשטרה, ניצב-משנה אברהם (ביבי) בוארון. "בהתחלה לא הבנתי לאיזה ביבי היא מתכוונת, כי גם לי החבר'ה קוראים ככה מאז מבצע שלום הגליל כשהתאהבתי בלבנונית בשם ביבי, אבל אחרי שהרגעתי אותה הבנתי שהיא מתכוונת לראש הממשלה שלנו".

לאחר שקיבלו את אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה, פשטו השוטרים על בית הספר. "למדנו בדיוק את האות כ' סופית כשהשוטרים נכנסו דרך החלונות ולקחו את יותם", סיפרה המחנכת, טובה מתוקי. "הם הפכו את המגירות של כל הילדים כדי לראות אם אין עוד מישהו שמבקש להסית נגד ראש הממשלה, והחרימו את כל הציורים עם החנוכיות שהתלמידים הכינו לקראת חנוכה. השוטרים אמרו לילדים שהם משחקים באש".

הוריו של החשוד קיבלו את הידיעה בהפתעה גמורה. "אני לא מאמינה איך עד היום לא שמתי לב", סיפרה אמו בעיניים דומעות. "בכל פעם שהוא היה מצייר בית, עץ ואיש הייתי מחמיאה לו שזה נורא יפה ושהוא מאוד מוכשר, אבל לא ידעתי שבזמן הזה אני בעצם מגדלת מפלצת. אני מצטערת על היום שבו הוא התחיל ללמוד לכתוב". גם אביו של יותם היכה על חטא כשאמר: "בסדיר הייתי חוקר במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת, ל.ג.) ופתרתי עשרות, מה זה עשרות, מאות מקרים של חשד להסתה. היה למשל חייל אחד ששמר בש"ג (שומר גבול, ל.ג.) ומרוב שעמום כתב על אחד הקירות 'עד מתי עזר ויצמן אוגוסט 99', ואני ישר עליתי על זה שהוא מתכוון להתנקש בנשיא ועצרנו אותו בזמן. בחקירה שלו הוא אמר שזו הייתה בדיחה סאטירית, אבל בגלל שאף אחד לא צחק הכנסנו אותו לכלא". כשעיניו מושפלות אל הקרקע הוסיף האב: "דווקא אני יותר מכולם הייתי אמור לזהות את ההסתה. אתה יודע שגם להיטלר אמרו בבית שהוא מצייר נורא יפה?".

עורך דינו של החשוד, ירון טרוחינסקי, מסר: "מרשי כופר בהאשמות ההסתה מכל וכל. כמו כל תלמיד בכיתה א' בבית הספר 'אופקים צרים' גם הוא למד זה לא מכבר לכתוב חלק מאותיות הא"ב. את האותיות ב' ו-י' הוא אוהב במיוחד כי הן מזכירות לו צורה של רובוטריק, במיוחד כשהן כתובות אחת אחרי השנייה". בתשובה לשאלה האם החשוד אינו מודע לחומרת מעשיו, במיוחד אחרי שהסתה הובילה לרציחתו של ראש ממשלה בישראל, ענה עורך הדין: "הדמוקרטיה וחופש הביטוי הם נרות לרגליו של מרשי. רק לפני שבוע הוא התבקש על ידי אמו לסדר את הצעצועים שהותיר בסלון, אבל הוא צרח שהוא לא מסדר עד שאחיו הקטן לא מסדר גם. אם זו לא התנהגות דמוקרטית, אני לא יודע מה כן".

סאטירה

ריב המשוררים

משורר א: אתה משורר?

משורר ב: כן.

משורר א: איזה?

משורר ב: מה זאת אומרת איזה?

משורר א: משורר מזרחי? אשכנזי? הומו?

משורר ב: לא זה ולא זה.

משורר א: מה, אפילו לא חצי מזרחי? תוניסאי גם נחשב.

משורר ב: לא, גם לא תוניסאי.

משורר א: אז אולי חצי הומו? מה, לא נגעת לאף אחד בבולבול בטעות והחזקת שם את היד שנייה אחת יותר מדי? בתיכון לא נכנסת מתחת לשמיכה עם החבר הכי טוב שלך והתחבקתם עד שגמרתם?

משורר ב: לא. למה, אתה…

משורר א: איכס, חס ושלום, השם ישמור, זה תועבה!

שותקים כמה שניות.

משורר א: חבל.

משורר ב: מה חבל?

משורר א: שאתה לא משורר מזרחי. זה הבון טון היום.

משורר ב: נו, מה לעשות…

משורר א: אתה בטוח שאין לך איזו סבתא רבתא ממגורשי ספרד?

משורר ב: בטוח, בטוח.

משורר א: אז אולי אבא שלך נסע פעם ליד מעברה ותקע מישהי מזרחית?

משורר ב: (בעצבים) הלו, הלו! זה אבא שלי שאתה מדבר עליו.

משורר א: לא צריך להתעצבן, אני רק בא לעזור לך.

משורר ב: לא צריך את העזרה שלך.

שוב שתיקה קצרה.

משורר א: תגיד, איפה פרסמת?

משורר ב: בהליקון, במעין, בעיתון שבעים ושבע.

משורר א: בהארץ פרסמת?

משורר ב: שלחתי.

משורר א: ופרסמו?

משורר ב: לא.

משורר א: גם אין סיכוי שיפרסמו.

משורר ב: למה, אותך פרסמו?

משורר א: מה זה פרסמו, הם כבר משאירים את השם שלי שם כל שבוע, רק מחליפים את השיר (מוציא מכיסו גזיר עיתון ומראה אותו למשורר ב).

משורר ב: וואלה.

משורר א: אה, אמרת עכשיו וואלה. אתה בטוח שאתה לא מזרחי?

משורר ב: חלאס, אמרתי לך שלא!

משורר א: וואלה, חלאס… תקשיב, אני במקומך הייתי הולך עכשיו לעשות בדיקת רקמות, די.אן.איי, מה שצריך… חבל שתכתוב סתם ואף אחד לא יפרסם אותך כשבמקום זה אתה יכול להופיע כל יום שישי בהארץ.

משורר ב: תגיד, על מה בכלל אתה כותב?

משורר א: על החיים.

משורר ב: בסדר, כולנו כותבים על החיים, אבל על מה בדיוק?

משורר א: (מוציא עוד דף נייר מהכיס) הנה, אתמול בדיוק הייתי בסופר וראיתי מישהו בקופה המהירה של העשרה מוצרים מעביר אחד עשרה מוצרים, אז כתבתי על זה (מקריא בטון רציני)

קופה מהירה

היא כמו החיים

הקופאית לא נחמדה

התור איטי

ובסוף מישהו בא

שם זין

ולא סופר מוצרים

משורר ב: טוב, זה קצת…

משורר א: בוטה מדי?

משורר ב: לא.

משורר א: שקול מדי?

משורר ב: לא.

משורר א: (קצר רוח) אז מה?

משורר ב: גרוע מדי.

משורר א: אתה לא מתבייש?

משורר ב: אל תבין אותי לא נכון, יש בו פוטנציאל…

משורר א: פוטנציאל? פוטנציאל? זה מה שהייתם אומרים על המזרחים כל השנים כדי לתת להם את התחושה הכוזבת שיש להם עתיד, כשבתכל'ס מה שעשיתם זה לשלוח אותם להיות המסגרים והרתכים שלכם. 'יש בו פוטנציאל'….

משורר ב: תראה, אם תפתח את האלגוריה…

משורר א: שאחותך תפתח את האלגוריה, יא חתיכת אשכנזי צהוב מתנשא. טפי עליך!

משורר ב: חכה רגע לפני שאתה נעלב…

משורר א: הופה, תראו מי הוציא את השד העדתי מהבקבוק עכשיו! הנה זה חזר, המרוקאי הנעלב.

משורר ב: זה יותר כמו בקבוק קולה בלי גזים.

משורר א: בטח גזים, אם הייתם יכולים הייתם שולחים אותנו לתאי הגזים. אתם בטח מצטערים כל לילה שהיטלר לא גמר את העבודה.

משורר ב: מה קשור היטלר עכשיו…

משורר א: הכל קשור!

משורר ב: אתה לא צריך להיע… אתה לא צריך להיפגע מכל דבר ביקורת. קח את זה כביקורת בונה, תלמד מזה.

משורר א: שתדע לך שאמא שלי מאוד אהבה את השיר, אמרה שלפני כמה ימים קרה לה אותו דבר בדיוק.

משורר ב: וואלה.

משורר א: אולי די כבר עם הוואלה המתנשא הזה!

משורר ב: לא ידעתי שיש לכם מונופול על המילה וואלה. אם אתה רוצה לשחק את המשחק הזה, אז לך אסור להשתמש במילים תכל'ס, פופיק וציצי.

משורר א: לא צריך את הציצי שלך, אתה יכול לשמור אותו… גרוע מדי עאלק.

שתיקה ארוכה יותר.

משורר ב: תגיד, מאיזה מוצא אתה?

משורר א: פולני מצד אבא ורומני מצד אמא.

משורר ב: אתה רוצה להגיד לי שאתה בכלל לא מזרחי?

משורר א: לא, אבל אבא שלי עבר פעם ליד מעברה ותקע מישהי מזרחית.

משורר ב: וואלה.

משורר א: תכל'ס.

——————————

חשים מקופחים? קראו גם את  הסיפור הקצר "משורר מזרחי זועם"

סאטירה

צוללת לכל ילד

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשף היום את תכנית הדגל של ממשלתו, "צוללת לכל ילד". הוא פתח את הקמפיין בביקור בגן ילדים, שם העניק לכל ילד מפתח לצוללת האישית שלו ואמר: "תדע כל אם עבריה שלבן שלה יש יכולת מכה שנייה".

מערכת החינוך הישראלית ספגה בשנים האחרונות קיתונות של ביקורת על ההידרדרות המתמשכת בציוני המיצ"ב ועל כך שהתלמידים מפגרים בידיעת המתמטיקה והבנת הנקרא אחרי מדינות כמו מוזמביק וקזחסטן, ולכן הודיע בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה השבועית כי יעניק לילדי ישראל את הכלי שיחלץ אותם ממעמקי הבורות. "ממשלתי תדאג לכך שכל ילד יקבל את מה שנחוץ כדי לחזור להיות אור לגויים, או לפחות כדי לדעת לכתוב עוד משהו חוץ מפחחחח", אמר תוך שהוא מטיח את אגרופו בשולחן. "לכן אני מכריז היום על התוכנית הלאומית 'צוללת לכל ילד', במסגרתה תרכוש המדינה לכל ילד בגילאי שלוש עד שמונה עשרה צוללת חדשה".

בתום הישיבה יצאו ראש הממשלה ושריו לגן ילדים בירושלים, שם קידמו אותם הילדים בשירת "לי כל גל נושא מזכרת". כאשר נשאל ראש הממשלה אם ילדים בני ארבע בשלים נפשית להיות אחראים על צוללת שעל פי פרסומים זרים היא בעל יכולת גרעינית, השיב נתניהו: "אשתי, כידוע לכם, היא פסיכולוגית ילדים, והיא אמרה שככל שנותנים לילדים יותר אחריות כך הם גדלים להיות אנשים יותר טובים. אלא אם כן הם מזרחים". ראש הממשלה הוסיף שהגיע הזמן שתדע כל אם עבריה שלילד שלה יש יכולת מכה שנייה, כדי שהערבים לא יתעסקו איתו. "מה באמת לגבי ילדים ערבים? הם גם יקבלו צוללת?", שאלה אותה אחת העיתונאיות רגע לפני שהורחקה מהמקום בידי המאבטחים.

על האירוע החגיגי העיבה תקרית לא נעימה, כשראש הסגל כמעט העניק מפתח לצוללת לילד ג'ינג'י. ראש הממשלה זינק עליו בצעקות "השתגעת?! אתה לא יודע מה קורה כשנותנים לג'ינג'י את המפתח לצוללת?" וחטף את המפתח מידיו של הילד. לאחר שפרץ בבכי עז ניסה נתניהו לרצות אותו, ובתום משא ומתן ממושך הוחלט כי הג'ינג'י יקבל צוללת שתפתח באמצעות טביעת אצבע מהמאגר הביומטרי.

"עד סוף תקופת הכהונה שלי, ב-2025, לא יהיה ילד שלא ביקר לפחות פעם אחת במים הטריטוריאליים של מדינה זרה", אמר ראש הממשלה בנאום שנשא בפני הילדים. "כשתגיעו לצבא יהיה לכם יותר קל, כי כבר תדעו מה זה להיות תקוע באמצע שום מקום כשהדבר היחיד שיש לך לאכול זה במבה וקולה חמה בלי גזים".