חראקירי – הבלוג של ליאור גלציאנו
מערכונים, מחזות ושאר ירקות
חזרנו מטיול בר מצווה של 12 יום באירופה, שכלל את היעדים יורודיסני, פריז, מנצ׳סטר ולונדון. מקובל בדרך כלל אחרי טיולים כאלו לספק תובנות בסגנון ״7 דברים לעשות בפריז עם ילדים״, או ״10 מקומות שחייבים להיות בהם בלונדון, ואף אחד לא מספר עליהם״. אך מכיוון שאני אדם שלילי באופיי שתמיד רואה את חצי הכוס הריקה, אספק … המשך קריאת הפוסט דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (וגם במנצ׳סטר)
כמה מחשבות על כתיבה בעקבות ״המחברות השחורות של קרול שוורץ״ מאת ניצן ויסמן
אין כמו קצת אסקפיזם טהור כדי לברוח מהצרות הפוליטיות והחברתיות המתרגשות עלינו, ולכן זה בדיוק הזמן לעוד פרק בכיכובה של שרה, הספרנית הכי חרמנית בחיפה והקריות [כאן הפרק הראשון, "מזמוטים"]. שם הפרק: ״ספרנית ושמה תשוקה״. היה זה עוד יום שלישי שגרתי בספרייה. מזה זמן מה שרה שמה לב שרק ביום הזה היא מבחינה ביתר שאת … המשך קריאת הפוסט ספרנית ושמה תשוקה
מתוך 43 שנות חיים, אני חי עם אותה בת זוג 18 שנה, גר באותה דירה 10 שנים, ועובד באותה עבודה 8 שנים. אפשר לומר שאני אדם שלא אוהב שינויים. עבור אדם חרדתי – בטח ובטח בתקופה שמלווה במשברים אקלימיים, פוליטיים וחברתיים – הדברים הקבועים בחייו הם עוגנים בסופה סועה. האתגר הוא לא לאפשר לסערות הפנימיות … המשך קריאת הפוסט 43
1. בכל ערב בני הבכור ואני רואים פרק ב״מדרסה״. מעבר לכך שזה כורח השעה ואקט של התנגדות תרבותית, זו סדרה שמדלגת מעל משוכת המוסרנות והדידקטיות שהייתה יכולה בקלות להיתקל בה. בכל זאת, זו סדרה על תלמידים יהודים וערבים הלומדים יחד באותו בית הספר. כל זה מתאפשר בזכות השילוב בין הכתיבה של סייד קשוע לבימוי של … המשך קריאת הפוסט שלוש הערות קצרות (יחסית) על טלוויזיה:
צפיתי לאחרונה בנטפליקס בסרט ״נהג מונית״, כעשרים שנה אחרי הצפייה הראשונה. מה אני אגיד לכם? זה עדיין סרט עוצמתי, עם הופעה מחשמלת של רוברט דה נירו. סקורסזה, יחד עם התסריטאי פול שרדר, הצליח לחשוף זרמים תת-קרקעיים בחברה האמריקאית של שנות השבעים. הגזענות, האלימות, הפוליטיקאים המנותקים, יוצאי הצבא הפגועים נפשית, החיפוש אחר דמות אב שתעשה סדר … המשך קריאת הפוסט נהג מונית, 2022
הייתי פעם בהרצאה של איזה קואוצ׳ר. אל תשאלו איך הגעתי לשם. יש תפניות בחיים שבדיעבד אתה לא מצליח להנדס לאחור. זה פשוט קרה. בכל מקרה, הקואוצ׳ר הזה אמר בהרצאה: ״תהיו אתם הסיפור שאתם רוצים לספר לעולם״. כולם מסביבי הנהנו לחיוב, כאילו הבינו פתאום משהו על החיים שלהם שעמד להם בקצה התודעה, והם רק היו זקוקים … המשך קריאת הפוסט הקואוצ׳ר
האיש הכותב יושב בחדר העבודה. לפניו הספר שהוא מתעתד לעבד לבמה. הוא מעתיקו לקובץ במחשב, מילה אחר מילה. לאחר כמה עמודים מרגיש האיש הכותב כי הוא נטמע בטקסט בצורה מוחלטת. זה כבר מעבר לאפיגוניות, זו אמפתיה מוחלטת. האיש הכותב מדמיין את הסופרת כותבת את אותן המילים בדיוק, והוא – כמו כלב גששים חד חושים – … המשך קריאת הפוסט האיש הכותב
אני יודע שיש בעולם בעיות בוערות יותר, תרתי משמע, אבל זה פשע שהמדע עוד לא הצליח לפתור את בעיית השומן. כי עם כל הכבוד לרעב ולשינויי האקלים והסרטן, השומן משפיע על כל אחד ואחת מאיתנו (חוץ מאלו שסובלים מרעב. ואולי גם אלה עם הסרטן. ולא בטוח שמי שנמלט מביתו בגלל בצורת או שיטפון מייחס חשיבות … המשך קריאת הפוסט שומנול
סטטיק היקר שלום, קראתי במדור רינונים כלשהו כי עזבת את ביתך, הקן שאך זה מקרוב הקמת עם בת זוגך. ראשית, דע כי אני מבין ללבך. גם אני, בימי בחרותי, חשתי את כובד משקלו של העולם על כתפיי בצורה לא פרופורציונלית. לא אכחד, אומנם לא זכיתי ולו בקמצוץ ממנת התהילה והממון שנפלה בחלקך, והבגידה היחידה ששמי … המשך קריאת הפוסט מכתב לסטטיק
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 