מערכונים·סאטירה

מאמאזון דאעש #3: רילוקיישן

מאמא עדן: יוווו מאמות אתן לא מאמינות איזה לחץ!!! בעלי העורף כפרה עליו קיבל הצעה לעשות רילוקיישן לסוריה, ואני לא יודעת מה לעשות!! אחותי אומרת לי תעברו תעברו בטח תעברו, יש שם חינוך פונדמנטליסטי טוב לילדים ואין שם יוקר מחיה כמו פה, הכל זול כי בוזזים את זה מהכופרים המקומיים, אבל אני לא יודעת, כאן זה הבית שלי וכל החברים שלנו פה.

מאמא נור: ואי איזה דילמה.

מאמא חנין: יש לנו חברים שעברו לתימן כי בדיוק פתחו שם סניף חדש ורצו שבעלה ינהל את העניינים, ואני יודעת שהאישה לא מרוצה. היא אומרת שהתימנים נורא קמצנים ולא היו מוכנים לעזור להם בהתחלה עם רהיטים לכלוב של השפחה, עד שבעלה התערב ועכשיו יש לשפחה ספה ולכל הגברים בכפר אין ראש.

מאמא נור: פחחחחחחחחח זה אמיתי?

מאמא חנין: בטח אמיתי. תכתבי ביוטיוב דאעש שורפים בוזזים אונסים ורוצחים בתימן, ותוכלי לראות בעצמך. אבל תדלגי ישר לדקה 3:50, כי עד אז זה סתם דיבורים.

מאמא פאטמה: אני במקומך לא הייתי עוברת. פה זה המדינה שלי. מה, קצת קשה אז נשברים? תחשבי אם כולם היו עוזבים, לא הייתה חליפות איסלמית ולא נעליים מחוץ למסגד.

מאמא אָלָאא': נכון מאוד!!! אני ישבתי בצד ולא התערבתי כי זה לא באופי שלי, אבל אחרי מה שמאמא פאטמה אמרה אני לא יכולה לשתוק יותר. אני איבדתי אח ודוד בשביל המדינה האיסלמית, ואתם רוצים לעזוב כי המחיר של הבשר כבש קצת יותר יקר מבסוריה?

מאמא נור: תרדו ממנה. כמעט כל החברים שלנו עשו רילוקיישן עם כל המשפחה, וזה לא אומר שהם פחות איסלאמים ממני או ממכם.

מאמא עדן: תודה מאמא נור, אני צריכה חיזוקים חיוביים. אני מפחדת שלא נכיר שם חברים חדשים ושהילדים לא יתאקלמו, אבל זה בטח סתם חששות טבעיים.

מאמא נור: אם את רוצה יש לנו חברים טובים שעברו לפני שנה לסוריה ואני בטוחה שהם ישמחו לעזור לכם להסתדר. הם יכולים להכיר לכם את כל המסגדים השווים.

מאמא עדן: יווווו מה זה תודה!!!!

מאמא חנין: תחשבי על זה גם שבמקרה הכי גרוע אם לא תסתדרו תמיד תוכלו לחזור לפה.

מאמא פאטמה: איזה גועל נפש. זה מה שעיראק בשבילכם? מקום שאפשר לעזוב ולחזור אליו אם משהו לא מסתדר? אוי ואבוי אם זה מה שכולם יחשבו. השיעים יעשו לנו שואה שנייה.

מאמא חנין: חמודה שלי, היום כל העולם זה כפר גלובלי שאנחנו באים לשרוף ולהרוס. ואי אפשר לחיות כל הזמן עם המחשבה על שואה שנייה. זו רק הדרך של המנהיגים שלנו לשמור אותנו צייתנים ופחדנים.

מאמא אָלָאא': כופרת מגעילה. אינשאללה יאנוס אותך דרום-סודאני.

מאמא נור: עזבי אותך, מאמא עדן, ככה זה העדר של הבהמות מלחכות הקש.

מאמא אָלָאא': בהמה תקראי לאמא שלך יא חתיכת חילונית מזדיינת.

מאמא עדן: רק בגלל תגובות כאלה בא לי להגיד כוס אמק על כולכם, תיחנקו פה עם הפרימיטיביות שלכם, אני עוברת עם המשפחה שלי למקום מתורבת.

מאמא פאטמה: אינשאללה הסורים יראו לך יום אחד את הפרצוף האמיתי שלהם. נראה מי יקבל אותך בחזרה.

מאמא עדן: את יודע מה?? אינשאללה.

מאמא פאטמה: אינשאללה!

מאמא אָלָאא': אינשאללה!!

מאמא נור: אינשאללה!!!

מאמא חנין: אינשאללה!!!!!!!!!

מאמא עדן: תגידו, יש לכן אולי מתכון טוב לקבב כבש?

מאמאזון דאעש
"אבא כבר מחכה לנו שם עם השפחה החדשה שלנו"

בפרקים הקודמים:

המאמות של דאעש עם טיפים למסיבת יום הולדת מעיפת ראשים לילדים

המאמות מתלבטות איך לגמול את הילד

מערכונים

מאמאזון דאעש #2: יום הולדת

מאמא נור: מאמות יקרות, הנסיכה שלי חיים שלי עיניים שלי כליות שלי קרנית שלי כיס מרה שלי ראשל תחגוג בחודש הבא יום הולדת 5, ואני מחפשת לעשות לה משהו מיוחד ליום הולדת, משהו שהיא תזכור לכל החיים, או לפחות עד גיל 6.

מאמא עדן: קודם כל, מזל טוב לראשל החמודה. זאת ההיא ששמת תמונה שלה בפייס מחזיקה את הראש של הבן הדוד ההומו שלה? אם כן, אז היא מקסימה!!!!!!!

מאמא נור: כככככככןןןןןןןןןן!!!!! זאת היא!!!!!!!!!!!

מאמא עדן: נסיכה קטנה.

מאמא פאטמה: היא מזכירה לי בתמונה הזאת את הקטנה שלי. יש לה תמונה בדיוק כזאתי, שתי טיפות מים, עם הראש של הבן דוד ההומו והכל.

מאמא חנין: אני עשיתי לפרח שלי משהו הכי מיוחד בעולם ליום הולדת. הזמנו את כל החברים שלה מגן סביח והיא דפקה כניסה על סוס פוני גמדי אציל שבעלי סירס לבד בבית עם היד. הייתן צריכות לראות את הפרצוף של הילדים כשהיא נכנסה!

מאמא נור: ואוו, זה נשמע מדהים, באמת, אבל מאז שפיטרו את בעלי מהמשחטה אנחנו קצת לחוצים בכסף. חשבתי יותר בכיוון של משהו שאני יכולה להכין לבד בבית, בלי להשקיע בטירוף.

מאמא אָלָאא': בגן של הבינוני שלי יש ילד שאבא שלו גם לא עובד מאז שהוא הפסיק לרצוח מטעמי מצפון, ומה שהם עשו הם הזמינו את כולם למדבר לעשות פיקניק, וכל משפחה הביאה משהו לאכול, למרות שהם עשו טעות לדעתי ולא אמרו לכל אחד מה להביא, אז יצא מצב שהיה מלא חומוס וקצת פיתות, אבל חוץ מזה היה ממש סבבה והילדים נהנו בטירוף. בסוף אפילו הייתה הפתעה והם סקלו כולם חתול באבנים. זה היה מקסים!!!

מאמא פאטמה: את תמיד יכולה גם לחגוג לה רק בגן וזהו. לאחיינית שלנו חגגו ככה – הם ביקשו מהגננת להיכנס בהפתעה באמצע היום, בדיוק אחרי שהיא מסיימת להקריא להם את הסיפור "שחיטה להשכיר", והם נכנסו פנימה עם עוגות והפתעות לילדים, עשו איזה הפעלה אחת וחזרו הביתה.

מאמא חנין: אויש, זה מעולה, ככה כל הילדים נמצאים. כי אצלנו הילדה קצת התבאסה על זה שהרבה ילדים הבריזו מהמסיבה, וגם סתם שילמנו לג'יהאד הליצן שעושה מופע חרבות. בדיעבד הסתבר שהרבה משפחות הלכו לצפות במופע ירי טילי כתף והוצאה המונית להורג שהיה בדיוק באותו זמן.

מאמא נור: מאמות, הבאתן לי אחלה רעיון! אנחנו גם נפתיע אותה בגן וגם נחגוג לה בפיקניק עם כל מי שירצה לבוא. אתן יותר ממוזמנות להגיע גם עם הקטנטנים שלכן. תבואו, יהיה כיף!

מאמא עדן: בטח, בכיף! מאיפה את?

מאמא נור: אנחנו מראקה.

מאמא עדן: אה, סוריה?

מאמא נור: כן, למה? מאיפה אתן?

מאמא עדן: אני ממוסול.

מאמא אָלָאא': גם אני ממוסול! איזה קטע! איך לא ראיתי אותך עד היום בסקילה?

מאמא פאטמה: אנחנו מתכרית.

מאמא חנין: פלוג'ה.

מאמא נור: אה, כולכן מעיראק?

מאמא עדן: כן, קצת רחוק לנו סוריה עכשיו. סורי.

מאמא חנין: כן, גם לנו זה לא מסתדר. בן ה-9 שלי לקח את האוטו לסוף שבוע.

מאמא פאטמה: היינו באים בכיף, באמת, אבל לבעלי יש משהו נגד סורים. הוא אומר שהם רק לובשים פיג'מות כל היום ומעשנים.

מאמא נור: איזה קטע, זה גם מה שבעלי אומר על העיראקים. טוב, מאמות, זה לא נורא בכלל, כי הבאתן פה אחלה רעיונות!

מאמא עדן: בכיף. שיהיה המון מזל טוב לראשל הנסיכה!!!

מאמא פאטמה: מזל טוב!

מאמא חנין: מזל טוב!!!!!

מאמא אָלָאא': מזל טוב!!!!!!!!!!!!!

מאמא נור: תודה מאמות. תגידו, אם אנחנו כבר פה, יש לכן טיפ לאיך מורידים כתמים של דם מבגדים של תינוק?

"ילדים, מי שיאכל יפה יקבל  שקית הפתעה בצורת ראש"
"ילדים, מי שיאכל יפה יקבל שקית הפתעה בצורת ראש"
סאטירה

מאמאזון דאעש #1: גמילה

מאמא 1: מאמות, אני לא יודעת כבר מה לעשות. הקטן שלי כבר בן 5, והוא עדיין לא גמול.

מאמא 2: יוווו, את רצינית????

מאמא 1: כן. בא לי לבכות. אני כבר אובדת עצות.

מאמא 3: רגע, ניסית להראות לו סרטים? אצל האמצעי שלי זה עבד כמו קסם. אני ובעלי לקחנו חופש מהעבודה, והראינו לו כל היום סרטים מהיוטיוב. בערב הוא כבר נגמל.

מאמא 1: אצלי אין מצב שאני לוקחת יום חופש מהעבודה. הבוס שלי יהרוג אותי.

מאמא 4: וואי, אתן מזה מלחיצות אותי. שלי בן שנתיים, ילד ראשון, ועכשיו אני בלחץ שהוא גם לא ירצה להיגמל כשהוא יגיע לגיל הזה.

מאמא 2: תקשיבו, חמודות, אם אתן תעשו מזה עניין הילדים ירגישו וזה רק יכניס אותם ליותר סטרס. אין, הילדים האלה מרגישים הכל.

מאמא 3: לגמרי.

מאמא 1: תקשיבו, בהתחלה בעלי שיחיה ואני היינו כאילו הכי רגועים בעולם, אין דברים כאלה. אבל אז חמותי, שתחיה פחות פחחחחחח, התחילה להלחיץ אותנו ולהגיד דברים כמו "מה זה? אבא שלו בגילו כבר הרג עשרים איש" ו"אם הוא לא נגמל מאקדח צעצוע עד סוף החודש, הבתולות היחידות שהוא יראה זה ב-pornhub.com" וכאלה.

מאמא 2: באמת פחחחחח. לא על הקטע של הבתולות, על הקטע של החמות שתחיה פחות.

מאמא 3: פחחחחחחח

מאמא 4: פחחחחחחחחחח

מאמא 1: פחחחחחחח אז מה אתן אומרות, לא להתרגש?

מאמא 4: אני כבר נרגעתי אחרי הסטטוס הזה.

מאמא 3: אין על המאמאזון דאעש הזה. תמיד כשאני נכנסת לפה אני יודעת שיהיו פה מאמות שמתמודדות עם אותם הדברים כמוני. ככה אני מרגישה שאני לא לבד כשבעלי יוצא להרוג.

מאמא 4: אין, זה יותר טוב מלדבר עם האימאם  (;

מאמא 1: פחחחחח

מאמא 2: אותי זה לא מצחיק.

מאמא 3: יאללה, אל תהיי כבדה. אנחנו מנסות לעזור פה לחברה שהבן שלה לא נגמל. מה את רוצה, שהוא ימשיך עד גיל 6 לשחק עם אקדחי צעצוע???

מאמא 1: יופי, עכשיו אני עוד פעם בדיכאון.

מאמא 2: טוב, סליחה, לא התכוונתי. פשוט את דוד שלי הוציאו לא מזמן להורג כי הוא ראה את האימאם במקלחת ואמר לו, בצחוק יעני, "אז בגלל זה יש לך קול קצת גבוה, אה?"

מאמא 4:  )':

מאמא 3: לגמרי  )':

מאמא 1: יוווו, אתן לא מאמינות!!!!! שמעתי עכשיו בחוץ יריות, ואיך שאני רצה החוצה מה אני רואה? את הילד שלי עומד מעל הגופה של הדוור. הנסיך שלי ירה בו!!!! יייייוווווווווווווו איך אני חולה על הילד הזה!!!!!

מאמא 3: יש לי מקלדת מצונזרת, אז אין לי איך לעשות לך לב – אבל קבלי מני לב בכאילו!!!!!

מאמא 4: פחחחחחח

מאמא 2: אמרתי לך שאין לך מה לדאוג, לא ככה? אבל חכי חכי, עוד מעט הוא יגיע לגיל שבו מתחילים לערוף ראשים, ואז תראי מה זה גיל ההתבגרות. את יודעת מה אומרים, הצרות הגדולות של היום הן הצרות הקטנות של אתמול.

מאמא 3: את חייבת להיות כבדה, אה??

מאמא 1: הכי כבדה. כמו איזו יזידית שעוד רגע מגיעים אליה לכפר.

מאמא 4: כן, היית כולך קלילה בהתחלה, בקטע של תזרמו ויהיה בסדר, אבל יצא ממך כל הרוע אחרי שנייה. יא חתיכת צבועה!!!!

מאמא 3: הכי צבועה. גועל נפש.

מאמא 1: כן, מה את באה לעוף עלינו שאת כבר בת 21 עם ילדים בני 10? יאללה, עופי עופי מפה!

מאמא 4: כן, אינשאללה יעיפו לך את הראש.

מאמא 3: פחחחחח

מאמא 1: פחחחחח

מאמא 2: יאללה יאללה, גם ככה יש פה רק ילדות מבוהלות שכל היום מזיינות את השכל, "אוי, האפרוח שלי עוד לא חנק חתול", "אוי, המתוקונת שלנו בתולה רווקה בת 8 ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלה". פשוט חבורה של תרנגולות פטפניות ובכייניות. זדיינו. [מאמא 2 עוזבת את השיחה]

מאמא 1: ברוך שפטרנו מראשה של זו. תגידו, מאמות, יש לכן תכניות לקיץ? חשבנו לקחת את הילדים לסוריה, לראות את התערוכה של הגופות. מישהי כבר הייתה?

"ראיתן את הפוסט האחרון? עף לי הסכך"