תנטוס של הסופרים

קבענו להיפגש בבית הקפה הקטן ברחוב קינג ג'ורג', זה שזוהרו הועם בעקבות אותה פרשייה מביכה שהתחוללה בערב הקראת השירה למען הפליטים. ידעתי שאנשי הספרות ההגונים מדירים מאז את רגליהם מן המקום, מחשש פן ייקשר שמם לאותו כיסא מעופף שפגע בראשו של פליט אריתראי חסר כל, ולכן אין כל סיכוי שמישהו מהביצה הדלוחה ומוכת השחין המכונה … המשך קריאת הפוסט תנטוס של הסופרים

רומניה, חורף 1980

נולדתי בחודש פברואר, 1980, בבית החולים המרכזי של בוקרשט. כותרת העיתון באותו היום בישרה כי מדובר בחורף הקר ביותר שנרשם במדינה מאז ומעולם. כשהאחות שיילדה אותי יצאה מפתח בית החולים בתום המשמרת היא שפשפה את כפות ידיה ואמרה "אלוהים מנסה להקפיא אותנו ביחד עם הקומוניסטים המנוולים האלה". דברי הבלע שסיננה קפאו באוויר והיא חששה שאחד … המשך קריאת הפוסט רומניה, חורף 1980

תנו לחלל לנצח (או: פרשת אמץ חלל)

היו אלה ימים תזזיתיים של סוף האביב. רוחות שרביות התחלפו בממטרים מרובבים שהותירו על חלונות בית הספר פסים אפורים ומאובקים. מרים, המחנכת והמורה לאזרחות, נכנסה לכיתה ט' 3, אוחזת בידה מעטפה גדולה בצבע חום שעליה רשום באותיות שחורות וגדולות השם יפה פיטוסי. "בוקר בוקר", היא פתחה כהרגלה, בעליזות דוקרנית, את שיעור האזרחות. "אני שמחה לבשר … המשך קריאת הפוסט תנו לחלל לנצח (או: פרשת אמץ חלל)

משורר מזרחי זועם

הצפצוף העמום שנשמע מתוך כיס מכנסיו של יחזקאל הקפיץ אותו. הוא שלף את הטלפון וביד רועדת בדק את הודעת המייל שהתקבלה, הודעה לה חיכה בציפייה דרוכה מהרגע בו שלח את שירו האחרון לעורך מדור הספרות בעיתון. "צר לי, אבל שירך, אף כי אינו נעדר מספר מעלות תרומיות, אינו מתאים לרוח השירית שאני מבקש להביא אל … המשך קריאת הפוסט משורר מזרחי זועם

לויקה

הקיץ האוסטרי הוא קיץ מתעתע. בעוד הימים חמים עד כדי מחנק, מאלצים את הגברות לנופף על עצמן עם מניפותיהן נפנף וחזור, הרי שבשעות בין הערביים מתגנבת לה בריזה קרירה בין המשבים המלהיטים, כמו נוסע סמוי שעולה על החשמלית מבלי שהכרטיסן יבחין בו. תוך דקות ספורות, כבמטה קסם, נמלטים להם אדי החום ומפנים מקומם לאוויר קריר … המשך קריאת הפוסט לויקה

פוסטיג וששת

"יאללה, קום" אתם פוקחים את העיניים. הלומי שינה, אינכם מבינים היכן אתם נמצאים. טרטור עמום נשמע ברקע, טרטור שהמונוטוניות שלו הבקיעה את דרכה גם לחלומכם, שם הוא לבש צורה של ביט רפטטיבי במכונית שחלונותיה סגורים. לוקח לכם כמה שניות למחות את זכר החלום ולהחליף אותו בזיכרון אחר: אתם במילואים, בתעסוקה מבצעית בדרום הר חברון. הטרטור … המשך קריאת הפוסט פוסטיג וששת