מנדלבאום

א. האדם שכתב שורות אלה אינו בין החיים יותר. עורקיו נסתתמו כמו צינורות ביוב שעלו על גדותיהם, וכל השומן והחלומות והעצבונות הגדולים שעיצבו את חייו הציפו את לבו ופרצו מתוך פיו ואוזניו ונחיריו וכיסו את מיטתו ודירתו ושכונתו והאנשים התקשרו למוקד העירוני ואמרו: איפה מנדלבאום כשצריך אותו. ב. פעם כתב: כשהייתי ילד נעמדתי באמצע מסעדה … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום

לכתוב כמו יואל הופמן

אני קורא עכשיו ספר  שכתוב בשפה יואל הופמנית, רק ללא הנגיעה הפיוטית במטפיזיות של החיים (שגם כתביו של הופמן עצמו, יש להודות, לא תמיד נוגעים בה), כלומר כתוב בשפה שמחווירה מרוב חקיינות, וזה גורם לי לחשוב שהחיים היו הרבה יותר קלים אם רק אפשר היה לשרבט משפטים כמו "עמליה נזכרת כיצד בילדותה [בכיתה ג' או … המשך קריאת הפוסט לכתוב כמו יואל הופמן