הוא יצא עם הכלב לטיול הלילי הקבוע שלהם, וכשהרים באגביות את מבטו ראה את הירח נוֹגֵהַּ בעוצמה, כאילו אומר למאורות המלאכותיים שתחתיו "לעולם אל תנסו להאפיל עליי, ננסי אור שכמותכם. אני גרם שמיים בן מיליארדי שנים, תוצר של התנגשות אדירים ואתם, אתם ניסיון נואל להיאבק בחשכה שתטרוף אתכם חיים ותחנוק בהנאה את חוט הלהט שלכם … המשך קריאת הפוסט זה רק אור הירח

"אתה מבין", הוא אמר לי, "זה כמו הצלופן האדום הזה שהיינו שמים מול העיניים כשהיינו ילדים. אתה זוכר את זה?" הנהנתי לחיוב ולקחתי עוד לגימה מהבירה. למרות המוזיקה החזקה שנוגנה בבאר, יכולתי עדיין לשמוע את הזמזום הטורדני. "אתה פתאום רואה את העולם דרך פילטר, וכשאתה מוריד את הצלופן הכל נראה לך מוזר לכמה שניות. כאילו … המשך קריאת הפוסט צלופן

  הוא חלם שהוא בבית וששבה אליו היכולת בה ניחן כשהיה ילד, לטפס באמצעות ידיו ורגליו על משקופי הדלתות עד שראשו נגע בקורת המשקוף. משם, כשעיני הנוכחים בחדר נעוצות בו בפליאה, הוא קפץ אל האוויר והחל לעוף מעל הראשים הסבים. בכל פעם שהחל לאבד גובה והיה חשש כי יתרסק על אחת הדודות, הוא בטש ברגליו … המשך קריאת הפוסט ספינת המדבר

הדרך לשם הייתה סתמית. רוב הזמן שתקנו והבטנו באדוות השוקטות שהמעבורת הותירה אחריה. זמזומו החד-גוני של המנוע נסך בנו שלווה שלא טעמנו זמן רב. היה בלתי אפשרי להבדיל בין הזוגות שהפליגו אותנו. כולם שתקו באותו האופן והביטו אל הים באותו האופן וקיוו שזה לא הסוף באותו האופן. במערכת הכריזה נשמע קול סמכותי שהודיע על ארוחת … המשך קריאת הפוסט הוספיס

אף אחד לא זוכר מתי בדיוק העטלפים הגיעו אלינו. כלומר, אנחנו כן זוכרים בבירור את הלילה שבו העטלף הראשון התעופף דרך החלון ונתלה על מעקה הווילון בסלון, אבל אנחנו לא יכולים למקם את האירוע על ציר הזמן. לפעמים נדמה כאילו הם היו שם מאז ומתמיד. היינו ילדים קטנים, חלקנו תינוקות ממש, והיום ההוא לא היה … המשך קריאת הפוסט עטלפים

אם לסכם, ניתן בהחלט לומר שהוא היה מרוצה מעבודתו. כאשר היה נשאל אם אינו רוצה להחליף יום אחד את עבודתו, להתקדם, כלשון השואלים, היה נעלב באמת ובתמים. לא היה זה עלבונם של אלו אשר אינם מוצאים גאווה גדולה במשלח ידם, אך דואגים עם זאת להפטיר איזה "כל עבודה מכבדת את בעליה" רפה לשון כאשר היו … המשך קריאת הפוסט הסוכן

ביום שבו מנדלבאום נולד, אמו צעקה "אני מתה!" ונשמתה אכן עלתה השמימה. תחילה היא צפתה בעצמה שוכבת על הסדינים המהוהים של מיטת בית החולים, רגליה פשוקות בעוד אחות מיילדת פוקדת עליה בתקיפות ללדת מתוכה את מנדלבאום [האחות לא השתמשה בשם המפורש, שכן לא ידעה שהוא עתיד להיקרא דווקא כך. היא פשוט ציוותה "תוציאי אותו עכשיו!", … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (4)

כשהיה טירון בצבא, מנדלבאום נשלח לשמור על מאגר התחמושת, הבונקר בלשון החיילים. באחד הפטרולים עיניו נעצמו מאליהן והוא ירד סהרורי מהכביש ההיקפי עד שחש יד נוגעת בכתפו. הוא קפץ בבהלה והסתובב לאחור כשהוא מכוון קדימה את הרובה. "יש עליך אש?" שאל אותו החייל שעמד מולו. לבו של מנדלבאום הלם בחוזקה. הוא חשש שהחייל יספר למפקדים … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (3)