אין גשם

אין גשם. מי יודע אם יהיה עוד. אולי זה יהיה חורף ללא גשם. השנה נהיה מופתעים, נמלמל "דבר כזה עוד לא היה", אבל עד מהרה נחזור להתעסק בזוטי הזוטות שאנחנו רגילים להתעסק בהן. בעוד כמה שנים נביט בתחזית מזג האוויר לחודש נובמבר ונראה רק שמש, יום אחר יום. אחת לשבועיים אולי יהיה ציור של שמש … המשך קריאת הפוסט אין גשם

זרימה

כשייצא החוצה יגיד לה בדיוק מה הוא חושב. הפעם לא יתפתל, לא יגמגם, לא ילעלע את המילים שהריץ פעמים כה רבות בראשו. הטלת שתן אחת, זה מה שמפריד בינו ובין חיים חדשים. טוב, אולי הם לא יהיו לגמרי חדשים; בכל זאת יישאר עם אותה העבודה הלא מספקת, והשכן שלא מפסיק להשמיע מוזיקה בקולי קולות, והאוטו … המשך קריאת הפוסט זרימה

ארומת קין

הייתי היום בארומה בגליל העליון, ואחת הלקוחות שאלה אם כדאי להזמין כריך טונה. המוכרת ענתה שאין שום בעיה להזמין כי "ארומה תל אביב זה רשת אחרת. אנחנו שתי רשתות נפרדות". זה הזכיר לי את הסיפור המקראי על שני האחים שהקימו רשת בתי קפה מצליחה, ואז אלי, פקיד שומה במס הכנסה ירושלים, ביקש מהם להעלות לו … המשך קריאת הפוסט ארומת קין

סבלנות, סבלנות

יש משפט כזה שאומרים לילדים: "סבלנות / סבלנות / לא קונים בשום חנות". רק היום קלטתי שהמשפט הזה אומר בדיוק ההפך ממה שחושבים. כי אם סבלנות לא קונים בשום חנות, אז מאיפה הילדים אמורים להשיג את זה? לקטוף מהעץ? לגדל בעצמם? אנחנו נמצאים בעידן בו עשינו מיקור חוץ לכל אספקט בחיים - מישהו אחר מגדל … המשך קריאת הפוסט סבלנות, סבלנות

כרוב כבוש

כרוב כבוש. התמכרתי לכרוב כבוש. בוקר, צהריים וערב - כרוב כבוש. על פניו אין עם זה בעיה. להפך אפילו. מחקרים מצאו שבכרוב כבוש יש הרבה חיידקים פרוביוטיים. מספרים שבגרמניה יש אנשים שאוכלים כל היום כרוב כבוש ולכן הם אף פעם לא חולים. קהילת חיידקי המעיים שלהם חוגגת על זה כמו אוהדי כדורגל בווארים מבוסמים, ובתמורה … המשך קריאת הפוסט כרוב כבוש

מכיתות

esse est percipi אדם הולך ברחוב. לא אדם אחד הוא, בעצם, אלא קליידוסקופ מלא בזכוכית שנשתברה, וכל רסיס מעוות קצת את מי שהוא בעיני הסובבים אותו. יביט בו נהג האוטובוס החולף ויקלוט בדיוק את המכיתה בה הבטן נצבטת לכדי בטנונית, חישוק הולה הופ של שומן שעובר מצד לצד עם כל פסיעה; תעבור מולו מטפלת פיליפינית … המשך קריאת הפוסט מכיתות

שלשלאות

היא שואלת אותך על ספר אהוב מהילדות, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה על השלשלאות שכופתות אותך בדיוק כפי שכפתו את גוליבר בספר שהיה לך כשהיית בן 10 או 12. בעוד שהאיור זכור לך בבירור, כאילו שהשנים לא הדהו את הזיכרון ולא הוסיפו או גרעו קו מפה או משם, או שרטטו בשחור לבן איור … המשך קריאת הפוסט שלשלאות

השומרים

חוץ. אזור תעשייה שומם. שני טירונים שומרים על עץ. השניים שותקים במשך מספר שניות, ואז: ולדי: מתי הוא אמר שהוא יבוא? ישראל: מי? ולדי: המפקד. ישראל: איזה מהם? ולדי: הגבוה. ישראל: כולם גבוהים. ולדי: נו, הכי גבוה. ישראל: אלי? ולדי: כן, אלי... נראה לי. איך הוא נראה? ישראל: מי, אלי? ולדי: נו, אז מי? ישראל: … המשך קריאת הפוסט השומרים

החולצה של סיד וישס

זה היה ב-1998, כמה שבועות לפני הגיוס. טיילתי לבדי בקמדן מרקט בלונדון, כשלפתע שמעתי את זה. הסתכלתי סביבי לראות אם עוד מישהו נלכד בכישוף, אבל כולם המשיכו בשלהם, מאזנים בידיהם שקיות כמו לוליין על חבל. נכנסתי לאחת הסמטאות הצדדיות בשוק, הולך בעקבות צלילי הגיטרה של טום ולריין כמו דמות בסרט מצויר שנמשכת באפה אחר ריח … המשך קריאת הפוסט החולצה של סיד וישס

והגבר הזה הוא אני

להלן מבחר קטעים מתוך הספר שלעולם לא יראה אור (וטוב שכך), "והגבר הזה הוא אני". הפוסט יתעדכן מדי פעם עם קטעים חדשים (או שלא). *** לפעמים אני מחכה לריבועים שיחזרו מניח להם במיטה שקית במבה גדולה למקרה שיהיו רעבים ואני אשן בבוקר כשאני קם נשארים רק פירורים אבל אין שום זכר לריבועים. *** אמא של … המשך קריאת הפוסט והגבר הזה הוא אני