מערכונים

גוף ומוח #4: סקס

מוח: בא לי.

גוף: לא עכשיו.

מוח: אבל בא לי.

גוף: מחר.

מוח: אבל זה גם מה שאמרת אתמול.

גוף: כי אתמול חשבתי שהיום יהיה לי כוח, אבל אין לי. בעזרת השם מחר יהיה.

מוח: השם לא מרשה לשפוך זרע לבטלה, אז אני לא ממש בונה עליו. אולי תשים לנו איזה סרט, זה יכול לעזור.

גוף: אתה לא שם לב שאני קורא ספר? והאמת, אתה די מפריע לי עכשיו.

מוח: מה, אתה רוצה שאני אעשה לך דווקא? אני לא צריך לעשות הרבה כדי שתקרא את אותו משפט ארבע מאות פעם בלי להבין מה רוצים ממך. אתה מצליח לעשות את זה לא רע גם בלעדיי.

גוף: אתה ממש, אבל ממש, מפריע לי. אמרתי מחר – אז מחר!

מוח: טוב, טוב, הבנתי.

[המוח חוזר לעסוק בענייניו, אבל לא מצליח להתאפק יותר ממספר שניות]

מוח: ואם אני אראה לך תמונות של זאת מהעבודה עם הציצים הגדולים? אני יכול לעשות לך הדמיה של איך היא נראית כשהיא מתכופפת לסדר משהו במכונת הצילום כשהיא במקרה לובשת חולצה עם מחשוף ענק.

גוף: ואוו, אתה בלתי נלאה, אה?

מוח: אתה מכיר אותי.

גוף: טוב, אז זריז, אני גמור מעייפות [סוגר את הספר] אז מה אמרת על ההיא מהעבודה?

מוח: הבטחתי אז הבטחתי. קבל.

המוח והגוף מתרכזים.

גוף: (נרתע) איכס, יא מגעיל! אליה התכוונת? לא הייתי נוגע בה גם אם הייתי נער חרמן בן 15 שבדיוק ראה סרט כחול שבו שני עובדים נשארים לבד במשרד, והאישה באה לגבר ואומרת לו 'תגיד, אתה יודע מה הבעיה עם הפקס?', ואז היא מתכופפת כאילו לסדר משהו בפקס וכל הציצים שלה נשפכים החוצה והגבר אומר 'כן, אני רואה מה הבעיה', והאישה שואלת אותו בחושניות 'מה הבעיה?', והגבר עונה 'הבעיה היא שלא תקעו את הפקס הזה כמו שצריך', והאישה הייתה שואלת 'מה, לא הכניסו את השקע לתקע?', והגבר עונה 'הכניסו עד עכשיו תקע קטן ועקום, זה לא מתאים לפקס יפה כזה' ואז השניים מתנפלים אחד על השנייה ומוציאים פקסים כאילו זה משרד ממשלתי בישראל בשנת 2015.

מוח: הבנתי אותך. אז מחר.

רוצה לבוא אליי לשחק בפקיד ופקידה במשרד הפנים?
רוצה לבוא אליי לשחק בפקיד ופקידה במשרד הפנים?
מערכונים

גוף ומוח #3: כושר

גוף: יאללה.

מוח: מה יאללה?

גוף: בוא נחזור לעשות כושר.

מוח: נחזור? למה מתי התחלנו?

גוף: התחלנו, בטח שהתחלנו, אבל זה היה מזמן. הפעם האחרונה שהרמתי משקולת הייתה לפני שמונה שנים.

מוח: אחי, יש חוק ההתיישנות על הדברים האלה. אם עברו יותר משבע שנים מאז הפעם האחרונה, זה כאילו אף פעם לא עשית משהו. זה תקף גם לגבי סקס, אגב.

גוף: איזה קשקוש. תן לי חודש בחדר כושר, ואני מחזיר את הריבועים שהיו לי בגיל 20.

מוח: איזה ריבועים היו לך בגיל 20, תגיד לי? אני הייתי איתך בגיל הזה, ועד כמה שזכור לי – ונראה לי שאפשר לסמוך עליי כי אני זה שאחראי פה על הזיכרון – הדבר היחיד שראו כשהורדת את החולצה בים זה שאם לא תמרח בקרם הגנה עם מקדם 450, יש סיכוי טוב שתחטוף סרטן העור תוך ארבע שניות.

גוף: יו, אתה כזה קשקשן. שכחת איך הייתי לובש חולצות צמודות בלי להתפדח מזה שכל צעד מקפיץ לי את הבטן עד שהיא פוגעת לי בסנטר?

מוח: אתה יודע מה? אני זורם איתך. היית הדודי בלסר של המגזר הרומני, הבראד פיט של הקריות, הג'ורג' קלוני של האשכנזים הממושקפים. אבל עכשיו, בגילך, אתה יכול רק לקוות שאם תעשה קצת כושר לא תהיה כמו אלה שהרימו ידיים ונראים כמו איזה דוד מפתח תקווה, למרות שהם בסך הכל בני 30 ומשהו.

גוף: אין, אני מת על זה שאתה יודע לעודד, להכניס באנשים מוטיבציה לשבור את ההרגלים הרעים, לצאת מאזורי הנוחיות, להפסיק לרחם על עצמם ולהפיק מהחיים שלהם את המקסימום במקום לשבת ולקטר שמשעמם להם בעבודה או שהזוגיות שלהם נראית כמו צימוק שהילד העיף מתחת למקרר לפני חמש שנים.

מוח: פשששש, איזה נאום חוצב להבות הבאת פה. ממש 'ללכת שבי אחריו' עם נגיעות של 'לאכול להתפלל לשלשל', או איך שלא קוראים לקשקוש הקיטשי הזה. אני רק עושה לך טובה ומפענח בשבילך את מה שהעיניים שלך מעבירות לי בכל פעם שאתה מסתכל במראה. כל השומן הזה שיש לך בבטן – זה לא יעלם בגלגול הזה גם אם תנסה להוריד את זה עם מסור חשמלי. אין מה לעשות, תשלים עם זה וזהו. המקסימום שאתה יכול לעשות עכשיו זה בקרת נזקים.

גוף: אהההה, קלטתי אותך עכשיו! אתה עושה לי פה פסיכולוגיה הפוכה. אומר לי כמה שאני רופס ושלא יהיו לי יותר בחיים ריבועים בבטן, אבל זה רק כדי שאני אנסה אוכיח לך – ועל הדרך גם לעצמי – שאתה טועה, וזה יגרום לי להתאמן איזה ארבע שעות ביום ולאכול רק נבטוטים ודלורית. אין, אתה לא סתם מוח.

מוח: כן, זה בדיוק מה שהתכוונתי, עלית עליי. אין לי ספק בכלל שאתה עכשיו עולה על בגדי ספורט ויוצא לריצת עשרה קילומטר רק בשביל להתחמם קצת.

גוף: חכה שנייה, אני אבדוק אם יש לי בכלל נעלי ספורט טובות. לא בא לי להתחיל להתאמן עם משהו ג'יפה שלא תופס לי טוב את הקרסול.

[הגוף הולך, חוזר כעבור מספר שניות]

גוף: אוף, איזו באסה! נעלי הריצה הישנות שלי נעלמו.

מוח: בטח נעלמו, קנית אותן לפני עשור! סגן ראש הממשלה אז היה טומי לפיד! אנשים עוד לא ידעו מה זה פייסבוק! פאר טסי שר אז רק בשמירות בצבא ולמרבה הצער לא פלט לעצמו כדור לתוך הראש!

גוף: סבבה, אז דבר ראשון מחר בבוקר – הולכים לקנות נעלי ריצה.

מוח: כן, בטח, אני כבר שם תזכורת. אתה יודע בכלל כמה עולות נעלי ריצה טובות?

גוף: כמה זה יכול כבר לעלות, 200? 250?

מוח: 250 זוזים אולי. אתה לא קונה נעל טובה בפחות מ-600, 700 שקל.

גוף: 700 שקל?! זה גם עושה מסאז' והרפיה בסוף הריצה?

מוח: אלה המחירים היום. ואתה יודע כמה עולה מנוי חודשי לחדר כושר?

גוף: אני מפחד לנחש. 250 שקל?

מוח: פלוס מינוס.

גוף: הבנתי אותך.

מוח: אז מה אתה אומר, נשים לנו איזה סרט ונזמין פיצה?

גוף: סבבה, אני זורם. זה בטח יותר זול מלעשות כושר.

מוח: ומה לגבי השומנים בבטן?

גוף: אין מה לעשות, בגיל הזה זה טבעי.

מוח: כל הכבוד, למדת מהר.

גוף: אבל אתה לא עבדת עליי עכשיו בגלל שיותר קל לך לשחרר סרוטונין בעקבות הפחמימות מאשר אנדורפינים בעקבות פעילות גופנית, נכון?

מוח: ככה אתה מכיר אותי? זה בכלל מעליב ששאלת.

גוף: טוב, סבבה, אני רק מוודא.

מוח: אז איזה תוספות אתה אוהב? בא לי על אנשובי. מה אתה אומר?

גוף: סבבה, אני אוהב אנשובי.

מוח: אני יודע, בגלל זה הצעתי.

גוף: אין עליך.

[רגע של שתיקה]

גוף: אבל זה באמת לא בשביל לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, נכון?

Personal_Training_at_a_Gym
"את בטוחה שאני אמור להרגיש כאב באשך?"

 

מערכונים

גוף ומוח #2: רעב

פנים. סלון. ערב

גוף: אוף, אני רעב.

מוח: מה רעב?! סיימת ארוחת ערב ענקית לפני רבע שעה.

גוף: כן, אבל אני רעב.

מוח: אין מצב. זה בטח מעייפות.

גוף: לא אכפת לי עייפות לא עייפות. אני רעב.

מוח: תקשיב, אכלת עכשיו חביתה, לחם, גבינה צהובה, גבינה לבנה, נקניק, פשטידה, מרק ופרוסת פיצה. זה יותר מהזחל הרעב, וזה מספיק קלוריות בשביל להאכיל מדינה קטנה באפריקה. לפני האבולה. בכלל, אני מציע לך ללכת מחר לשירותים עם רופא מיילד – יש מצב שתצטרך אפידורל בשביל לחרבן את כל זה.

גוף: מצחיק מאוד, אבל אני עדיין רעב.

מוח: אתה זוכר שעברנו אתמול בדיוק את אותו הדבר, אבל בסוף הלכת לישון בלי לאכול? ואתה זוכר שכשקמת הבנת שלא היית באמת רעב?

גוף: מוח, אם הייתי רוצה מישהו שיספור לי קלוריות, הייתי ממשיך ללכת לשומרי משקל, עם המדריכה שתמכור את אמא שלה לסרסור קווקזי עם רטייה על העין בשביל איזו לאפה טובה.

מוח: אתה יודע מה?! לך, תשכב על הספה עם שקית ביסלי חצי קילו שקנית בסופר של החרדים וקופסת גלידה פלדמן 100% שומן צמחי, לי כבר לא אכפת! אבל שלא תעז לבוא אליי מחר בטענות כמו 'איכס, תראה את הכרס שלי, אפשר להקפיץ עליה כיתה שלמה מחטיבת ביניים באור עקיבא', או 'אני שמן מגעיל, אם מישהי תסכים לשכב איתי זה רק בגלל שיש לה פטיש לדובים מאז הביקור ההוא בגן חיות בגיל 14, כשהדוב גהר על הדובה מאחור והיה לה פרצוף של 'יו, זה דוב זה!'. תעשה מה שבא לך, לא מזיז לי!

גוף: אין לי כוח, אני עייף.

מוח נאנח.

גוף נאנח.

פייד אאוט.

1280px-Good_Food_Display_-_NCI_Visuals_Online
ארוחת ערב טיפוסית. משביעה לרבע שעה בערך

 

מערכונים

גוף ומוח #1: עור יבש

פנים. סלון – ערב

מוח: יאללה, גוף, לך לשטוף ידיים.

גוף: תהרוג אותי וזהו.

מוח: מה?

גוף: אמרתי, תהרוג אותי וזהו.

מוח: לא הבנתי, על מה הדרמה עכשיו?

גוף: לא דרמה, איזה דרמה! רק תסתכל על החתך יובש הזה באגודל, זה נראה לך כמו משהו שיכול לסבול עוד שטיפת ידיים?

מוח: נו, מה לעשות, היית עכשיו בשירותים, ושנינו יודעים מה עשית שם.

גוף: אין מצב.

מוח: ידעת שיש 21 מדינות, כולל מדינות עולם שלישי, שבהן מה שהוצאת עכשיו ממך נחשב לעבירה על החוק?

גוף: שמענו עליך. ידעת שאם עוד פעם אחת נוגעים מים בעור הידיים הוא אומר 'יאללה, הזדיינתי מפה' ועובר לגור עם רקדנית ברזילאית בת 21 בשם מוריאל?

מוח: איזה בכיין אתה, לא להאמין. יש אנשים שכל החיים עובדים בעבודה פיזית בשדה, בגשם, בשמש, בחום ובקור, עד שהעור שלהם נראה כמו משהו שרוטוויילר עם זקפה עבר עליו, ואתה מתלונן לי על חתך יובש קטן באגודל. תאמין לי, אם לא הייתי מכיר אותך, היית חושב שאתה חתיכת כוסית.

גוף: 'חתך יובש קטן באגודל'?! אתה קולט בכלל איזה כאבים זה? זה מרגיש כאילו אני עוד שנייה יולד תינוק במשקל שבעה קילו דרך החתך הזה!

מוח: איזה דרמה-קווין, יא וואלי. פשוט תמרח אחרי כל שטיפה את הקרם ידיים המיוחד הזה של ד"ר קישר, ותוך יום יומיים זה יעבור.

גוף: אה, אתה מתכוון לקרם ידיים שעולה 540 שקל לטיפה? יהיה לי יותר זול להוריד את האצבע עם מסורית חלודה. בא לי שיישאר לי קצת כסף בשביל שאר הדברים בחיים.

מוח: איזה חיים?

גוף: ואוו, אתה ממש קורע היום. בטוח שלא עישנת משהו?

מוח: הלוואי.

גוף: הלוואי באמת. דווקא היה מתאים לי איזה בוף קטן.

מוח: ואיי ואיי. זה היה בא טוב, אה?

גוף: חבל על הזמן. ועוד נשארו לנו השאריות של הפיצה מאתמול שיכולנו לרדת עליהן.

מוח: והגלידה! איזה מזל שהזכרתי לך לקנות גלידה בקניות האחרונות!

גוף: אבל מה זה עוזר לנו? אין לנו שום דבר לעשן.

מוח: באסה.

גוף: באסה.

[הפסקה של כמה שניות]

מוח: נו, אז אתה הולך לשטוף ידיים?

גוף: לך תישן על האף.

מוח: שלך.

גוף: מה?

מוח: האף שלך.

גוף: ואוו, אתה מלאה. אני הולך לשטוף ידיים רק כדי שתעזוב אותי בשקט. אינשאללה תנשור לי האצבע מהמים הקרים.

מוח: ואל תשכח את הקרם!

[הגוף צועד לחדר האמבטיה ושוטף ידיים]

גוף: אאאאאאההההההההההההההה.

מוח: מה קרה?

גוף: דפקתי את האצבע הקטנה של הרגל במשקוף.

[המוח לא מאמין שזה קורה לו. הוא רוצה להגיד "אם היו שמים את המוח שלך בציפור, היא הייתה עפה אחורה", אבל קולט את האירוניה ושותק].

מבצע! רק 199 שקלים לטיפת קרם ידיים טיפולי!
מבצע! רק 199 שקלים לטיפת קרם ידיים טיפולי!