חדר. זיכרון

צלצול בהול בדלת. ואז עוד אחד אחריו. ועוד אחד. אל הדלת ניגש אמנון, 65. הוא מציץ בעינית ונאנח. נוגה, 40: (מחוץ לדלת) אבא, תפתח! אבא! אמנון פותח את הדלת כדי חרך. אמנון: נוגה, מה את עושה פה בשעה כזאת? נוגה: התקשרתי אליך איזה מאה פעם ואתה לא עונה! אני לא מוצאת הדרכון שלי ואני טסה … המשך קריאת הפוסט חדר. זיכרון