מערכונים

אייפונולוגיה (3)

פנים. חדר – שעת דמדומים

גבר בעל מראה מוזנח, בשנות ה-40 לחייו, יושב אל שולחן העבודה כשלגופו גופיית סבא. הוא פותח בהתלהבות קופסה ובה מונח סאמרטפון חדיש ומשוכלל. הגבר מכניס את הסים לטלפון ומפעיל אותו. לאחר מכן הוא בודק את הצלילים ואת עוצמת השמע, ואז מניח אותו לצדו וחוזר לעבוד על המחשב. כל כמה שניות הוא מציץ לעבר המכשיר, מרים אותו ובודק אם קיבל התראה כלשהי. אחרי כמה בדיקות כאלה הוא קם מהכיסא, ואז אנחנו רואים לראשונה שהוא לבוש בתחתוני בוקסר מהוהים. האיש חוזר כעבור כמה שניות עם טלפון אלחוטי ומתקשר לעצמו. הנייד מצלצל בקול רם וברור. הגבר עונה, מצמיד טלפון אחד בכל אוזן ואומר "הלו, הלו, הלו". הגבר מתקשה להסתיר את מפח הנפש, מנתק את השיחה וחוזר לעבוד מול המחשב. שוב הוא בודק כל כמה שניות את הנייד, אבל עדיין אין סימני חיים.

פתאום – צלצול! האיש נרגש בעליל, והוא מכחכח בגרונו לפני שהוא עונה "הלו?". כעבור מספר שניות הוא אומר "תודה, לא מעוניין" ומנתק, כולו אומר אכזבה. הוא חוזר לעבוד מול המחשב, תוך שהוא מציץ מדי פעם הצידה לטלפון. פייד אאוט.

פייד אין לאותה התמונה, אלא שהשעון על קיר מורה שעברו מספר שעות. האיש קם, אורז את הטלפון ויוצא. אנחנו שומעים רק את הדלת הנטרקת, כשהתמונה נשארת נעולה על המחשב. על המסך מופיע מסמך וורד ריק. שוב פייד אאוט.

פייד אין לחצי שעה מאוחר יותר – האיש חוזר עם קופסה אחרת. הוא מוציא את הסמאטרפון החדש מהקופסה, כולו נרגש, מכניס לתוכו את הסים ומפעיל אותו. הוא בודק את הצלצול (הפעם זה צלצול שונה) ומתיישב לעבוד מול המחשב. מדי כמה שניות הוא שולח מבט מאוכזב אל הטלפון – אף אחד לא מתקשר אליו. פייד אאוט סופי בהחלט.

יופי, עוד הודעה מאמא
יופי, עוד הודעה מאמא

אייפונולוגיה (2) | אייפונולוגיה (1)

מודעות פרסומת
מערכונים

אייפונולוגיה (2)

פנים. קליניקה של פסיכולוג – ערב

הפסיכולוג והמטופל יושבים על כורסאות זה מול זה. אנחנו נכנסים באמצע הטיפול, ישר לתוך שטף הדיבור של המטופל.

מטופל: אתה מבין? כשאני שם את הכיסוי הירוק, אני מרגיש כמו האנה הורבאת מבנות, היפסטר כזה עם חיים מגניבים וחסרי אחריות ועם מלא מוזיקה מיוחדת שסחים לא שומעים כי הם נתקעו אי שם בשנות ה-90 עם השיר המעצבן הזה של ה-verve עם הכינורות, שרואים אותו הולך ברחוב ושר, ושום דבר לא מעניין אותו.

פסיכולוג: וזה צד שאתה אוהב.

מטופל: כן, אבל לא תמיד. אחרי איזה שעה, או אפילו פחות, אני מוריד את הכיסוי מהאייפון, ואז אני הופך לאיש עסקים קר כזה, שהעיצוב הנקי של הטלפון גורם לאנשים מסביב להסתכל עליו ולהגיד "ואוו, איזה איש עסקים מדהים!". תחשוב על זה, אם דון דרייפר, ההוא ממאד מן, אתה מכיר, היה חי היום, הוא בטוח היה הולך עם אייפון בלי כיסוי. אתה מצליח לדמיין אותו שוכב עם מישהי שווה שהוא הכיר רק לפני רגע, ואז באמצע יש לו טלפון והוא שולף איזה אייפון עם כיסוי כזה עם אוזניים של ארנב ועונה בקול עמוק: Betty, I can't talk right now? בטח שלא! כי הכיסוי הופך אותך לאחד שלא יתקדם בחיים לשום מקום, לאיזה סטודנט למדעי הדשא בגילמן שבטוח שאם הוא מכיר להקה שאף אחד לא שמע עליה, זה הופך אותו לבן אדם פחות מרובע, שהחיים שלו הם לא מירוץ עכברים מטורף. אתה מבין?

פסיכולוג: אני חושב ששני הצדדים האלה בך נמצאים במאבק מתמיד – מצד אחד אתה רוצה את תחושת החיות וחוסר האחריות, להיות איזה היפסטר, כמו שאתה מכנה את זה; מצד שני אתה גם רוצה להיתפס בעיני הסביבה – וגם בעיני עצמך, אני חושב – כמצליחן, אחד שטיפס את כל הדרך למעלה בעבודה קשה והמון כריזמה.

מטופל: נכון, הבעיה היא ששני הצדדים רוצים לנצח, ואני נורא מפחד שבסוף שניהם מפסידים.

פסיכולוג: ואם הייתי מבקש ממך לבחור צד אחד שינצח, במה היית בוחר?

מטופל: נראה לי שהייתי עובר לאנדרואיד.

האם הצד של מאד מן ינצח?
האם הצד של מאד מן ינצח?

וזה מה שקרה באייפונולוגיה (1)

מערכונים

אייפונולוגיה (1)

פנים. קניון – יום

דוכן למכירת אביזרים לטלפונים ניידים באמצע הקניון. מעליו שלט גדול המבשר "בס"ד. כיסויים ונרתיקים לכל הסוגים בהתאמה אישית". בדוכן עומדת אישה כבת 50, לבושה בבגדים צעקניים, ציפורניה הארוכות משוחות בלק אדום עז. היא מחזיקה בידיה אייפון של הלקוח שמולה, גבר בשנות ה-30 לחייו, לבוש בג'ינס וחולצת T סתמית.

מוכרת: טוב, לפי הכיסוי שיש לך, אני רואה שאתה אדם מאוד סולידי. אתה לא אוהב שינויים. אפשר אפילו להגיד שאתה מפחד משינויים. זה נכון?

לקוח: וואלה נכון. אני באמת מפחד משינויים. ככה זה מאז שאני זוכר את עצמי. גם כשהיה לי את הנוקיה הישן הזה שאפשר להחליף לו צבעים, נשארתי עם הכיסוי השחור שקיבלתי. חברה שלי זרקה אותי בגלל שלא הסכמתי להחליף אותו לירוק בקבוק.

מוכרת: ואני רואה פה גם נטייה להישאר באותו מקום עבודה, אפילו שאתה לא מרוצה, והבוס ממש לא מעריך את היכולות שלך.

לקוח: (מופתע) ואוו, את גדולה! איך את עושה את זה? את יודעת שאפילו אמא שלי לא יודעת דברים כאלה?!

המוכרת מסובבת את הטלפון ומביטה בריכוז בכל צד.

מוכרת: אני רואה פה שינויים גדולים מאוד בחיים שלך ממש בקרוב.

הלקוח מקרב את ראשו, בוער מסקרנות. הוא רואה השתקפות הפוכה של עצמו במסך הטלפון.

לקוח: (נרגש) מה זה? מה זה?

מוכרת: חכה רגע.

המוכרת עוצמת את עיניה לכמה שניות, ואז פוקחת אותן ומחפשת כיסוי מסוים. היא מוציאה כיסויים של הלו קיטי, סופרמן, אנגרי בירדז. היא אותם מודדת על הטלפון, אבל היא לא מרוצה משום דבר. לבסוף היא משאירה את האייפון עירום כביום היוולדו. פרצופו מוכה הסקרנות של הלקוח משתקף בגב הזכוכית של הטלפון.

מוכרת: זהו! זה מה שאתה צריך! אתה צריך לשנות, להעיז, לא ללכת יותר עם כיסוי שמכסה על מי שאתה באמת. רק ככה אתה תשיג לעצמך פרנסה טובה, זוגיות, ילדים בריאים בעזרת השם. הקדוש ברוך הוא אוהב אותך כמו שאתה, אל תתבייש ממנו. תקשיב לי, זה ישנה לך את החיים תוך שנייה.

הלקוח מרים את האייפון בהיסוס, וזה מחליק לו מהיד ועף לרצפה. הוא מרים אותו ורואה שהמסך נשבר.

מוכרת: אני יכולה לשלוח את זה למישהו שאני מכירה, הוא יעשה לך את זה ב-400 שקל. אני אומרת לך, זה איש צדיק עם ידיים מזהב. הוא מתקן אייפונים של עניים רק לשם שמיים.

לקוח: (המום) לא יודע… נראה לי יקר קצת…

מוכרת: איזה יקר! לך תשאל פה בדוכן של הרוסים הגויים, ייקחו לך על זה אלף שקל וישימו לך מסך מזויף שהם הביאו מרוסיה. עזוב אותך.

לקוח: לא יודע, אני צריך לחשוב על זה.

מוכרת: מה שאתה רוצה נשמה. רק שלא תגיד אחרי זה שלא אמרתי לך.

הלקוח מתחיל להתרחק לאט לאט, עדיין המום ממה שקרה לאייפון שלו.

מוכרת: חבל, היית צריך לקנות אצלי שומר מסך. זה כולה 100 שקל. לשים לך בשקית, כפרה?

iphone