סאטירה

מאלאור לחושך: הלינץ' בתחרות התחפושות

חג פורים הוא כנראה החג האהוב ביותר על ילדי ישראל, אבל יש ילד אחד שהחג הזה ייחרט בזיכרונו כאירוע טראומטי ואלים.

הכל החל מפוסט בפייסבוק שפרסם רן כרמי¯בוזגלו, פעיל למען שחרורו של אלאור אזריה, בו קרא להורים לחפש את ילדיהם לחייל היורה. בקרית עקרון לקחו את היוזמה צעד אחד קדימה, וארגנו תחרות תחפושות אלאור שהתקיימה במתנ"ס המקומי. עשרות ילדים בגילאים שונים, החל בפעוטות בני שנה שהגיעו עם בגד גוף שעליו הכיתוב "אוכל מחבלים עם המטרנה" ועד ילדים בני 13 עם חתימת שפם וכומתה שגנבו מ"ריקושט", הגיעו על מנת להשתתף בתחרות.

אך האירוע הצבעוני הפך עד מהרה לזירת קרב, אחרי שכמה מהילדים טעו לחשוב שברוך ישראל, ילד בן 7 ממוצא אתיופי, הוא מחבל. "הוא היה מאוד גאה בתחפושת שלו. היו לו מדים שאמא שלו תפרה לו ורובה שהוא שמר מתחת לכרית בלילה ולקח איתו לכל מקום, אפילו לבית הספר", שחזר אביו מנגיסטו. "כשהגענו למתנ"ס הוא התלהב לראות את כל הילדים שגם התחפשו לאלאור, אבל אמר לי שהוא האלאור הכי טוב מכולם".

האב הנסער הוסיף כי בדקות הראשונות הכל התנהל כשורה, עד שבנו התנגש בטעות בילד אחר שהחזיק בידו כוס מיץ פטל. "המיץ נשפך על הילד השני וכשהוא הסתכל על החולצה שלו הוא היה בטוח שזה דם וצעק 'נפצעתי! מחבל!"", סיפר מנגיסטו. לדבריו, כל הילדים שהיו במקום שלפו את כלי הנשק שלהם והחלו להפליא את מכותיהם בבנו. "הוא שכב חסר אונים בזמן שכולם הרביצו לו", תיאר בעיניים דומעות ובקול רועד. "ברגע האחרון הצלחתי להגיע אליו ולהסביר לילדים שהוא אלאור בדיוק כמוהם. הם לא האמינו בהתחלה ואמרו שזה הכל תרגיל הטעיה של שמאלנים, אבל אחרי שהראיתי להם תמונות של ברוך מחופש גם לצל הם ירדו ממנו".

על אף התקרית האלימה והמכוערת, ההורים האחרים שהיו במקום סירבו להתנצל. "הבן שלי עשה את מה שהיה צריך כדי להגן על האחרים", אמרה אמו של הילד שעל מדיו נשפך המיץ. "זה קל לכם העיתונאים לשבת בתל אביב ולהגיד שהוא לא היה צריך להגיב, אבל מה היה קורה אם זה לא היה פטל? הבן שלי מנע אסון". אב אחר, שבנו השתתף בלינץ', סיפר כי טפח לבנו על השכם בתום האירוע. "אם לפוליטיקאים במדינה הזאת היו ביצים כמו שיש לבן שלי, מזמן לא היה נשפך פה יותר מיץ", אמר.

כשמנגיסטו נשאל האם יחפש את בנו לאלאור אזריה גם בשנה הבאה, השיב בחיוב ללא שמץ של היסוס. "רק ככה הילדים האחרים ילמדו על סובלנות וכיבוד האחר. כולם בסופו של דבר יכולים להיות אלאור אזריה".

http://www.mako.co.il/AjaxPage?jspName=embedHTML5video.jsp&galleryChannelId=35e8d13bccb7a510VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=df307db6ea759510VgnVCM100000290c10acRCRD&vcmid=164271477bb7a510VgnVCM100000290c10acRCRD

מודעות פרסומת
מערכונים

מותר להשוות

 פנים. קליניקה פרטית של רופא – אחר צהריים

גבר ואישה נכנסים ומתיישבים מול הרופא. בני הזוג לבושים בהידור מסוים. ניכר שהם בעלי אנשים משכילים, כנראה בעלי מקצועות חופשיים, ליברלים. גם הקליניקה של הרופא, מתוקף תפקידה, נקייה ומהודרת.

רופא: שלום.

אישה: היי, שלום.

רופא: במה אני יכול לעזור לכם?

אישה: הגענו אליך בעקבות המלצות של חברים טובים שלנו, אתי ואיתי קפון. הם סיפרו לנו שעשית פלאות עם אמיתי, הבן שלהם.

רופא:  כן.

אישה: אז חשבנו שאולי אתה יכול לעזור לנו גם עם הבן שלנו.

גבר:  שלא תבין, המצב אצלנו הרבה יותר טוב מאצלם. אבל בכל זאת חשבנו שאולי איזה טיפול קצר, ממש בקטנה, יכול לסדר את נועם שלנו.

רופא: ובמה הוא מאובחן?

אישה: הוא… יש לו…

האישה מביטה בבעלה בבקשת עזרה.

גבר: הוא קצת מכוער.

אישה: שלא תבין לא נכון, בעינינו הוא הדבר הכי יפה בעולם, אבל כשמשווים אותו לאחרים הוא קצת פחות יפה.

הגבר שולף תמונה מהארנק ומציג אותה לרופא.

רופא:  אני מבין. תראו, במקרה הזה אני ממליץ על הטיפול ההשוואתי הקלאסי. תסתכלו…

הרופא מדליק את הטלוויזיה השטוחה שעל הקיר ומפעיל משהו במחשב. מתחיל להתנגן סרט המציג חבורה של ילדים משחקים. זום-אין על פניהם מבהיר שמדובר בילדים מכוערים במיוחד.

רופא: (מדבר בזמן שהסרט מוקרן) בטיפול ההשוואתי הקלאסי אנחנו לוקחים את ההורים ומראים להם, בשפה לא מקצועית, שהשד לא נורא כל כך. שיש ילדים יותר מכוערים, או טיפשים, או אלימים, או כל פגם אחר.

מבט הרתיעה על פניהם של בני הזוג מפנה את מקומו אט אט לחיוך.

רופא: (ממשיך) לרוב ההורים מספיק טיפול אחד בשבוע, 45 דקות. בזמן הזה הם משחקים קצת עם הילדים האחרים, נוגעים בהם, אם זה לא מרתיע אותם, ויש אפילו מקרים שההורים מקלחים את הילדים האלה ומשכיבים אותם לישון. זה נותן להם בסיס להשוואה עד הפעם הבאה שהם מתאכזבים מהילד שלהם.

אישה: ותגיד, זה לא קצת לא אתי, הטיפול הזה?

הבעל תוקע באשתו מבט מאיים.

בעל: מה לא אתי?! הוא רופא! איך יכול להיות לא אתי?

אישה: לא יודעת, זה קצת לא נעים כזה מול הילדים האחרים. איפה ההורים שלהם? הם יודעים שהילדים שלהם פה?

רופא:  השאלה שלך לגיטימית לגמרי, ואני יכול להרגיע אותך שהטיפול הזה עבר את כל ועדות האתיקה האפשריות, בארץ ובחו"ל. ואין לך מה לדאוג – ההורים של הילדים האלה מקבלים כסף טוב עבור זה, והכסף הזה מאפשר להם לקנות לילדים דברים שבמקרה אחר הילדים יכלו רק לחלום עליו.

בעל: (לאשתו)  אמרתי לך שאין לך מה לדאוג, את והמצפון שלך. קודם כל תדאגי לילד שלך לפני שאת דואגת לילדים אחרים.

רופא: בואו, באמת שאין צורך בוויכוח הזה. אנחנו פה לטובת הילדים – כל הילדים. אני מציע שתקבעו תור עם מירי פה בחוץ, כך שנוכל להתחיל בטיפולים כבר בשבוע הבא. מה שנשאר לכם להחליט זה האם אתם רוצים שהילד יצטרף אליכם, כדי שיהיה לכם בסיס אותנטי להשוואה, או שאתם מעדיפים להתרכז אך ורק בילדים המכוערים, כדי שהחוויה תהיה יותר עזה.

אישה:  ואוו, לא חשבתי על זה. על מה אתה ממליץ?

רופא: זה כבר תלוי בכם. אין פה נכון ולא נכון. לכו הביתה, תישנו על זה, ותחליטו בראש צלול.

הגבר והאישה נפרדים לשלום מהרופא.

אישה: תודה רבה דוקטור, תודה רבה.

הגבר קורץ לרופא, כאילו ממתיק איתו איזה סוד. השניים יוצאים.

חוץ. מגרש חנייה – אחר צהריים

הגבר והאישה צועדים לכיוון המכונית.

אישה: יופי, אני שמחה שבאנו. כבר התחלתי ממש לדאוג לנועם.

גבר:  אני אמרתי לך שהוא יהיה בסדר, לא? אמרתי או לא אמרתי?

הגבר מנטרל את האזעקה של המכונית והשניים נכנסים.

פנים. מכונית – המשך

האישה נפנית למושב האחורי.

אישה: נועם, יפה שלי, אתה רוצה בשבוע הבא לבוא לפה עוד פעם?

katerina r. / Foter.com / CC BY-SA