שירה

ר ס י ס י ם

יֵשׁ רְגָעִים בָּהֶם מַחְשַׁבְתֵּךְ
מְעֻרְפֶּלֶת
עוֹמֶמֶת
מִתְ פַּזֶּ רֶ ת
רַק רָצוֹן אֶחָד מְנַקֵּר בְּךָ
לְהִבָּלַע בָּעַרְפִלִּים
לְהֵעָלֵם בֵּין דִּמְדּוּמִים
לְהִתְנַפֵּץ לִ רְ סִ י סִ י ם
אֵין גּוּף
וְאֵין מִלִּים
רַק תְּהוֹם מַחְשַׁכִּים
.
.
.
.
הֵרָגַע
עָצוּם אֶת עֵינֶיךָ
קְחִי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה
הַחֲלָקִים יֵאָסְפוּ
שֶׁבֶר
שֶׁבֶר
עַד הַהִתְנַפְּצוּת הַבָּאָה

שירה

איש זקן

מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּתְּמוּנוֹת

אִישׁ זְקַן

פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת תְּלָמִים

חֲרוּצֵי אַכְזָב

בָּהֶם נִטְמָנִים

עֶבְרָה

וְזַעַם

וְצָרָה

מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי יֵאוּשׁ

לֹא נוֹתָר לוֹ דָּבָר

רַק

לִבְכּוֹת

 

מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּמַּרְאָה

אִישׁ זָקֵן

בְּעֵינֶיךָ נוֹתַר זִיק זָעִיר

צֵל שֶׁל בָּרָק

תִּזְכֹּרֶת לְיָמִים בָּהֶם חָשַׁבְתָּ

רַבּוֹת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בַּחַיִּים הַלָּלוּ

כָּל שֶׁנּוֹתָר לִי

רַק

לִבְחֹר