מחזה

גינוי – מחזה פוליפוני קצר

אין הסתה.

אין.

ולא הייתה.

לא.

ולא תהיה.

אף פעם.

זו לא דרכנו.

מעולם לא הייתה.

המחאה לגיטימית.

לחלוטין.

זו זכותם.

המלאה.

איננו מסכימים למילה מדבריהם.

אפילו לא לאות.

אך נהיה מוכנים להיהרג על זכותם לומר אותם.

כמובן.

עד גבול מסוים.

תמיד יש גבול.

שאסור לחצות.

כי כשחוצים.

יש אנשים.

לא אנחנו.

חס ושלום.

אבל אנשים.

תמיד יהיו אנשים.

שעלולים לפרש.

להבין אחרת.

להיפגע.

להתרגז.

לעשות מעשה.

שלא יעשה.

אלא אם כן.

לא.

אם הגבול נחצה.

והוא כאמור נחצה.

אבל הפעולה תיעשה.

על אחריותם.

בלבד.

ללא יד מכוונת.

ללא.

קומץ.

אספסוף.

שוליים סהרוריים.

היוצא מן הכלל.

שאינו מעיד על הכלל.

כלל וכלל לא.

ידינו נקיות.

הדם שנשפך.

לא אנחנו שפכנו.

לא.

הייתה התגרות.

משני הצדדים.

לכל מטבע יש שני צדדים.

ובלהט הרגע.

הדם רותח.

העצבים מתוחים.

עד להתפקע.

בום!

מה זה היה?

עצב שנקרע.

ככה?

בקלות.

כי המצב.

כי החום.

כי הכלכלה.

כי הבריאות.

העיקר הבריאות.

ולכן אנחנו מְגַנִּים.

בכל תוקף.

כל ניסיון.

לגולל את האשמה.

להעליל.

לדון לכף חובה.

לתפור תיקים.

כמו בזמנים אחרים.

במשטרים אפלים.

כולנו זוכרים.

יותר מדי טוב.

מה עשו ליהודים.

הם רק יצאו להפגין.

ושיסו בהם כלבים.

שוטרים.

אזרחים.

זה לא היה קומץ.

לא.

זה היה הכלל.

שהעיד על הכלל.

בדיוק בגלל זה אנחנו מְגַנִּים.

ונוקטים בכל האמצעים.

על מנת להבטיח ששנית זה לא יקרה.

ואם בטעות יקרה.

לא יקרה.

אבל טעות.

לעולם חוזרת.

כי בני אדם טועים.

ואנחנו כאמור בני אדם.

אז שלישית זה לא יקרה.

כי פעם שלישית גלידה.

כי שלוש יריות בכיכר.

כי יש גבול.

שאסור לחצות.

ואם בטעות חוצים.

אנחנו תמיד.

אבל תמיד.

מְגַנִּים.

סאטירה

הסתה או אמנות?

ציור תמים או הסתה מסוכנת? משטרת ישראל זימנה לחקירה את יותם דגן, בן שש וחצי מעפולה, בחשד שהציור שצייר, בו נראית דמות של גבר עומדת ליד עץ ומעליהם המילה "ביבי", הוא מעשה הסתה.

"מנהלת בית הספר התקשרה אלינו מבוהלת, היא פחדה שאחד הילדים יפרש לא נכון את הציור וינסה לתלות את ביבי", סיפר חוקר המשטרה, ניצב-משנה אברהם (ביבי) בוארון. "בהתחלה לא הבנתי לאיזה ביבי היא מתכוונת, כי גם לי החבר'ה קוראים ככה מאז מבצע שלום הגליל כשהתאהבתי בלבנונית בשם ביבי, אבל אחרי שהרגעתי אותה הבנתי שהיא מתכוונת לראש הממשלה שלנו".

לאחר שקיבלו את אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה, פשטו השוטרים על בית הספר. "למדנו בדיוק את האות כ' סופית כשהשוטרים נכנסו דרך החלונות ולקחו את יותם", סיפרה המחנכת, טובה מתוקי. "הם הפכו את המגירות של כל הילדים כדי לראות אם אין עוד מישהו שמבקש להסית נגד ראש הממשלה, והחרימו את כל הציורים עם החנוכיות שהתלמידים הכינו לקראת חנוכה. השוטרים אמרו לילדים שהם משחקים באש".

הוריו של החשוד קיבלו את הידיעה בהפתעה גמורה. "אני לא מאמינה איך עד היום לא שמתי לב", סיפרה אמו בעיניים דומעות. "בכל פעם שהוא היה מצייר בית, עץ ואיש הייתי מחמיאה לו שזה נורא יפה ושהוא מאוד מוכשר, אבל לא ידעתי שבזמן הזה אני בעצם מגדלת מפלצת. אני מצטערת על היום שבו הוא התחיל ללמוד לכתוב". גם אביו של יותם היכה על חטא כשאמר: "בסדיר הייתי חוקר במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת, ל.ג.) ופתרתי עשרות, מה זה עשרות, מאות מקרים של חשד להסתה. היה למשל חייל אחד ששמר בש"ג (שומר גבול, ל.ג.) ומרוב שעמום כתב על אחד הקירות 'עד מתי עזר ויצמן אוגוסט 99', ואני ישר עליתי על זה שהוא מתכוון להתנקש בנשיא ועצרנו אותו בזמן. בחקירה שלו הוא אמר שזו הייתה בדיחה סאטירית, אבל בגלל שאף אחד לא צחק הכנסנו אותו לכלא". כשעיניו מושפלות אל הקרקע הוסיף האב: "דווקא אני יותר מכולם הייתי אמור לזהות את ההסתה. אתה יודע שגם להיטלר אמרו בבית שהוא מצייר נורא יפה?".

עורך דינו של החשוד, ירון טרוחינסקי, מסר: "מרשי כופר בהאשמות ההסתה מכל וכל. כמו כל תלמיד בכיתה א' בבית הספר 'אופקים צרים' גם הוא למד זה לא מכבר לכתוב חלק מאותיות הא"ב. את האותיות ב' ו-י' הוא אוהב במיוחד כי הן מזכירות לו צורה של רובוטריק, במיוחד כשהן כתובות אחת אחרי השנייה". בתשובה לשאלה האם החשוד אינו מודע לחומרת מעשיו, במיוחד אחרי שהסתה הובילה לרציחתו של ראש ממשלה בישראל, ענה עורך הדין: "הדמוקרטיה וחופש הביטוי הם נרות לרגליו של מרשי. רק לפני שבוע הוא התבקש על ידי אמו לסדר את הצעצועים שהותיר בסלון, אבל הוא צרח שהוא לא מסדר עד שאחיו הקטן לא מסדר גם. אם זו לא התנהגות דמוקרטית, אני לא יודע מה כן".