באחד הרגעים בהצגה ״קֶצֶר״ מתאר סופר הילדים דדו (מולי שולמן) כיצד בילדותו לא הייתה מודעות לספקטרום האוטיסטי. יכולת להיות או מעופף, או אסטרונאוט, או טמבל. זהו. שלא לדבר על זה שלא ניתנה שום עזרה מקצועית, לא משנה תחת איזו הגדרה נפלת. אבל היום אנחנו בזמנים אחרים, ולפחות בכל הקשור לאבחון ילדים על הספקטרום האוטיסטי והצעת … המשך קריאת הפוסט ביקורת הצגה: קֶצֶר, תיאטרון באר שבע

את דוד המלך אנחנו זוכרים בעיקר בתור מנהיג דגול שניצח את גולית ואיחד את ישראל ויהודה, אך מי שקורא את שני הפרקים הראשונים בספר מלכים א' נחשף לעוד צדדים, אלו שההיסטוריוגרפיה נוטה להשכיח, כמו אחרית ימיו והמאבק על הכתר בין הבנים אדוניה ושלמה. המחזה "הבא אחריו", שכתבה שחר פנקס בהתבסס על אותם שני פרקים, מתמקד … המשך קריאת הפוסט הבא אחריו – ביקורת הצגה

אחד הז'אנרים השחוקים ביותר ביותר בתיאטרון המודרני בכלל, ובתיאטרון הישראלי בפרט, הוא הדרמה המשפחתית. לרוב זה מתנהל בצורה הבאה: משפחה שנראית אידילית כלפי חוץ מתכנסת לכבוד אירוע, בדרך כלל ארוחת חג. אל אחד או יותר מבני המשפחה מתלווה בן או בת זוג שזהו להם המפגש הראשון עם המשפחה. במהלך הארוחה המשפחתית יתגלה - כמה מפתיע … המשך קריאת הפוסט דברים שאני יודעת – ביקורת הצגה

הייתי אתמול במרכז הגאה בתל אביב. העלו שם הצגה שעזרתי לממן בהדסטארט וכמו בכל פרויקט כזה, שכחתי שבכלל התחייבתי לשלם עד שקיבלתי מייל שבו היוצר המאושר מודה לי - לא באופן אישי כמובן - על שעזרתי לחלום שלו לקרום עור וגידים. החלטתי ללכת. כשהגעתי לקופה ישב/ה שם בחור/ה שדיבר/ה בטלפון עם החבר/ה שלו/ה. עושה רושם … המשך קריאת הפוסט לוויתן, או: בודד ועצוב במרכז הגאה

אין עוררין על כך ש"הילד חולם" הוא אחד המחזות היפים ביותר של חנוך לוין. הוא קודר ומהפך קרביים, מגלם בתוכו את הסיוט הנורא ביותר של כל הורה באשר הוא, אך במקביל הוא גם מלא פיוט ומשרה תחושה של שותפות גורל. הפעם הראשונה שהועלה על הבמה הייתה ב-1993, בבימויו של לוין עצמו, ובשנת 2010 הופקה גרסה … המשך קריאת הפוסט הילד חולם – ביקורת הצגה