הגיגים #3

1. "המתאבד" של המחזאי הרוסי ניקולאי ארדמן נחשב, ובצדק, לאחד המחזות הסאטיריים הטובים ביותר אי פעם. הוא נכתב בשנת 1928, אחד עשר שנים אחרי המהפכה הבולשביקית. מסופר בו על סמיון סמיונוביץ', אדם פשוט שאינו מחובר למנגנוני המפלגה הסטליניסטית ולכן אינו מוצא עבודה. כשהוא מאיים כי יתאבד בשל מצבו הכלכלי, צצים לפתע נציגים של מגזרים שונים … המשך קריאת הפוסט הגיגים #3

הגיגים #2

התחושה שלי בימים האחרונים, עם פרסום הסיכויים הגדולים לחלות בקורונה, היא כשל צעיר אמריקאי שמחכה לצו הגיוס לווייטנאם. מדי בוקר אני צועד מטפורית אל תיבת הדואר שמחוץ לביתי ופותח אותה בלב הולם, לא לפני שהשתהיתי מולה מספר שניות והתפללתי חרישית שתהיה ריקה. שוב לא עלה מספרי בגורל. אני פולט אנחת רווחה וחוזר אל הבית בצעד … המשך קריאת הפוסט הגיגים #2

הגיגים #1

8/7/21 קשה לי עם השינויים הגופניים שמאפיינים את גילי. אני מרגיש שהנפש שלי נשארת כמות שהיא (ברור שהיא לא), בעוד הגוף פונה לדרך משלו, בלי שיש לי שליטה על התהליך. האם זה אומר שהקשר גוף-נפש, שכה מדברים בשמו, הולך וניתק? אני מאמין שלא. כי בעוד שאת השינויים הגופניים אנחנו יכולים להעריך במבט או בעלייה על … המשך קריאת הפוסט הגיגים #1